כמעט 71 שנה שאנו חוגגים את ראש השנה במדינת ישראל העצמאית והרבה השתנה. מנהיגים התחלפו, קרבות התנהלו והסכמים נחתמו. בין אם בסיום "תקופת הצנע", מערכות מלחמת העצמאות או הבחירות לכנסת השביעית, ראש השנה תמיד איגד בתוכו ציוני דרך שנחרטו בזיכרון הלאומי של המדינה. כך נחגג ראש השנה לאורך השנים.
1949 - תש"י: "ראש השנה תש"י נחוג במדינה מתוך הרגשה רצינית ושקטה. היתה זו הרגשת ביטחון שנבעה ממציאות של שנת חיים ראשונה במסגרת ממלכתית עצמאית", כך הגדיר עיתון "הארץ" את חג ראש השנה השני שנחוג במדינה שרק קמה. שנה קודם לכן, כלל לא היה ברור מה יעלה בגורלה של המדינה שנולדה: דרום הארץ היה מנותק וצבא מצרים ניצב 40 קילומטרים מתל אביב. בנוסף, צבא קאוקג'י וצבא לבנון החזיקו בחלקים גדולים של הגליל, ואדי ערה היה בידי העיראקים ו"דרכי ירושלים היו אבלות - ללא כביש וללא מסילת ברזל", כפי שכתב בן גוריון.
בסיום השנה, השתנתה התמונה לגמרי: הגליל, הנגב, ואדי ערה והדרך לירושלים נכבשו בידי ישראל. המדינה הקטנה עמדה במבחן, אולם המחיר ששילמה היה כבד: 6,000 חיילים ואזרחים נהרגו במלחמה ועשרות אלפים נפצעו. אם בתחילת תש"ט מנה הישוב היהודי רק 697 אלף תושבים, הרי שערב ראש השנה תש"י כבר התגוררו בה 957 אלף יהודים. 260 אלף הגיעו בתוך שנה, רבים מהם אודים מוצלים מאש הזוועות באירופה. מדובר היה בגידול אדיר באוכלוסייה בעצם ימי קרבות ומאבק הישרדות כלכלי. בתוך שנה קמו 130 ישובים חדשים ומעברות ברחבי המדינה.
מדובר היה בשעת מבחן לצבא ולחברה הישראלית. "אין איש מאתנו משלה את נפשו שמחר או מחרתיים נשלים את מלאכת הביטחון והעליה ותהיה רווחה", כתב ראש הממשלה ושר הביטחון בברכתו לחג. "אנו עומדים בראשית דרכנו החדשה והקשה - ובעיניים פקוחות נראה החתחתים אשר לפנינו", נאלץ להגיד לאזרחים. "אף על פי כך: נקדם פני השנה החדשה באמונה מוגברת בכוחנו וביכולתנו. לבנו היום מלא ביטחון שנעמוד בפני כל הקשיים ונוכל להם", כתב בן-גוריון.
ומה יותר סמלי מכך שיום לפני ערב החג הגיע החשמל למושבה ראש פינה, שכבר היתה אז בשנה ה-67 להיווסדה. "אורה ושמחה בראש פינה", בישר עיתון "דבר". זקני המושבה ברכו "שהחיינו" והיזמים המקומיים יכלו סוף סוף להכניס את מכונות החשמל לבתי המלאכה. אפילו משאבת דלק חשמלית הותקנה במושבה.
1959 - תש"ך: עשר שנים לאחר מכן, ראש השנה התש"ך כבר מצא את ישראל יציבה וחזקה יותר. אמנם היא עדיין נאלצה להגן על גבולותיה, אבל מתחילה להתייצב ולקיים חיים נורמליים. מדיניות הצנע הסתיימה, הפריון במשק עלה והמדינה בת ה-11 כבר ראתה באופק ימים של עצמאות כלכלית. אות למצב המשתפר ניתן לראות בסיכומי השנה בצריכה הגוברת. הישראלי צרך באותה שנה 18% יותר בשר, 15% יותר ביצים ו-4% יותר ירקות.
מעבר לפן הכלכלי, הבידוד המדיני החל להיפרץ וישראל קשרה קשרים עם מדינות באירופה ובאפריקה. כמו כן, מספר תושבי ישראל חצה את מחסום שני המיליונים כשבסוף התשי"ט (1958) גרו בישראל שני מיליון ו-62 אלף תושבים. ערב החג הוציאו אזרחי המדינה שני מיליון לירות על משלוח של עשר מיליון ברכות שנה טובה בישראל ועוד שלושה מיליון כרטיסי ברכה שנשלחו לחו"ל.
