"הדביקו לנו תג של פולשים": התושב האחרון בליפתא נאבק על הכרה

לפני כשנתיים, ראה עובדיה עובדיה בזה אחר זה כיצד שכניו במורדות ליפתא שבכניסה לירושלים - שם הוא מתגורר מאז שנולד בשנת 1958 - עוזבים. זאת, לאחר שהמדינה שביקשה לפנות אותם לצורך הרחבת כביש היציאה מירושלים הכירה בזכויותיהם והעניקה להם פיצויים. אך משפחתו של עובדיה לא נכללה בהסדר. אחרי מות אמו לפני כחמש שנים, הוא נותר לגור שם לבד, ויחד עם כמה מאחיו ממשיך לנהל את המאבק שהחל עם צווי הפינוי לפני כעשור, כדי שהמדינה תפסיק להתייחס אליהם כפולשים. לבתים שהיו בסמוך אליו לא נותר זכר, למעט בית כנסת שממשיך לפעול במקום. "אני המתפלל היחיד מליפתא", אמר.

עובדיה ואחיו יצחק מספרים שכמו יתר המשפחות, המדינה יישבה אותם בשנות ה-50 בבתי כפר ליפתא הנטוש, לא רחוק מהגבול. שם הם חיו בתנאים קשים, וללא תשתיות מסודרות של מים וחשמל. "הוריי עלו לישראל ב-1950, עם שלושה ילדים, האחים שלנו, ובבית הזה נולדנו שישה אחים. היינו 11 במשפחה, הורים ותשעה ילדים בחדר הקטן למטה", תיאר יצחק.

"החיים לא היו רגילים, לא היו גם קלים, לבית ספר הייתי הולך שלושה ק"מ, לגינת ילדים קילומטר. אין תחבורה ציבורית, אין חנויות ומסחר, מכולת, לכל אלה היינו הולכים המון המון ברגל עד שהיינו מגיעים", הוסיף עובדיה. "בשלבים הראשונים השירותים והאמבטיה היו בחוץ. בתקופה של ההורים בשנות ה-50, היינו יורדים למעיין גם בשביל המים. חשמל בכלל לא היה, רק בתקופה הרבה יותר מאוחרת", אמר.

להפתעתם, אחרי כ-60 שנה, גילו תושבי ליפתא כי הם נחשבים לפולשים וכי המדינה לא מכירה בבעלותם על המבנים. רשות מקרקעי ישראל תבעה מהתושבים להתפנות ללא פיצוי, בטענה כי הם מתגוררים שם שלא כחוק. "הייתה הפתעה, כי עד 2009, כמעט 60 שנה, אף אחד לא פנה אלינו, אף אחד לא ביקש את המקום הזה", אמר עובדיה. "אנחנו התגוררנו פה. יישבו אותנו פה ולפתע המינהל, בגלל ערך הקרקע או אולי תכניות של בנייה עתידית, החליטו שאנחנו כבר מיותרים פה", המשיך.

כמו יתר שכניהם, גם הם החלו במאבק ציבורי ומשפטי כחלק מרצונם שיכירו בהם כבעלי זכויות. "זו הרגשה קשה שהדביקו לנו תג של פולשים. היינו פה מרחק קילומטר וחצי אווירי מקו הגבול. אז כשרוצים מתיישבים הם חלוצים, וכשהקרקע הפכה ליקרה אז כבר לא. התחושה היא קשה", אמר יצחק.

בשלב מסוים התפצל מאבקם מיתר השכנים, כשהתברר בין היתר, שבית משפחת עובדיה אינו נכלל יותר בתכנית להרחבת כביש 1. בשנת 2017 פתחה המדינה במשא ומתן מול המשפחות האחרות, וגם שר האוצר משה כחלון התערב בו, עד שלבסוף הגיעו להסדר במסגרתו הכירה המדינה בכך שאינם פולשים וכן סוכם על סכומי פיצויים שיקבלו עבור הפינוי.

את ההסכם ההיסטורי ציין השר באירוע מיוחד בליפתא במרץ האחרון. "הסיפור של ליפתא הוא סיפור פס-הקול של חיי", אמר אז כחלון. "אני לא יכול לחיות עם הכינוי פולש. לא יכול להיות שכאשר אנחנו צריכים את המתיישבים הם חלוצים וכשאנחנו צריכים את הקרקע הם פולשים". גם חבר הכנסת דוד אמסלם הגיע ואמר כי "לרגע לא הסכמתי שיכנו אותם פולשים. המעמד הזה שבו הם יוצאים מליפתא כחלוצים זה ההישג הגדול של כולנו". אך בעוד חלק מהמשפחות חגגו את ההישג, משפחת עובדיה הביטה באירוע מן הצד.

"אני הייתי בטקס הזה לא כמשתתף פעיל, אלא כצופה מהצד", אמר יצחק ומתח ביקורת גם על שכניו, שהיו שותפיהם למאבק, ולדבריהם, אף עשו שימוש באמם. "בסוף הם הפקירו את משפחת עובדיה, הם היו צריכים לעמוד על הרגליים האחוריות - בלי משפחת עובדיה לא יוצאים לדרך".

כיום, ממשיכים האחים עובדיה לנהל את המאבק המשפטי הארוך. ב-2015 קיבל בית משפט השלום את טענות רשות מקרקעי ישראל וקבע כי הם אינם יכולים להתנות את הפינוי בפיצויים, שכן לא הוכח שיש להם זכויות על הבתים. בני המשפחה ערערו, ובית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ב-2017 את הערעור חלקית, והורה לבית המשפט השלום לדון שוב בדרישה שלהם לפיצויים. זאת בין היתר, בשל ההסדר שהגיעה אליו המדינה עם יתר המשפחות.

