פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "למות בעזה ולחזור כרוח רפאים": הלומי הקרב פתחו במלחמת חייהם

      מאז הקרבות הקשים בשג'אעיה, אריאל מעיד שהוא "לא עוצם עין בלילות בגלל סיוטים". לוטם, שבשל מצבו ניסה להתאבד, מספר ש"המראות האלה לא עוזבים עד היום". חיילי צה"ל המשוחררים הסובלים מהלם קרב יצאו אתמול למחאה נגד התנהלות הממשלה כלפיהם: "אל תשאירו אותנו להילחם לבד"

      "למות בעזה ולחזור כרוח רפאים": הלומי הקרב פתחו במלחמת חייהם
      צילום: אבי כהן

      "מה זה להיות הלום קרוב? זה חייל שמת במבצע בעזה ושב חזרה לעולם כשהוא רוח רפאים, כשהכול פתאום משתנה מול העיניים", במילים אלה תיאר אריאל כהן (שם בדוי) את מצבו הנפשי והבריאותי מאז שלחם במבצע "צוק איתן" לפני חמש שנים. אתמול (ראשון), בעקבות תהלוכת הלומי הקרב שיצא בשעות הבוקר מלטרון לתל אביב במחאה על יחסה של המדינה כלפיהם, הוא שב אל הרגעים הקשים בהם חייו השתנו.

      "כשאתה במלחמה אין לך הרבה זמן לחשוב, כל אחד עושה את העבודה שלו, אני למשל הייתי נהג בחפ"ק של המג"ד", סיפר כהן ששירת בחטיבת גולני לוואלה! NEWS. הוא זוכר אירוע משמעותי אחד שמלווה אותו עד היום - הקרב הקשה בשכונת שג'אעיה בעזה שבו נפצע מפקד החטיבה שלו: "את אותו יום שישי לא אשכח עד היום. לחיות או למות. ראיתי בעיניים שלי איך המח"ט שלנו (רסאן עליאן המכהן כיום כראש המנהל האזרחי) נפצע. ברגע אחד הכול התפוצץ. אני, שישבתי בתוך הנמר, אכלתי טילים לתוך הפריסקופ בנמר שלי. ואנחנו ששרדנו ועדיין נמצאים בשטח, תוך זמן קצר עוברים מפעילות התקפית לפעילות של חילוצים. אם זה המח"ט שנפגע שצריך לחלץ אותו, חברים שלך שישנים לידך בלילה שנפגעו, הכול קורה כל כך מהר".

      כהן מנסה לשחזר מתי הוא הבין שמשהו לא כשורה. "חודשיים אחרי המלחמה פניתי למפקד שלי, וסיפרתי לו מה עובר עליי מאז המלחמה. התשובה שלו הייתה: 'אתה גיבור, גיבורים שוכחים וממשיכים הלאה'. זאת הייתה התשובה הראשונה שקיבלתי ממפקד בצבא לאחר שספרתי לו על מצבי".

      עוד בוואלה NEWS:
      הירי בסלומון טקה: במח"ש שוקלים לשחרר מחר את השוטר החשוד
      כשחמאס מאיים ונסראללה מסמן מטרות - נתניהו עסוק בתקשורת
      עיריית טבריה לא העבירה את התקציב, ראש העיר קובי בסכנת הדחה

      מאור לוטם (שם בדוי) (אתר רשמי)
      "גיבורים שוכחים". כהן

      לאחר כמה חודשים היה זה קצין בריאות נפש, שלאחר שבדק את כהן החליט לשחרר אותו משירות צבאי. "בסופו של דבר, לאחר שפעם אחר פעם הקב"ן מנסה להסביר לי שמה שעובר עליי לא קשור למה שעברתי במלחמה, הוא משחרר אותי מהצבא חצי שנה לפני תום השירות", אמר. לדבריו, ברגע שיצא אל האזרחות, הוא הבין שנשאר לבד במערכה - מבלי שהצבא או משרד הביטחון נמצאים שם כדי לתמוך בו: "אין אף אחד שמחבק אותך, אף אחד לא אוסף אותי אליו ואומר לי אנחנו נטפל בך".

