היעדר תגובת טראמפ למתקפה האיראנית בסעודיה צריך להדאיג את ישראל

יש דברים מוזרים רבים בתקיפת מתקני הנפט של ערב הסעודית השבוע. לא ידוע בדיוק מי אחראי. גם אם נניח שמדובר באיראן - האם מדובר באיראן עצמה, במיליציות הפועלות מטעמה של איראן, בתיאום עם איראן - או החות'ים מתימן, שניתן לטעון שהם עונים להגדרות האחרונות.

כאן טמון כל ההבדל. אם מדובר בחותים, למשל, אז מתקפה על תעשיית הנפט הסעודית היא בהחלט במסגרת רצונותיהם. ואולם, אם זו הייתה תקיפה משטח איראן, כלומר שאושרה על ידי ההנהגה האיראנית, זו פעולה מלחמתית של מדינה נגד מדינה. זה מחייב תגובה נגד איראן, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.

מי שאמורה לדעת במדויק מאין הגיעה התקיפה היא ארצות הברית, שלה לוויינים מעל האזור. ואולם, וושינגטון פרסמה בימים מאז התקיפה שורת הצהרות סותרות, שמשמעותן היא שאיראן מאחורי התקיפה, אבל לא ברור אם היא ביצעה אותה בפועל. בנוסף לכך יש שאלות לגבי אמצעי התקיפה, אם היו אלו רחפנים, מל"טים, טילי שיוט, או שילוב של כמה מהם.

רחפני נפץ היכולים לשתק במהלומה אחת 5% מתפוקת הנפט העולמית משמעותם שכל מקום בעולם למעשה אינו בטוח עוד ושכל מתקן תשתית עלול להיות משותק. לחות'ים יש יכולות המשתפרות והולכות בתחום המל"טים, אבל זה אומר שיגור למרחק של 1,500 קילומטרים - כלומר כל ערב הסעודית, כל חצי האי ערב נמצא תחת האיום שלהם. אם אלו טילי שיוט, המשמעות היא שאיראן שיגרה טילים על שכנתה ויריבתה.

אם זו איראן, לא ברור מדוע איראן תתקוף את ערב הסעודית ערב עצרת האו"ם, כשהיא מנסה להציג לאיחוד האירופי את פניה המתונות ומציירת את עצמה כקורבן ואת ארצות הברית כתוקפן, בהצלחה לא מבוטלת בעיני שאר העולם. תמיהה גדולה. ארצות הברית יכולה לפתור הרבה תעלומות בנושא התקיפה הזו ובוחרת שלא לעשות זאת.

סביר שהשיגור לא נעשה משטח איראן. זה הרי סיכון משמעותי מבחינתם, ומדוע לטפח את כל השלוחות, מעיראק ועד תימן, אם לא כדי להשתמש בהן בדיוק למטרה זו, כדי שטביעות האצבע לא יובילו ישירות לטהראן? ארצות הברית יכולה להבהיר את הנקודה - אבל בוחרת שלא לעשות זאת. אולי כדי שלא לחשוף יכולות צילום לווייניות, ואולי, וזו מחשבה מדאיגה, כי היא בוחרת שלא להאשים אותה כדי להימנע מתגובה גם אם היא יודעת שהתקיפה היא אכן איראנית - משטח איראן, טילים איראניים או שניהם כאחד. הרי טראמפ אינו רוצה בשום פנים הסתבכות במזרח התיכון, או בכל מקום אחר.

מצד אחד, ארצות הברית מאשימה את איראן, אבל באותה נשימה מבהירה למעשה שארצות הברית לא תתקוף באיראן, ואם היא תגבה את ערב הסעודית, בעלת ברית ותיקה ונאמנה, היא תשלם על הגיבוי הזה - כמובן חוץ מעסקת הנשק במאות מיליארדי דולרים שקנתה מארצות הברית, נשק שלא מועיל לה כעת כלל. זו נקודה למחשבה בהקשר לברית ההגנה שטראמפ אומר שידון בה עם נתניהו אחרי הבחירות, תזכורת נוספת לכך שברית הגנה שאינה חתומה ומאושררת בידי הסנאט אין לה שום משמעות, למעט מה שהנשיא בוחר לצקת לתוכה. היום הסתפק טראמפ בהטלת סנקציה על הבנק המרכזי באיראן.

ואחרי התקיפה המיוחסת לאיראן בידי ארצות הברית, טראמפ עדיין מפציר בנשיא איראן חסן רוחאני להיפגש עימו בשולי עצרת האו"ם. טראמפ רוצה מפגש עם נשיא איראן בכל לבו, משוכנע ביכולתו להשיג איתו הסכם מעולה - והאיראנים הם המסרבים. המנהיג העליון עלי חמינאי הבהיר שלא יהיה שום משא ומתן עם ארצות הברית, שום מפגש. עולם הפוך. ארצות הברית, מטילת הסנקציות המכאיבות מבקשת, בפומבי, מפגש עם נשיא איראן והנהגת איראן מסרבת חד וחלק.

שוק הנפט ספג את הידיעה הזו בשלווה יחסית. מצב שוק הנפט אמנם השתנה מהותית מאז משברי הנפט של שנות ה-70 - הראשון במלחמת יום הכיפורים, כשהזינוק במחיר הנפט בלם בבת אחת 20 שנות שגשוג במערב אירופה, והמשבר השני שש שנים אחר כך עם נפילת השאה ועליית הרפובליקה האסלאמית.

ועדיין, על אף שארצות הברית מספקת את צרכי עצמה, טכנולוגיית הפצלים שינתה מהותית את שוק הנפט, ויש ספקיות נוספות - היינו מצפים לעלייה במחירי הנפט לא בדולרים בודדים אלא אולי הכפלתם. ייתכן שעוד תגיע תגובה, אבל לא סביר שערב הסעודית תתקוף באיראן, בטח ללא גיבוי אמריקני, שכרגע לא קיים. כדי שהתגובה תהיה אפקטיבית, היא חייבת להגיע בפרק זמן סביר מהפרובוקציה.

כרגע המצב הוא שמדינה הותקפה, כלכלתה נפגעה, מתקניה האסטרטגיים הוצגו כפגיעים, והיא לא יכולה להגן על האינטרסים החיוניים שלה. זו פגיעה מהותית בבית המלוכה, ביורש העצר מוחמד בין סלמאן שכל מעשי ידיו טובעים בים, ואיראן מוכיחה יכולות מדאיגות, בתחום הפגיעה המדוייקת לטווח ארוך.

בסיבוב הזה איראן יצאה מנצחת, או יותר נכון ערב הסעודית הפסידה, והרבה. לא רק נפט בשווי חצי מיליארד דולר, לפחות, אלא יוקרה, השפעה והובלה בעולם הערבי.

איראן בשבוע האחרון משיגה הישגים בשורת זירות. צרפת משחרת לפיתחה בניסיון לשמר את הסכם הגרעין, טראמפ סותר את עצמו שוב ושוב, אבל מתחנן לפסגה עם רוחאני ללא תנאים מוקדמים ונענה בסירוב חד משמעי, וכעת התקיפה על אויבת מוצהרת.

איראן לא מצליחה בכל מזימה, ולא בכל זירה. ישראל היא ההוכחה לכך. אבל התקיפה השבוע הוכיחה שוב שהרפובליקה האסלאמית רחוקה מאוד מלהיות מדינה בקריסה, חסרת יכולות המתחננת בפני המערב. היא עדיין מעצמה אזורית - ופוטנציאל ההרס שהיא ובעלות בריתה יכולות להמיט על האזור קטלני.