שלף מוקדם מהרגיל: התרגיל האיראני הנואש של נתניהו

בנסותו למקד את הזרקור באתר שהוקדש, לדבריו, ל"פיתוח נשק גרעיני" בעבאדה, השאיר ראש הממשלה בנימין נתניהו ללא מענה סדרת שאלות. מהו, בדיוק, "פיתוח נשק גרעיני"? לפי כל הידוע מודיעינית ומדינית, איראן נבהלה ב-2003 מהפלישה האמריקנית לעיראק, חששה שהיא הבאה בתור וחדלה ממאמציה החשאיים לפתח נשק גרעיני. היא המשיכה להתקדם במסלולים שונים שיאפשרו לה לחדש את פעילות העשרת האורניום באיכות ובכמות שיביאו אותה בעוד חודשים מעטים לראשי-קרב ראשונים (עדיין ללא יכולת מבצעית בסדר גודל המתקרב לטייסת), טילים בליסטיים ו"קבוצת נשק" של מומחים ומדענים שאיבדו מעת לעת עמיתים להתנקשויות. עם זאת, איראן נזהרה מהפללה בסעיף הראוי לכותרת זו.

אם ישראל יכולה להוכיח שלראשונה מזה 16 שנה, ובעודה מצייתת בקפדנות להתחייבויותיה לפי הסכם 2015, איראן עסקה בפיתוח נשק גרעיני, זאת חדשה מרעישה. אם לא, והכוונה מעורפלת יותר ותעמולתית בעיקרה, זאת פגיעה עצמית חמורה באמינות הישראלית.

שאלה נוספת היא איך נחשפו החושפים. מה גרם לאיראנים לגלות שישראל קרעה את המסווה מעל האתר? רשלנות? מקריות? אבטחה מוגברת? בעקבות התרברבות נתניהו אשתקד בדבר הפרת הריבונות האיראנית בידי המוסד, במבצע הברחת הארכיון (שנודע לבעליו בסיומו, אך בלי ודאות באשר לזהות האחראים לו)? ואם החשיפה אפשרה לאיראנים לטשטש את הנעשה באתר, מדוע לא הקדימה ישראל בדיווח? האם נתניהו מודה סוף סוף שיש מתאם של גירוי ותגובה בין פרישת ידידו דונלד טראמפ מהסכם הגרעין, בהמרצתו, לבין התנהגות איראן בתחום הגרעיני בחודשים האחרונים?

נתניהו נזהר להתעלם מהסכם הגרעין, הפסול בעיניו אך עדיין מקובל על רוסיה, סין, גרמניה, צרפת, בריטניה והאיחוד האירופי. הוא האשים את איראן בהפרת האמנה נגד תפוצת הנשק הגרעיני. ייתכן שהוא צודק, אך לא לראש ממשלתה של אחת המדינות היחידות בתבל המשתמטות מחתימה על האמנה להכות בתוף הזה.

הזירה הגרעינית רוחשת. מותו של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) יוקיו אמאנו זירז בחצי שנה את ההתמודדות על תפקידו, שנקבעה במקור למועד פרישתו באביב הבא. ארבעה מועמדים נרשמו. שני המובילים הם ממלא מקום המנכ"ל, קורנל פרוטה מרומניה, והדיפלומט הארגנטינאי רפאל מריאנו גרוסי. שניהם נחשבים למקצועיים ולידידותיים למדי כלפי ישראל, אך כרגיל כפופים למועצת הנגידים - נציגי 35 מדינות, שיבחרו את המזכ"ל - ולאסיפה הכללית. בשתי מסגרות אלה, ישראל, שאינה חברה במועצת הנגידים, בנחיתות מתמדת.

בשבוע הבא, ערב הבחירות, ייפתח המפגש השנתי של סבא"א. ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל, תת-אלוף במילואים (מחיל האוויר) זאב שניר, צפוי להציג כרגיל את עמדת ישראל, התוקפת את איראן ומציעה להשהות את כינון האזור המפורז מנשק השמדה במזרח התיכון עד לבוא השלום הכולל, מהאוקיינוס האטלנטי ועד למפרץ הפרסי. הפעם זה עדיין עשוי להספיק לדילול הצעות החלטה עוינות, אבל בשנה הבאה, בוועידת הסקר של האמנה נגד הנשק הגרעיני, תתייצב נגד ישראל חזית לוחמנית ותובענית. רמז לכך נתן בשבוע שעבר נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, כשהציץ מחוץ למטריה הגרעינית של נאט"ו, הביע את רצונו להשיג נשק גרעיני לארצו ונימק זאת בכך ש"לישראל, שהיא כמעט שכנה, יש והיא מאיימת בו".