      כהן העיד שהצלקות מהמבצע הצבאי גרמו לתהפכות רבות בחייו. "במשך ארבע שנים הייתי מאושפז במיטה בבית. מבחינתי, בארבע השנים האלה הייתי מת", סיפר. "אלה שנים שאתה לא עוצם עין בלילות בגלל סיוטים, אם זה רעש קטן שנשמע סביבך שגורם לך 'לאבד את זה', או אם זה הרבה חברים שאתה מאבד בגלל המצב שלך. אני כבר לא מדבר על קשרים זוגיים, שבגלל המצב הנפשי שלי כבר לא באים בחשבון. זה לא להצליח להחזיק במקום עבודה. זה בגדול לאבד את החיים, זה להיות חי-מת".

      הוא הוסיף כי "משרד הביטחון חושב שאתה משוגע, אבל מבחינת שאר העולם הכול סבבה, אתה בפלונטר הזה לבד".

      שכונת שג'אעייה לאחר התקפות צה"ל (רויטרס)
      "נטפל בך". שכונת שג'אעיה ברצועה בימי צוק איתן (צילום: רויטרס)

      כהן הסביר כיצד התופת שאליה נחשף במהלך השירות הצבאי הובילה אותו בסופו של דבר לאשפוז בבית חולים: "הייתי במקום עבודה מסודר והייתה לי זוגיות. באיזשהו יום היה לי פיצוץ עם הבוס שלי, ובעקבות הפיצוץ הזה החברה שלי החליטה שהיא לא יכולה לתחזק יותר את הקשר שלנו. ואז גם זה נפל, וכמו כדור שלג, דבר הוביל לדבר. החברים התרחקו, המשפחה נהרסה. פתאום כל העולם סוגר עליך, ואתה מרגיש שאתה נאבד, שבכל העולם אין אף אחד שמסוגל להכיל את הדבר הזה שנקרא אריאל".

      בשלב זה, סיפר אריאל, הוא החליט לכתוב מכתב התאבדות. "אני זוכר שעוד הספקתי ללכת לפסיכיאטר שלי ואמרתי לו שאני זקוק לעזרה. התחננתי על נפשי שמישהו יעזור לי, עד שבהחלטה משותפת אושפזתי כדי שיעזרו לי". מאז, מצבו השתפר: "לפני שנה השתחררתי מהאשפוז ואפשר לומר שהתחלתי לעמוד בעצמי על הרגליים. אני לומד מוסיקה, חי בתל אביב ויכול לומר שהיום מתפקד".

      "התחושה הזאת שלא היית מספיק טוב - לא עוזבת"

      מאור לוטם (שם בדוי) הבין שמשהו לא בסדר אצלו רק לאחר שהשתחרר. "לא הייתי מצליח לעצום עין בלילה. אם אלה דברים שעולים מהצבא, חוויות שונות מהשירות שאת רובו העברנו בשטחים, מחזות מהלחימה בצוק איתן ומראות מלילה ההוא שבו נהרג רועי פלס, שהיה מפקד צוות בפלוגת עורב בחטיבת הנח"ל, ונפצעו החברים שלי מהיחידה".

      לוטם ששירת בגדוד הסיור של חטיבת הנח"ל, ובימי "צוק איתן" לחם עם חבריו לחטיבה בגזרת בית חאנון בצפון הרצועה. "אני זוכר עד היום את הכניסה לעזה. כמה אמוציות, אנרגיות לצד חששות", הוא שחזר. "לאחר חמישה ימים יחסית טובים, התרחשו שתי תקריות שאני זוכר עד היום. נורו עלינו שני טילים, מהטיל הראשון רועי נהרג, מהטיל השני נפגעו עוד 14 לוחמים נוספים. אני זוכר את החילוץ של הנפגעים. המראות האלה לא עוזבים אותך עד היום. מלווה אותך תחושה קשה שלא עוזבת אותך, תחושה שלא היית חייל מספיק טוב במבצע".