אבל לא כולם יכלו להנות מהשיפור הכלכלי. מעל החגים ריחף עדיין צל מהומות ואדי סליב, שאירעו חודשיים קודם לכם. מהומות קשות שפרצו אז בחיפה הציפו לראשונה את מצוקת עולי צפון אפריקה, שכללו עוני, יאוש, אבטלה ואפליה. ערב החג פנה שר הדתות, יעקב משה טולידאנו, לראש הממשלה דוד בן גוריון, בבקשה שעצורי המהומות יחגגו את החג עם בני משפחותיהם. בן גוריון המליץ בפני שר המשטרה, בכור שלום שטרית, לקבל את בקשתו של טולידאנו והעצורים אכן יצאו מבתי המעצר לחופשת החג. ריח הבחירות לכנסת הרביעית כבר נישא באוויר והחג נחגג בדיוק חודש לפני ההליכה לקלפיות. יומיים לפני הנחייתו של בן גוריון לשחרר את עצורי ואדי סאליב, הגיע מנהיג תנועת החירות, מנחם בגין, לואדי. אלפים הגיעו לשמוע אותו והוא הבטיח להם כי מאורעות כאלה לא יתרחשו עוד לעולם. "יש דרך אחת לשנות את משטר חיינו", קרא בגין לקהל הרב, "נעשה זאת בפתק הבוחר". חיפה האדומה לא ראתה עד אז עצרת כזאת גדולה של חרות, אבל יחלפו עוד 18 שנה עד שהבטחתו של בגין לזכות בשלטון תתגשם.
1969 - תש"ל: עשור נוסף חלף. כעת זו כבר היתה ישראל בגבולותיה החדשים, עם סיני, רמת הגולן, יהודה שומרון וחבל עזה, שנכבשו שנתיים קודם והסירו לתושבי המדינה את טבעת החנק מצווארם. אבל בערב ראש השנה תש"ל הבינו אזרחי ישראל שהתקווה לשקט ולשלום עדיין רחוקה. החג נחגג בצילה של מלחמת ההתשה, כשכוחות צה"ל התמודדו עם התקפות חוזרות ונשנות לאורך תעלת סואץ ובקעת הירדן. קריית שמונה ספגה בשנה זו מטח קטיושות ראשון, שאחריו נחתו על העיר במשך קרוב לארבעים שנה עוד אלפי קטיושות.
יומיים לפני החג נחת כוח גדול של צה"ל בגדה המזרחית של תעלת סואץ וגרם למצרים אבדות קשות. מטוסו של הטייס חגי רונן נפגע ונפל למפרץ סואץ. הוא הותיר אלמנה בהריון ושני ילדים בני שנתיים. יום לפני החג ניהלו חילות האוויר של ישראל ומצרים את קרב האוויר הגדול ביותר ביניהן מאז מלחמת ששת הימים. הקרב נגמר בהישג מרשים לטייסים הישראלים, שהפילו 11 מטוסי קרב מצריים. ישראל איבדה מטוס אחד והטייס, גיורא רום, נלקח בשבי. אגב, אותו אלוף בדימוס גיורא רום עמד השנה (2019) שוב בכותרות, בעקבות מאבק שונה לגמרי - נסיונו להיבחר לתפקיד מבקר המדינה.
ושוב, כחלק מגלגל החיים הישראלי - הבחירות לכנסת עמדו בפתח. אלו היו הבחירות לכנסת השביעית, שנערכו שלושה שבועות וחצי אחרי החג. ממשלת האחדות החניקה ניצני מחאה להמשך מדיניות השליטה בשטחים שנכבשו, ובבחירות זכה המערך בראשות גולדה מאיר ב-56 מנדטים. עשר שנים אחר כך ישב בראשות הממשלה אותו בגין שהבטיח לאלפים מוואדי סאליב כי יעשה כן.
1979 - תש"ם: בערב ראש השנה זה ישראל מציינת הסכם שלום ראשון שעליו חתמה חצי שנה קודם לכן. "נמשיך לשתף פעולה מתוך ידידות כדי להשכין שלום צודק במזרח התיכון", כתב בגין לנשיא מצרים אנואר סאדאת, לציון יום השנה לחתימת הסכמי קמפ-דיוויד. "ידידי" ענה לו סאדאת, "אני נושא תפילה לאלוהים הכל יכול, שיאפשר לצעידה אל עבר השלום להצמיח את הפירות המקווים ולהשכין שלום קבע בין שני עמינו".
אולם פיגוע בירושלים יומיים לפני ראש השנה, העיב על שמחת החג. שני בני אדם נהרגו ו-41 נפצעו בהתפוצצות אופניים ממולכדים. ערב החג גם סערה ישראל לנוכח קיצור עונש משמעותי שהעניק הרמטכ"ל רפאל איתן לקצין צה"ל, דניאל פינטו, שהורשע ברצח ארבעה אזרחים לבנונים במהלך מבצע ליטני. אחרי שנידון ל-12 שנות מאסר, שקוצרו ל-8 שנים, קיצר הרמטכ"ל את העונש לשנתיים מאסר, שלאחר ניכוי שליש הביאו לשחרורו של פינטו כעבור שבועות ספורים. "חונן הרוצחים" כתב חייל ביחידת המחשבים, בעמוד הנתונים של הרמטכ"ל - ונשלח ל-14 ימי מחבוש, ואילו בגין אמר כי "איתן הוא אחד המפקדים המהוללים שקמו בארץ ישראל מימי קדם, אולי מימי המכבים".
