"עצימת עיניים": רשויות מקומיות לא פועלות למנוע הטרדות מיניות

20 שנה עברו מאז חוקקה כנסת ישראל את החוק למניעת הטרדה מינית ומאז לא הוסדרו היבטים מהותיים הנוגעים ליישום הוראות החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית בשלטון המקומי, לרבות אופן הטיפול בתלונות - כך עולה מדוח מבקר המדינה שמתפרסם היום (שני) ועוסק בהטרדות מיניות ברשויות המקומיות. על פי הדוח, משרד הפנים לא קבע נהלים ברורים והנחיות לפעילותן של הרשויות המקומיות בנושא, והתיקון לתקנות משנת 2014 לא הוחל עליהן. יתרה מכך, נתגלו ליקויים מהותיים באופן שבו הרשויות המקומיות מיישמות את הוראות החוק ובטיפולן בתלונות. תמונה עגומה יותר עולה מניתוח הממצאים ברשויות המקומיות הערביות.

בחודשים אפריל עד אוקטובר 2018 בדק משרד מבקר המדינה היבטים בטיפולן של הרשויות המקומיות בהטרדות מיניות ובמניעתן, לרבות אופן מילוי של החובות שהטילו עליהן החוק והתקנות: מינוי אחראים למניעת הטרדה מינית ברשויות המקומיות, הגדרת תפקידם ומעמדם ברשות, פעולות למניעת הטרדות מיניות בתחומיהן וטיפול בתלונות. הבדיקה נעשתה ב-20 רשויות מקומיות.

לקריאה נוספת בנושא
סרטן, מחלות לב, אסטמה לילדים: מחדל הזיהום במפרץ חיפה
דואר ישראל והיחידה לקנאביס רפואי: "הכוכבים" של דוח תלונות הציבור
חומרי ניקוי בהישג יד ופינות מסוכנות: ליקויי הבטיחות בגני הילדים

מהליקויים עולה כי תיקון לתקנות משנת 2014, שהוסיף הוראות החלות על מוסדות להשכלה עיונית או מקצועית ועל כוחות הביטחון, הסדיר חלק מפעילותם למניעת הטרדות מיניות ולטיפול בהן. כך, למשל חלה חובת דיווח על פעולותיהם למניעת הטרדות מיניות ועל מספר התלונות שקיבלו ועל אופן טיפולם בהן. עם זאת, התיקון לא הוחל על הרשויות המקומיות.

ליקוי נוסף ועיקרי הוא העובדה כי מאז שנחקק החוק למניעת הטרדה מינית ב-1988, משרד הפנים, האחראי לבקרה על ניהול כוח האדם ולהבטחת קיום המנהל התקין ברשויות המקומיות, לא קבע להן הנחיות ונהלים למניעת הטרדה מינית ולא פיקח על יישום החוק בהן. למשל, לא נקבעו הנחיות למינוי אחראי למניעת הטרדה מינית ולהכשרתו, פעולות שיש לנקוט לשם העלאת המודעות לאיסור על הטרדה מינית ואופן בירור התלונות והצעדים שיש לנקוט אם התקיימה הטרדה מינית.

עוד עולה מהדוח כי למשרד הפנים אין מידע על פעולותיהן של הרשויות המקומיות למניעת הטרדה מינית, כמו מספר התלונות שקיבלו, טיפולן בתלונות ותוצאות הטיפול וכן מסקנותיהן, לקחיהן והפעולות שנקטו בעקבות התלונות. על פי המבקר, במצב הקיים אין מאגר נתונים בנושא שאפשר ללמוד ממנו על הליקויים הקיימים ברשויות המקומיות, להפיק לקחים ולהנחות את הרשויות בהתאם.

המבקר חשף כי 40 רשויות מקומיות לא מינו אחראי למניעת הטרדה מינית, בניגוד לחובה הקבועה בתקנות. משרד הפנים לא הגדיר את תפקידו של האחראי למניעת הטרדה מינית ברשות המקומית, את תחומי אחריותו ואת תנאי הסף למינויו. מכך עולה כי מי שמונו לאחראים לא ידעו את מלוא תחומי אחריותם, ורשויות מקומיות מינו אחראים בדרג נמוך העלול להקשות עליהם למלא את תפקידם.