      לאחר שהשתחרר מצה"ל עבר לוטם להתגורר בעוטף עזה, שם הוא עבד בחקלאות - ושם הוא גם הבין שהוא הלום קרב. "הסיוטים, המחשבות הקשות, המראות שלא עוזבים אותך לילות שלמים", תיאר. "אתה כל הזמן דרוך, נמצא במצב תמידי של מלחמה".

      אריאל כהן (שם בדוי) מחאת הלומי קרב (אתר רשמי)
      האבחנה באה רק לאחר השחרור. לוטם

      לאחר תקופה בעוטף הוא התקבל ללימודי הנדסת מכונות באריאל, אז התגורר בכפר סטודנטים, אך לא סיפר לסובבים אותו על מצבו הנפשי. במהלך הלימודים חווה לוטם משבר נפשי עמוק, שבמהלכו ניסה לשים קץ לחייו, אירוע שהוביל אותו לנשור מהלימודים האקדמיים. לא עבר זמן רב לפני שלוטם שוב ניסה לשים קץ לחייו באמצעות בליעת כדורים.

      "הובהלתי לחדרי מיון בבית החולים, ואחרי שהם טיפלו בי שלחו אותי למשרד הביטחון ואמרו שהם יטפלו בי", הוא סיפר. "אף אחד לא מכין אותך לזה. זה לא שקיבלנו הרצאות אחרי המבצע על אותם דברים שעלולים לצוץ לנו בראש אחרי שראינו את חברים שלנו מתים. כשאתה משוחרר, אין למי לפנות. לא צבא, לא משרד הביטחון, אף אחד".

      לדבריו, אחד הדברים המרכזיים שמסייעים לו להתמודד עם מצבו הוא קנאביס רפואי. "זה כיסא הגלגלים שלי, זה מה שמחזיק אותי, ואני לא זכאי לזה מבחינת משרד הביטחון", אמר.

      לאחר הטלטלה שעבר, החליט לוטם לנסוע לטיול ארוך במזרח הרחוק. אז גם נודע לו שהתביעה שניהל מול משרד השיקום במשרד הביטחון התקבלה והוא זכה לאחוזי נכות בעקבות הפגיעה הנפשית. כיום הוא חי בירושלים, לומד בקורס מורי דרך.

      צעדת המחאה של הלומי הקרב: "לא זכינו בלוטו"

      נתי שקד, רואה חשבון ומייסד עמותת "ההלם והקרב", אמר במחאה שהתקיימה בצהריים מול בסיס הקריה בתל אביב כי "אנחנו עומדים פה היום נשים, גברים, אימהות, אבות, והיקרים והיקרות מכל בנות הזוג והילדים של גיבורי ישראל של אלה שחזרו חללים בארון ואלה שחזרו חללים חיים".

      עצרת המחאה היא אקורד הסיום למסע "מחאת הגיבורים השקופים", שיצא אתמול בבוקר מלטרון לכיוון תל אביב. את שיירת המחאה הרכיבו מאות הלומי קרב ובני משפחותיהם, לבושים במדי ב', במטרה למחות על התנהלות המדינה לאחר שהקריבו את בריאותם למענה. במהלך המחאה התקיים מסע הלוויה עם "ארון קבורה" וטקס הנחת זרים, אמירת קדיש ושירת התקווה.

      מאחורי המחאה עומדת עמותת "ההלם והקרב" שבה חברים 300 הלומי קרב ומשפחותיהם, שלטענתן קורסות תחת הטראומה. אליהן מצטרפות אלמנות צה"ל מפורום "אלמנות ויתומי חללים", שנותרות חסרות אונים תחת השכול. שקד הוסיף בנאומו: "אנחנו חושבים שערך החיים, המשמעות, המשפחה, ההגנה על בנות הזוג, על האלמנות, על הילדים, על היתומים של הגיבורים שדיברתי עליהם - חשובים יותר מרכב מפואר, מבתי מלון ומכל ההטבות המפנקות של כל אדם מהיישוב שפוגש אותנו".

