"צמרמורת לחזור לפה": הסבא ששירת בחצרים חוזה בנכדו מקבל כנפיים

אחרי 50 שנים חוזר סבא יוסי לבסיס חצרים, והפעם לאירוע מיוחד - סיום קורס הטיס של נכדו, ש', שישרת אף הוא בבסיס. "לבוא עם הנכד לאירוע כזה, במיוחד פה בבסיס, זו סגירת מעגל", אמר יוסי בהתרגשות בכניסה לבסיס חצרים.

יוסי זוכר היטב את השנים בהן שירת כאן במגוון תפקידים. במלחמת ההתשה הוא היה האחראי הטכני על המטוסים, והנכד ש' ממשיך את מורשת חיל האוויר במשפחה. "לאורך הקורס שיתפתי את סבא בכל דבר", סיפר. "הוא המודל לחיקוי שלי, המנטור, הוא דמות מיוחדת שהשפיעה עליי מאז ילדותי. אני חייב לו הרבה על מי שאני היום".

לפני הגיוס, ש' חלם לשרת ביחידה מובחרת אחרת, אבל אז השתנה הכל, כאשר קיבל את הזימונים לטייס. מהרגע שהחל הקורס, סבא יוסי הרגיש שחלומו התגשם. "חשבנו על יחידה מובחרת, ואז הגיע הטייס ובעיניי לא הייתה התלבטות", אמר. "המלצתי לו על חיל האוויר כי זו משפחה - אני לא מכיר שום דבר בצבא חוץ מחיל האוויר".

עוד בוואלה! NEWS
מסר לאיראן וחיזבאללה: תרגיל הענק של צה"ל שדימה לחימה בלבנון
5 חודשים אחרי תאונת הקרנף: מטוסי תובלה קורקעו מטיסות אימונים
על חשבון המטוסים האזרחיים: כך משתלט צה"ל על המרחב האווירי בישראל

כשהתחיל ש' את הקורס היוקרתי, הוא דאג לטלפן לסבא ולעדכן אותו, לשמוע את קולו ולקבל חיזוקים. "גם ברגעי משבר הייתי אתו, בכל הרגעים הקשים והטובים. הוא הצטיין בג'ודו ויש לו חגורה שחורה, בכל תחרות ספורט הגעתי ותמכתי", אמר יוסי. ש' סיפר כי "הייתה לי שאיפה להיות לוחם ביחידה מובחרת, והיה שיח במשפחה איפה אני יכול לתרום, ובחרתי בקורס טיס".

הוא מספר כי מאז שהתגייס, לסבא הייתה השפעה גדולה עליו: "היו רגעי משבר ואז מרימים טלפונים לסבא. הוא עודד והכיל, ובסופי שבוע הוא תמיד התייצב כדי לתת כתף. ככל שהשלבים התקדמו הבנתי שאני ממשיך בדרך שלו, עוד חוליה בשרשרת. היו לנו שיחות מדהימות. הייתי במקומות שסבא עבד בהם, דיברנו על מטוסים וזאת הייתה סגירת מעגל נהדרת. אפילו החברים פה בקורס הכירו את הסיפורים על סבא".

אתמול חגגה סבתו של ש', אשתו של יוסי, יום הולדת 70. יוסי סיפר שסיום הקורס הוא המתנה הכי גדולה עבורם. "זאת גאווה גדולה בשבילנו. אתמול חגגנו 70 שנים לאשתי, והנכד הזה הביא לנו את המתנה הכי גדולה שאפשר". מאז שסבא יוסי, איש חינוך במקצועו, השתחרר מהצבא בשנת 1969, השתנה הבסיס לבלתי היכר. מחצרים הוא זוכר את החול והמטוסים הישנים, ובעיקר את התנאים הלא פשוטים, שבהחלט השתפרו מאז. "לפני חמישים שנה השתחררתי מהבסיס הזה, אפילו לא היו פה כבישים, הכל היה חול מסביב. היינו יוצאים הביתה מאובקים. גם לא היה מקורה בחורף, ובקיץ עבדנו פה. זה עושה לי צמרמורת לחזור לפה, אני ממש עם דמעות. זה מראה כמה גדלתי וכמה המדינה התפתחה".

"היום הנוער הולך ומשתבח ואני גאה בו, הוא לא מפונק. ראיתי בנות בצוות הטכני, וזה דבר שלא היה בזמני", אמר יוסי בהתייחסו אל מצב הנשים בצבא, אז הצטרף הנכד ש'. "זה מצער שלא היו בנות בקורס הנוכחי. אין סיבה אמיתית שלא יהיו, כי חיל האוויר עושה הכל כדי שנשים יהיו חלק מצוות הטיסה". שניהם הביעו תקווה שיגיע יום "בו יהיו 50% נשים בקורס".

"כשסיימנו את הקורס, הדבר הטבעי היה להרים טלפון לסבא ולהודיע לו", אמר ש' אחרי שהקריא בעיניים דומעות את המכתב שקיבל מסבו, ובו ההקדשה: "אשרינו שזכינו לנכד כמותך". לסבא יוסי יש חלום, שבעוד 12 שנה יהיה נכדו מפקד הטייסת. "בעוד תריסר שנים אהיה בן 84 ויש לי חלום שהוא יהיה מפקד הטייסת - זאת תהיה מתנה וחלום שיתגשם".