בזמן שישראל מתגוששת עם חמאס בגבול רצועת עזה, המצרים מתאמצים לתווך בין הצדדים כדי להביא לפתרון שירחיק את המערכה, לפחות בטווח הנראה לעין. מצד אחד, מצרים רוצה שקט בעזה, אך מצד שני לא מוכנה לקחת אחריות על הנעשה בתוכה, פרט לענייני התיווך.
מצרים פועלת כבר שנים ארוכות כדי להרחיק מעצמה את האחריות על הטיפול ברצועה. למשל, היא התחייבה להשקיע את כספי "דמי החבר" לליגה הערבית בהעברת קו חשמל של 50 מגה וואט לעזה, אך זה מעולם לא קרה. כשקהיר נשאלה על גרירת הרגליים, הפקידים הבכירים השיבו שהקמת תשתית החשמל מתעכבת לאור הקרבות של צבא מצרים נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בסיני.
עוד בנושא המתיחות בדרום בוואלה! NEWS:
מתיחות בדרום: שתי רקטות שנורו מהרצועה התפוצצו בשטחים פתוחים
מחשש להסלמה: צה"ל תגבר את פריסת כיפת ברזל בדרום
תחקיר התקרית בעזה: הכוח לא ביקש אישור - וירה בשוגג בפעיל חמאס
מצרים לא פועלת מתוך אהדה לחמאס, שמוגדר כפלג של שנואי נפשה - תנועת האחים המוסלמים, או לג'יהאד האסלאמי, הממומן באופן ישיר על ידי האיראנים, אלא מתוך רצון להרחיק את הפלגים הפלסטיניים מארגוני הג'יהאד בסיני כדי למנוע העברת ידע, אמצעי לחימה, תחמושת, סיוע רפואי ופעילים מרצועת עזה.
למצרים יש גם אינטרס כלכלי ברצועת עזה, מאחר שמבנה הצבא שלה כולל מצד אחד שליטה על חברות שונות במשק העוסקות בתשתיות, בחומרי בנייה, במוצרי אלקטרוניקה, בחקלאות ועוד. כך, למעשה, מרוויחה מצרים גם ממכירה של סחורות ומוצרים שונים וכן ממסים. בהתאם לכך, מעבר הסחורות סאלח א-דין, הממוקם בסמוך למעבר רפיח, פתוח ופועל ברציפות כבר יותר משנה. בין הסחורות שעוברות בו מדי יום, נמנים גם מוצרים דו-שימושיים, שאינם לא מאושרים לכניסה לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום בצד הישראלי. חומרים אלה, שיכולים לשמש גם לטרור כמו בניית רקטות וייצור מטעני חבלה, מעוררים דאגה במערכת הביטחון כבר תקופה ארוכה.
תחנת כוח, מרחב דיג ואזור תעשייה מפוקח
עד כה הצליחו המצרים לקדם מספר רב של "גזרים" בתהליך המשא ומתן בין ישראל לחמאס: הארגון אמור להפסיק את הבערת הצמיגים שהייתה משחירה את שמי הנגב המערבי, את ההפגנות הלילות ואת ההפגנות המוניות המתקיימות לאורך השבוע. בנוסף לכך, הוא אמור למנוע טרור עממי הכולל גם הצתות ולרסן את הפגנות ימי השישי בתמורה ל"גזרים אזרחיים" בסיוע קטאר, כמממנת העיקרית של הפרויקטים השונים. צעדים אלה כוללים את הפעלת תחנת הכוח ברצועת עזה באמצעות העברת סולר במימון קטאר בשווי עשרה מיליון דולר בחודש והגדלת שעות החשמל מארבע ל-12 ביממה. את הפרויקט יזם ומוביל מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון.
צעדים נוספים כוללים גם הגדלה של מרחב הדיג ל-15 מייל והחזרת כלי השיט שהוחרמו על ידי חיל הים ופיצוי על אלה שלטענת הפלסטינים הגיעו כשהם עם נזק משמעותי, או חסרי מנוע - נושא שמעורר גיחוך בציבור הישראלי, כשהמרחב הימי נפתח ונסגר שוב ושוב על רקע שיגורי הרקטות. פרויקט נוסף הוא הקמת והפעלת קו 161 במימון קטאר, לאחר שהרשות הפלסטינית סירבה לשתף פעולה בנושא. הפרויקט צפוי להימשך כשלוש שנים לפחות, אך בחמאס דורשים שהפרויקט, שצפוי להכפיל את כמות החשמל ברצועה, ייפתח כבר עכשיו.
"גזרים" נוספים כוללים הקמת מתקני טיהור שפכים, שנועדו להתמודד עם כמויות מי השופכין שמוזרמים לים ומזהמים את האזור כולו, כולל חופי ישראל. דובר גם על הקמת אזור תעשייה מפוקח בקרני, שעל פי התכניות יוכל להעסיק עד 5,000 פועלים פלסטינים. רעיון אזור התעשייה המפוקח, שיפעל בצד העזתי, הוא להשאיר את הפועלים הפלסטינים בתוך גבולות הרצועה ולאפשר הכנסת חומרים דו-שימושיים למתחם בלבד, תוך פיקוח מלא על הפעילות הנעשית בו, עד ליציאת המוצרים דרך מעבר כרם שלום. החודש פורסם בוואלה! NEWS כי הקטארים הודיעו כי הם מוכנים לממן את הפרויקט.
חמאס העלה בקשה לאפשר ל-5,000 פועלים עזתיים להיכנס לעבוד בשטח ישראל, בעיקר לעבודות בניין, באמצעות היתרי תעסוקה. מתאם פעולות הממשלה מקדם את הרעיון, אך בשלב זה השב"כ מתנגד בצורה נחרצת לרעיון מחשש שחמאס ינסה לנצל את כניסת הפועלים לפעילות טרור.
הביקורת העיקרית שמגיעה מעזה והמתח בין ישראל לחמאס נובעת מהעובדה שפרויקטים אלה מתעכבים. בעקבות זאת, חמאס מגביר את היקף הטרור העממי הכולל הפגנות אלימות, ניסיונות חדירה, הצתות והשלכות מטעני חבלה על גדר המערכת. ההתקדמות בין הצדדים היא איטית מאוד, ולכן האווירה נפיצה ועלולה להוביל להתנגשות. בישראל מתעקשים לקדם באותה הנשימה את סוגיית השבויים והנעדרים, אך בחמאס מתנגדים ודורשים להפריד בין הנושאים.
בטווח הנראה לעין, הצדדים מנסים להרוויח זמן. עם זאת, בציר האסטרטגי למערכת הביטחון בישראל יש רק מה לדאוג על רקע הגידול הדמוגרפי ברצועת עזה. ברצועה חיים 2,100,000 תושבים, ולפי התחזיות, בשנת 2035 היקף האוכלוסייה צפוי לעבור את רף השלושה מיליון תושבים.