      מחאת "הגיבורים השקופים" - של עמותת "ההלם והקרב", קריה, תל אביב, 14 ביולי 2019 (אבי כהן)
      בדרך לטקס הנחת זרים. מחאת הלומי הקרב, אתמול (צילום: אבי כהן)

      "'אומרים לנו שזכינו בלוטו'", המשיך. "אז לא, לא זכינו בלוטו. אנחנו הלומי קרב, ואיתנו נשים צעירות שהבעלים שלהם יצאו לצו שמונה וחזרו מתים, או מתים-חיים, וכל הביטוחים הפנסיונים שלהם או אובדן כושר העבודה בטלים ומבוטלים, כי זו פעולת מלחמה. אם הם היו נפצעים או נהרגים במילואים פה בקריה, הם היו מבוטחים. ברגע שהם נגעו בנשק - הכול נמחק. לא נשמע לכם הזוי?".

      שקד קרא למשרד הביטחון ולראש הממשלה, "בוא תהיה המבוגר האחראי. בוא תגיד לנו בפנים שזה הגיוני מה שקורה היום עם החוקים הרלוונטיים ולא רק חוק השיקום, אלא כל החוקים, כולל חוק תעסוקת נכי מלחמה, כולל הממונה על הביטוח. בוא תסתכל לחבר'ה הצעירים בסדיר בעיניים, שנפצעו עוד לפני שבכלל התחילו את הקריירה שלהם, שהם בכלל לא מבינים את המשמעות. בוא תסתכל לאנשי המילואים שיוצאים לקרב ותגיד להם אני מדינת ישראל מאחוריכם".

      "אל תשאיר אותנו לבד להילחם מול המערכות הענקיות האלה, כי אין לנו סיכוי ואין לנו גם את הכוחות", הוסיף מייסד העמותה. "נלחמנו מספיק אדוני ראש הממשלה. נלחמנו מספיק. שיקום זה לא רק כסף, שיקום זה להחזיר אנשים ומשפחות לחברה. גם אם תחלקו מחר לכל אחד מפה מרצדס יוקרתית הוא לא יהיה מאושר".

      מחאת "הגיבורים השקופים" - של עמותת "ההלם והקרב", קריה, תל אביב, 14 ביולי 2019 (אבי כהן)
      המחאה הסתיימה מול הקריה. אתמול (צילום: אבי כהן)

      עמותת "ההלם והקרב" שארגנה מחאת "הגיבורים השקופים" הוקמה בחצי השנה האחרונה על ידי הלומי קרב בשירות מילואים שטוענים שאחרי שהגנו על המדינה בגופם, נזרקו מעבודתם והופתעו לגלות שהמדינה איננה מוכנה להקנות להם "רשת ביטחון". אם לא די בכך, אותם לוחמים חזרו פגועים משדה הקרב, אך הופתעו לגלות שהביטוחים הפנסיונים שהיו ברשותם בטלים ומבוטלים מאחר שהם נכללים בהחרגה של "פעולות מלחמה".

      העמותה פועלת להעלאת המחויבות הציבורית והפרלמנטרית למען לוחמים ותומכי לחימה נכי צה''ל הלומי קרב, בין היתר למען שיפור הטיפול במצבם האישי, המשפחתי, הזוגי, החברתי והתעסוקתי. כמו כן, הם טוענים שאחוזי הנכות הניתנים להלומי קרב אינם משקפים את עוצמת הנזק שהם חוו, וקוראים לרשת תמיכה על מנת שיהיו מבוטחים כפי שהם צריכים.

      מחאת "הגיבורים השקופים" - של עמותת "ההלם והקרב", קריה, תל אביב, 14 ביולי 2019 (אבי כהן)
      מחאת הלומי הקרב, אתמול (צילום: אבי כהן)