נתניהו לא הגיב על דברי ארדואן, אולי כדי שלא ייאלץ להתייחס גם לשאיפתו של חסיד אומות העולם, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, לרכוש יכולת גרעינית לסעודיה. החשש ממרוץ גרעיני באזור, בהשתתפות עיראק ואיראן, מצרים, סעודיה וטורקיה, קדם בשנים רבות לכניסתו של נתניהו לפוליטיקה ולהפקעת המאבק בגרעין של האייתולות לשימושו הפרטי. אבל לאיראן אין עדיין נשק גרעיני, ולעולם לא יהיה לה - מנהיגיה יודעים שיופעל נגדם כוח צבאי לסיכולו - בעוד שהטענה שלישראל יש ויש מסייעת לארדואנים של האזור להצדיק את החתירה להשגתו.

לאחר הבאת הארכיון תדרכו מומחים מישראל אישים בכירים במעצמות אירופה השותפות להסכם 2015, כדי לשכנע אותם שאיראן אשמה במרמה והפרת אמונים וכי אין התיישנות על התנהגות כזו, גם אם הסתיימה תריסר שנים לפני ההסכם. ראשי אירופה הנהנו בהבנה, אמרו שאכן האיראנים היו ואולי עודם שקרנים מושבעים - והדגישו שהנתונים שסיפקה ישראל אינם משנים כלל את עמדתם בעד ההסכם.

נתניהו אוהב לשמור את המצגות שלו נגד איראן לעצרת הכללית של האו"ם. השנה נחפז לשלוף את התמונות, אולי מפני שלאחר הבחירות יהיה עסוק מדי, פוליטית ומשפטית.

התועלת שבהצהרתו הפומבית של נתניהו מפוקפקת עד אפסית. אם רצה להגיש לפקחי סבא"א באיראן יעד חדש לביקור, היה ביכולתו להעביר להם את המידע בערוצים הרשמיים - איראן חייבת להתיר להם כניסה לכל אתר, לפי דרישתם. הפומביות מחשידה את מניעיו של נתניהו.

בשבוע שעבר פגש נתניהו בלונדון את שר ההגנה האמריקני מארק אספר. נלוו אליו שני אלופים מרכזיים במטכ"ל, מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין וראש אגף המבצעים אהרן חליוה. זהו, לרוב, החוג הפנימי של הצמרת הצבאית העוסקת במבצעים נגד איראן. מאחר שימים מעטים לאחר הפגישה עם אספר התבצעה תקיפה מסתורית של יעד איראני בגבול סוריה-עיראק, ניתן לשער שהנושא נדון בלונדון, גם כפיצוי על הזנחת התיאום עם הפנטגון - בגלל מחדל של המוסד - בפעולות קודמות בעיראק שיוחסו לישראל.

אין עוררין בישראל על חיוניות המאבק נגד החדירה האיראנית לשכנותיה, בהנהגת מפקד כוח קודס קאסם סולימאני. אבל נתניהו לכוד בסתירה פנימית, כאשר הוא מתכחש לרצון האמריקני לטפח את הזרם המתון בהנהגה בטהראן, בראשות הנשיא חסן רוחאני ושר החוץ ג'וואד זריף, יריביו של סולימאני. טראמפ מעוניין בהפשרה מצולמת עם איראן, גם על אפו ועל חמתו של נתניהו ולמרות לחצים של תומכיו האוונגליסטים, בהנחיית שליחי ישראל.

כדי להיווכח באופייה הפוליטי השקוף של ההכרזה די לצפות בסרטון הבחירות של נתניהו - שלו ולא של מפלגתו, כי פולחן אישיות הוא הרכיב היחיד שם - ששודר כמעט בצמוד. נתניהו מתגאה שם ומנכס לעצמו את סיפור הארכיון. כבר לא רק צה"ל, שחייליו ומערכותיו מובלטים כהמחשה לחוזקו של המנהיג, אלא גם המוסד מגויס לטובת הליכוד. זה דומה במקצת לשימוש שעשה מנחם בגין בהפצצת הכור העיראקי בבחירות 1981, אבל עם כל ההבדלים בין נתניהו לבין אביו של בני בגין. סביר להניח ששום קול מתלבט לא יזוז לכיוונו של נתניהו, רק בעקבות התזכורת לעיסוקו באיראן. מי שחושדים בו בתרגיל נואש, יתחזקו בהחלטתם לשים קץ לשלטונו.