"נתון זה מעורר שאלה לא פשוטה בהתייחס לדחייה הגורפת של טענות המערערים לזכאות לפיצוי בנסיבות העניין כנגד הפינוי. לכל הפחות מצריך בירור הכולל גם נדבך עובדתי", כתבו שופטי המחוזי בהחלטתם, והוסיפו: "סוגיית הזכאות הנטענת של המערערים לפיצויים לא מוצתה דיה בבית משפט השלום". כמו כן, במסגרת הערעור הגישו בני המשפחה מסמכים חדשים, ובהם כאלה המעידים על תכנית להקמת התיישבות בשכונה, ורשימה של תושבי השכונה שכוללת את השם "עליה עובדיה" - הדומה לשמו של אביהו של עובדיה - אליהו.

"המסמכים האמורים פותחים צוהר היסטורי במבט על ההתיישבות בליפתא, צוהר שנדמה שלא נפתח לפני בית משפט קמא", נכתב בהחלטה. בעקבות זאת, חזר התיק לבית משפט השלום ששוב דחה את טענות משפחת עובדיה. "הנתבעים ומשפחתם - כך הוכח ומכל מקום, לא נסתר - פלשו אל הבית בליפתא", כתבה השופטת תמר בר-אשר בהחלטה. היא הוסיפה כי "אפילו היו הורי הנתבעים בני רשות בנכס - דבר שלא הוכח - כי אז לכל היותר - ואיננו קובעים זאת - היו ההורים זכאים לפיצוי כלשהם כנגד פינויים מהנכס. אולם לא מצאנו כל הצדקה שבניהם יהיו זכאים לפיצוי". במסגרת ערעור נוסף שהגישו לבית המשפט המחוזי, המליצה השופטת לצדדים ללכת להליך גישור, הממשיך להתנהל בימים אלה.

לפני כחודש פנו האחים גם לשר האוצר בבקשה שיסייע להם. "התוצאה היא שעדיין מכירים אותנו כפושעים. תשעה אחים שירתו בצה"ל שירות מלא. אם למשפחת עובדיה קוראים פולשים, אז זו מכה כואבת", אמר יצחק. "המדינה עדיין יכולה לתקן את העוול ולהוריד את התג הזה של הפולשים. הוריי לא זכו לזה כי הם היו נתבעים כפולשים". עובדיה הבהיר את בקשת המשפחה מהמדינה: "אני מבין שאני לא יכול להישאר פה למרות שאני רוצה להישאר, אבל אני מצפה מהמינהל שיהיו הוגנים עם משפחת עובדיה כמו שהיו הוגנים עם יתר המשפחות שקיבלו פיצוי ופונו. שיהיו הוגנים כלפינו ויפצו אותנו".

"ההבדל ביניהם לאחרים זה רק ביש מזל, אין שום הבדל", אמר עו"ד מוטי שמעון שמייצג את משפחת עובדיה וייצג גם חלק מהמשפחות שפונו. עוד אמר כי "הנתונים שלהם הם מהטובים ביותר שיש לתושבים בליפתא. הנתונים של המשפחות שהיו בהסדר, היו אפילו פחות טובים. למשל, מבחינת המועד שבו הגיעו למקום. משפחת עובדיה הגיעה ב-1950 ואחרים הגיעו ב-58 ואף אחרי כן נכללו בהסדר. במקרה, הבית של משפחת עובדיה גם נכלל בתוכנית של הרחבת כביש 1, אבל ברגע אחרון הוזז טיפה הקו, ואז הם נותרו מחוץ לקו ההפקעה, שנדרש לכביש מספר 1".

עו"ד שמעון הוסיף כי אחרי עשרות שנים "החליטו לקרוא למשפחות האלה פולשים. עד שהמדינה הכירה בטעות ובא שר האוצר, והיה טקס גדול, ואמרו שמתקנים העוול שנעשה לתושבים שהם לא פולשים וההתיישבות שלהם לגיטימית וחלוצית. אבל היום המינהל ממשיך לטעון שהם פולשים, ואני שואל למה? אם הכרתם בכולם אז מה ההבדל?". לדבריו, "נכון להיום המינהל מבין שהוא הולך להפסיד בבית משפט, אבל הוא מציע סכום מגוחך, שהוא בערך רבע מהסכום שהיה על פי הקריטריונים והתחשיבים שקיבלו המפונים בליפתא".

בעקבות פניית וואלה! NEWS לרשות מינהל מקרקעי ישראל, עדכן עו"ד שמעון כי פרקליטות המדינה הודיעה כי היא מבקשת שהות נוספת בבחינת התחשיב המקצועי שהוגש מטעם משפחת עובדיה. "מקווה שכעת יתוקן העוול".

מרשות מקרקעי נמסר בתגובה כי "בית משפט השלום פסק פעמיים נגד המשפחות המדוברות כי אין להן זכויות בקרקע ועליהן להתפנות מהמקום. המשפחות לא התפנו והגישו ערר לבית המשפט המחוזי שטרם הכריע בבקשת הערר. במקביל, ולפנים משורת הדין, מקיימת רשות מקרקעי ישראל תהליך גישור עם המשפחות. תהליך זה טרם מוצה והוא עדיין נמשך".