1989 - תשמ"ט: עשר שנים עברו וערב ראש השנה התשמ"ט נשפטו שוב שלושה חיילים, אך על עניין אחר לגמרי. יום לפני ראש השנה הגיע שר הביטחון יצחק רבין לאולפן גלי צה"ל, והקליט את ברכתו לחיילים. בשלב כלשהו עצר את דבריו ואמר לעוזרו איתן הבר כי משהו בברכה לא נשמע טוב. לאחר מכן המשיך רבין בהקלטה. בטרם יצאו מהאולפן ביקשו השניים מאנשי גל"צ שידאגו לערוך את ההקלטה. אלא שהאחריות על עריכת ההקלטה עברה מיד ליד, ובבוקר החג שמעו אזרחי ישראל את שר הביטחון מברך ובאמצע דבריו אומר: "איתן זה לא טוב, מה להגיד?". בתחנת הרדיו הצבאית נערך בירור, ולאחר מכן, הוטלו על שני חיילים עונשי מאסר על תנאי בגין התרשלות, וחיילת נוספת ננזפה.
כמו בגין וסאדאת עשור קודם לכן, יצרו קשר ערב החג גם ראש הממשלה יצחק שמיר ונשיא מצרים חוסני מובארק. המתח ביניהם היה גדול נוכח חוסר ההסכמות סביב הניסיון ליוזמת שלום אמריקנית, בניסיון לקדם משא ומתן עם הפלשתינים. שמיר שנדחק לפינה על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב, עמד גם בפני התקפות של שרי מפלגתו שניסו לבלום את הסכמתו לועידה בינלאומית. שרים אלו כונו "החישוקאים". בשיחה לפני החג התעניין הנשיא המצרי במנהגי החג היהודי, ובין השאר סיפר לו שמיר על המנהג לטבול תפוח בדבש. "כדאי לכם לנסות פול", המליץ מובארק.
1999 - תש"ס: ראש השנה התש"ס כמעט נחגג בצלו של אסון כבד, אבל למרבה המזל שתי מכוניות תופת שהתפוצצו שבוע קודם בטבריה ובחיפה לא גרמו לאבדות בנפש. עם זאת, למפץ הפוליטי שהתרחש באותו יום, 5 בספטמבר 1999, היתה משמעות גדולה. שבוע לפני החג הודיעה אגודת ישראל כי היא פורשת מממשלתו של אהוד ברק, בגלל עבודות שנעשו להעברת מדחן בשבת. רק חודשיים קודם לכן קמה ממשלתו של ברק ופרישת אגודת ישראל היתה האבן הראשונה שנשרה מהקואליציה הרעועה, שהתפוררה שנה ושמונה חודשים אחרי שקמה.
2009 - תש"ע: ראש השנה נחוג אז ביום שישי. על פי כללי הטקס, התקשורת כבר החלה בסיכומי השנה. היתה זו שנה שבה באופן מוזר נערכו בחירות לכנסת שלוש שנים אחרי הבחירות הקודמות, ולא אחרי חמישה חודשים. הליכוד בראשות בנימין נתניהו זכה במושב אחד פחות מקדימה בראשות ציפי לבני, אבל את הממשלה הקים נתניהו ומאז נותר בראשות הממשלה. היתה זו שנה בה אישים מצמרת השלטון עמדו בפני הליכים פליליים. כתבי אישום הוגשו נגד הנשיא משה קצב וראש הממשלה אהוד אולמרט. שר האוצר, אברהם הירשזון נכנס לכלא.
אך חמישה ימים לפני החג האפיל על הכל אסון כבד; טייס הקרב אסף רמון התרסק עם מטוס ה-F-16 עליו טס באימון בדרום הארץ. זה קרה שש שנים וחצי אחרי נפילתו של אביו, אילן, טייס הקרב והאסטרונאוט הישראלי הראשון. המדינה שקעה באבל. "אספי שלי, אני יודעת שאבא שומר עליך עכשיו. אוהב אותך ומחבק אותך. בשבילי אתה מלך העולם", ספדה האם, רונה, בהלוויה בבית העלמין של נהלל. השנה הלכה גם רונה רמון לעולמה, והיא בת 54. אחרי מותה הוענק לה פרס ישראל על מפעל חייה לקידומם של בני נוער וילדים בישראל.
