מסוכן לדמוקרטים, ואולי טוב לנשיא: הליך הדחת טראמפ ייעצר בסנאט

יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי לא רצתה בפתיחת הליך הדחה נגד נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ: היא התנגדה להלכי הרוח במפלגתה שקראו לפתיחת בהליך שכזה, משום שחששה שהצעד רק ישרת את הנשיא ויפגע בדמוקרטים. בסופו של דבר היא נאלצה לכנס אתמול מסיבת עיתונאים ולהכריז על כך.

בכך חצתה פלוסי את הרוביקון - אבל רק בערך, כי אולי הדבר החשוב ביותר במסיבת העיתונאים של מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים לא היה ההכרזה הצפויה, המודלפת, על פתיחת הליך ההדחה - אלא הטרמינולוגיה: ההבדל הדק, אך הקריטי, בין הכרזה על פתיחת הליך הדחה רשמי - לא מה שפלוסי הכריזה - אלא הכרזתה האמיתית: הקמת ועדת בדיקה של ההנהגה הדמוקרטית על פתיחת הליך הדחה. כלומר: פלוסי השאירה לעצמה נתיב נסיגה למקרה שחושף השחיתויות לא ישכנע את בית הנבחרים, או לפחות את הרוב הדמוקרטי בו, שהמידע שבידיו אכן מצדיק, פוליטית, את הסיכון, או שאולי סקרי דעת קהל שיראו שהדמוקרטים יפסידו מבחינה פוליטית מההליך. בכל מקרה, יש עדיין יציאות מהאוטוסטרדה הזו, שבה כעת דוהרים הדמוקרטים להליך.

הדמוקרטים כבר נכוו פעם: הם הימרו, פוליטית, על כך שחקירת התובע המיוחד מולר תביא לאקדח מעשן, כזה שאיתו יוכלו לבוא לציבור ולפתוח בהליך הדחה - אך זה לא קרה: מולר לא ניקה את הנשיא, כמובן - אבל גם הצהיר שאינו יכול להרשיע אותו - והפנה את הנושא לקונגרס. לדמוקרטים לא הייתה עילה סבירה בפרשת קשרי רוסיה ומטה-טראמפ לפתוח בהליך הדחה. רק לפני שבועיים נשמעו קריאות לפתיחת הליך הדחה נגד השופט העליון ברט קוואנו, עקב סיפור שפורסם בניו יורק טיימס - אלא שהעיתון נאלץ לתקן פרטים בסיפור, וגם האפיק הזה קרס.

אבל הפעם נראה שאכן יש בשר, ונדמה לכאורה שהנשיא טראמפ אכן השתמש לרעה בכוחו - ובמדיניות החוץ של ארצות הברית - לצרכים פוליטיים פנימיים. חמור מכך: הוא פגע במדיניות החוץ האמריקנית כדי לפגוע ביריב פוליטי, כשעל הדרך, ומן הסתם גם הנושא הזה יעלה, הוא משרת בכך את האינטרסים של רוסיה ושל פוטין - קישור בעייתי ממילא עבור הנשיא.

נזכיר: הנשיא טראמפ שוחח בטלפון עם נשיא אוקראינה זלנסקי, אחרי שעיכב סיוע אמריקני לאוקראינה שנלחמה אז ונאבקת עדיין בבדלנים הנתמכים בידי רוסיה שהשתלטו על אזורים במזרח אוקראינה. הוא הפעיל לחץ על זלנסקי כדי שהאחרון יפתח בחקירה נגד בנו של ג'ו ביידן, המתמודד הדמוקרטי לנשיאות, לו היו עסקים במדינה המזרח-אירופית. שמונה פעמים במהלך השיחה הוא העלה את הנושא, כך על פי הדיווחים בארצות הברית. טראמפ טוען שביידן נחקר באוקראינה, וביידן האב דרש כשכיהן כסגן נשיא מאוקראינה לפטר את התובע הכללי שלה שחקר אז את עסקי בנו - חומר עסיסי למדי. התובע הכללי, אגב, היה מושחת.

ביידן הוא המועמד המוביל - כרגע לפחות - מבין המתמודדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. נערכו עד כה יותר משבעים סקרים שונים הבודקים התמודדות ישירה בין ביידן לטראמפ. בכולם - כל השבעים - ביידן מוביל על טראמפ בכ-10%. הוא המתמודד שעל הנייר סיכוייו נגד הנשיא הם הטובים ביותר - וטראמפ, כך החשד, ביקש למצוא עליו לכלוך - בדיוק כפי שביקש מעל הבמה מרוסיה למצוא לכלוך על הילארי קלינטון. אך כעת זה חמור יותר, הרבה יותר.

טראמפ החל בהכחשה מוחלטת של כל העניין, אבל תוך פחות מיומיים נאלץ לשנות את גרסאותיו - כאשר עורך דינו, רודי ג'וליאני מודה שאכן הייתה שיחה ואכן הנשיא ביקש לחקור את ביידן. טענתו של ג'וליאני הייתה שהנשיא מוטרד מהשחיתות אצל בת-ברית ומפעיל לחץ כדי למגר אותה. כעת הנשיא מנסה לעצור את הסחף, ואחרי שהתנגד לכך בחמת זעם הוא הודיע שישחרר את תמליל השיחה המלא בינו לבין זלנסקי.

