ב-11 בספטמבר 2001 הם היו צעירים מכדי לזכור את אהוביהם שנהרגו, אך היום (רביעי) הם חלקו כבוד עם הקורבנות בטקס לציון 18 שנים למתקפת הטרור החמורה ביותר בתולדות ארצות הברית. הם ובני משפחות נוספים ציינו את מותם של 3,000 ההרוגים בהתרסקות המטוסים החטופים במרכז הסחר העולמי, הפנטגון ושדה בפנסילבניה. "ככל שהעיר תעניק לנו את הרגע הזה, אהיה פה", אמרה מארג'י מילר, שאיבדה את בעלה ג'ואל, באירוע שנערך ב"גראונד זירו" - האתר בו עמדו בעבר מגדלי התאומים. "אני רוצה שאנשים יזכרו".
מארי אן מרינו מספרת כי עבור משפחתה, כמו משפחות אחרות, "18 שנים לא הפחיתו את הצער שלנו". מוקדם יותר היא הקריאה בטקס את שמו של בנה, הכבאי קנת' מרינו, שנמנה עם הקורבנות. פרבוטי פרבהו נשנקה מדמעות כשדיברה מהפודיום שלה על מות אחותה, הרדאי. לדבריה, אפילו בחלוף כמעט שני עשורים, "אין דרך קלה להיפרד".
עוד בוואלה!
אלא שכעת, המורשת של האבל על הקורבנות עברה אל הדור הבא, הכולל ילדים וצעירים בני דור המילניום שכמעט ולא הכירו את קרוביהם ההרוגים, אם בכלל. ג'ייקוב קמפבל היה בן עשרה חודשים כשאמו, ג'יל מורר-קמפבל, נהרגה ב-11 בספטמבר. "זה מעניין לגדול בדור שלא ממש זוכר את זה. אני מרגיש חיבור שאף אחד מאלה שאני הולך איתם לבית הספר לא באמת יכול להבין", אמר קמפבל, המתחיל את לימודיו באוניברסיטת מישיגן.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הניח זר בפנטגון ואמר לקרובי ההרוגים: "זה יום השנה לאובדן האישי והמתמשך שלכם. זה היום שהתנגן מחדש בזיכרונותיכם אלף פעמים. הנשיקה האחרונה. שיחת הטלפון האחרונה. הפעם האחרונה שבה שמעתם את המילים היקרות האלה, 'אני אוהב אותך'".
באזור שאנקסוויל, פנסילבניה, האתר השלישי של ההתרסקות מאותה המתקפה, סגן הנשיא מייק פנס הוקיר את אנשי הצוות והנוסעים שנאבקו בטרוריסטים שחטפו את המטוס, זאת כדי למנוע ממנו להגיע לוושינגטון. "תמיד אאמין שאני, ורבים אחרים בבירת המדינה שלנו, יכולנו ללכת לביתנו ולחבק את משפחותינו בזכות האומץ וחוסר האנוכיות של המשפחות שלכם", אמר פנס, שהיה חבר קונגרס מאינדיאנה באותה העת.
בדומה למשפחות, ארצות הברית כולה עדיין מתמודדת עם השלכות הפיגועים, אחרי שפלישתה לאפגניסטן אחרי 11 בספטמבר הובילה למלחמה הארוכה בתולדותיה. מוקדם יותר השבוע טראמפ ביטל פגישה בקאמפ דיוויד עם טליבאן וממשלת אפגניסטן והכריז כי שיחות השלום "מתות".
העניינים הפוליטיים המתרחשים ברקע יום השנה לפיגועים הורגשו גם בטקס בגראונד זירו. אחרי שהקריא את שמות ההרוגים, ניקולס הרוס, שאיבד את אמו פרנסס, ניצל את תורו כדי לתקוף את חברת הקונגרס הדמוקרטית אילהאן עומאר, על התייחסותה לפיגועי ה-11 בספטמבר כ"אנשים שעשו משהו". הרוס אמר בפני הקהל: "גברתי, באופן אובייקטיבי, אנחנו יודעים מי עשו ומה נעשה".
הוא זכה למחיאות כפיים כשאמר ש"החירויות החוקתיות שלנו הותקפו, ויסודות האומה שלנו המבוססים על ערכים יהודיים-נוצריים הותקפו. זה מה ש'כמה אנשים' עשו. הבנת את זה עכשיו?". עומאר, חברת הקונגרס המוסלמית הראשונה ששמה עלה לכותרות בישראל עקב מניעת כניסתה לארץ, אמרה כי היא לא התכוונה להפחית מממדי האירועים ב-11 בספטמבר ושדבריה הוצאו מהקשרם.
דוברים אחרים ניצלו את המעמד כדי להוקיר את הכבאים, השוטרים והאחרים שנפלו באסון או חלו אחרי שנחשפו לעשן ולאבק בזירה. ה-11 בספטמבר הפך במרוצת השנים גם ליום של נתינה והתנדבויות. אנשים מרחבי ארצות הברית מתנדבים בכדי לעזור בבתי ספר, פרויקטים לבניית בתים, חלוקת מזון לנזקקים וניקוי פארקים ואירועים קהילתיים נוספים.