אבל זה כבר לא מספיק: הרי הפרשה החלה מחושף שחיתויות במודיעין האמריקני שפנה אל מנהל המודיעין עם מידע מטריד. אלא שבינתיים מנהל המודיעין התפטר, ויש לו מחליף זמני, מגווייר. שהוא, כמובן מינוי של טראמפ (גם קואטס, קודמו, היה רפובליקני - אבל דמות מוערכת. מגווייר הוא בלתי מוערך). הוא מתנגד לחלוטין לכך שעדותו של החושף תישמע בבית הנבחרים - למרות שעל פי החוק לבית הנבחרים יש את מלוא הסמכות לשמוע אותה, כאשר מדיווחים בארצות הברית עולה שיש לו חומרים נוספים.

אתמול, בעוד רכבת האירועים דוהרת הוציא הסנאט - שבו יש רוב רפובליקני, כזכור - החלטה לא מחייבת הדורשת שעדותו של חושף השחיתויות תישמע בפני שני בתי הקונגרס. יש סנאטורים רפובליקנים שיתמודדו על מושביהם בעוד 13 חודשים, עם הבחירות לנשיאות. אחרים יתמודדו ב-2022, שגם זה תאריך קרוב, והם כולם מחויבים לבוחריהם. הם אמנם מגבים את הנשיא - יש שיאמרו מעל ומעבר - אבל אם ייאלצו לבחור בין הנשיא לבין עצמם - ובכן, תהיה להם לפחות דילמה.

בינתיים מתרבים הדיווחים שכבר מחר תישמע עדותו של אותו איש מודיעין בפני בית הנבחרים. ואז יידעו הדמוקרטים - תדע אמריקה - האם הנשיא אכן איים על מדינה זרה שיפסיק את הסיוע לה, כשהיא נלחמת נגד רוסיה ומגינה על שלמותה - אינטרס אמריקני ומערבי - למען ניסיון חיסול של יריב פוליטי. בהגדרה, זו עבירה המצדיקה הדחה.

אלא שהדחה לא תהיה. ההחלטה על הדחה תזכה כנראה לרוב בוועדת המשפטים של בית הנבחרים וגם במליאת בית הנבחרים - הנמצא בשליטה דמוקרטית. אלא שאז ההליך עובר לסנאט, ושם יידרש רוב בן שני שלישים להדחת הנשיא. אין שום תרחיש שבו כחמישה עשר סנאטורים רפובליקנים מצביעים עם כל הדמוקרטים להדחת נשיא.

והנשיא עצמו? מצד אחד הוא מצייץ על הטרדה נשיאותית, טוען לחפותו ואומר - עם נאמניו - כמו עורך דינו ג'וליאני והסנטור גרהאם שאחרי שהדמוקרטים נכשלו בקלפי הם מנסים להדיח נשיא מכהן בהליך משפטי (נשמע מוכר?). עם זאת, לאורך הזמן הוא ממש התגרה בדמוקרטים להתחיל בתהליך, שלהערכתו יהיה טוב עבורו, מבחינה פוליטית.

טראמפ מסתמך על הבייס שלו בלבד, ולא פונה מעבר לבייס אל הקהל בנמצא באמצע. הוא סבור כי אם הבייס יתייצב ויצביע לו בהמוניו - בעיקר לבנים חסרי השכלה אקדמית ואוונגליסטים - אז יחד עם הנטייה הרפובליקנית המושרשת במדינות הדרום ובמדינות נוספות הוא ינצח. ייתכן מאד שהוא צודק, מה גם שלנשיא מכהן יש יתרונות אדירים במסע בחירות. האיום המרכזי עליו הוא מצב שבו הכלכלה עשויה להיקלע למיתון או משבר. אבל הליך הדחה בבית הנבחרים - ויש לזכור שהקונגרס הוא אחד הגופים שהאזרח האמריקני מעריך פחות מכל - יפעל לטובתו, כך לפחות מאמין הנשיא.

אז מדוע להתחיל כלל בהליך שמבחינת הדמוקרטים הוא מסוכן פוליטית - ולא יסתיים בהדחת הנשיא? אם אתם ציניקנים, רפובליקנים או שניהם אז ישנה הטענה הפוליטית: מנסים להדיח את הנשיא, ונמצאה לכך עילה. סבירה, לא סבירה - משהו יידבק. אבל ניתן לחשוב גם על סיבה נוספת, פשוטה יותר: זו החוקה, זה החוק, ואף אדם לא מעל החוק - גם לא נשיא ארצות הברית. אם יתברר, וזה נראה כרגע סביר, שהנשיא שיעבד את מדיניות החוץ האמריקנית, את האינטרסים של ארצות הברית למען פוליטיקה פנימית כנגד יריב פוליטי - זו עבירה על שבועת האמונים של הנשיא. ויש לברר אותה.

וכך, בלב כבד יצא אתמול פלוסי לדרך - נדחפה אליה למען האמת כאשר עוד ועוד דמוקרטים הצטרפו לקריאה להתחיל בהליך הדחה. בפעם הרביעית בתולדותיה ארצות הברית מתחילה את התהליך המייסר, הלא פשוט. פעם אחת הנשיא התפטר - ניקסון, פעם נוספת היה במרחק כפסע מהדחה - ג'ונסון, פעם אחת ניצל בידי הסנאט - קלינטון. כעת טראמפ מצטרף לרשימה הזו. שלושה עשר חודשים לפני הבחירות, ושנת הבחירות - שגם כך הבטיחה להיות מרתקת - הופכת להיות מרתקת וחשובה עוד יותר.