חלק מהרשויות לא דאגו לתת לאחראי את המעמד הראוי, לא שיתפו עמו פעולה ולא יצרו עבורו סביבת עבודה תומכת שתאפשר לו לפעול באופן עצמאי וללא מורא. כמו כן, לאחראים אין גורם מקצועי שיוכלו להיוועץ בו כשמוגשת תלונה או בכל נושא אחר הקשור בתפקידם. בעיריות אור עקיבא, אלעד ונשר ובמועצה המקומית רכסים, למשל, האחראי לא עבר הכשרה ולא השתלמות תקופתית כלשהי בנושא.

מבדיקת המבקר עולה כי 59 רשויות מקומיות לא מילאו את חובתן החוקית בכך שלא קבעו תקנון למניעת הטרדה מינית. עיריות אור עקיבא, חדרה ורמת גן, המועצות המקומיות באר יעקב והר אדר והמועצות האזוריות הגליל העליון וחוף הכרמל לא עדכנו את תקנוניהן בהתאם לתיקון לחוק משנת 2014, ולא יידעו את עובדיהן על הרחבת המעשים הנכללים בגדר הטרדה מינית אסורה.

נוסף לכך, 86 רשויות מקומיות לא קיימו פעילויות הדרכה במניעת הטרדה מינית, בהן אום אל-פחם, אור עקיבא, אלעד, נצרת והמועצה המקומית רכסים. בין הערים שצוינו לשבח על ידי המבקר הייתה באר שבע, שפעלה בנחישות למניעת הטרדות מיניות בקרב עובדיה. בין השאר העירייה חייבה את עובדיה להשתתף בהדרכות שקיימה להעלאת המודעות לנושא, פעלה לאימוץ "קוד וולונטרי" למניעת הטרדה מינית שפרסם מכון התקנים הישראלי והנגישה את התקנון לעובדיה, לרבות תרגומו לשפות אחרות והצגתו בפומבי ב-420 מקומות.

מבקר המדינה מתח ביקורת גם על משטרת ישראל, שלא קבעה נהלים להעברת מידע ממנה לרשויות המקומיות על חקירות נגד עובדיהן באשמת הטרדה מינית, ונהלים לעיון בחומרים. התנהלות זאת מתרחשת למרות הערתו של משרד מבקר המדינה משנת 2009. לפיכך אמר המבקר כי "לא היו רשויות מקומיות מודעות לחקירה משטרתית נגד עובדיהן בנושא זה ולא יכלו לשקול נקיטת צעדים משמעתיים נגדם". הוא ציין כדוגמה עירייה בדרום הארץ אשר גילתה בדרך המקרה כי נגד עובד שלה, המועסק כאב בית בבית ספר בעיר, מתנהלת חקירה משטרתית בגין הטרדה מינית של קטינה.

ביקורת נוספת הופנתה כלפי משרד החינוך. "עובדי חינוך חייבים לקבל את אישור משרד החינוך על שאין לו התנגדות להעסקתם", נכתב בדוח. "המשרד לא קבע נהלים להעברת מידע אליו מהרשויות המקומיות על תלונות בדבר הטרדות מיניות של עובדי חינוך כלפי בגירים, נהלים הנחוצים לו כדי שיוכל לשקול את הפעלת סמכויותיו ולמנוע הישנות מקרים של הטרדה מינית".

המבקר ציין דוגמאות שבהן רשויות שנבדקו טיפלו באופן לקוי בתלונות על הטרדה מינית. במקרה אחד רשות מקומית א' לא שקלה נקיטת צעדי משמעת נגד מנהל שהודה בהטרדה מינית במסגרת הליך פלילי והעביר את המתלוננת לתפקיד אחר בניגוד לרצונה. רשות מקומית ב' לא עירבה את האחראית בטיפול בתלונה על הטרדה מינית ושיבצה את האדם שהתלוננו עליו בעבודה בקרבת קטינים, בעת שהתנהל נגדו הליך פלילי באשמת עבירות מין. רשות מקומית ג' לא ביררה תלונה נגד עובד ולא שקלה נקיטת אמצעי משמעת נגדו לאחר שנסגר תיקו במשטרה מחמת חוסר ראיות, והחזירה אותו לעבוד בקרבת קטינים. בשנים שלאחר מכן הוגשו נגד אותו עובד עוד שלוש תלונות. רשות מקומית ד' העסיקה בקרבת קטינים עובד שהודה בפני האחראית בביצוע מעשה מגונה בפומבי, ולא פעלה ליישום החלטותיה כך שהעובד יטופל מקצועית. כעבור שנים אחדות התקבלה תלונה נוספת על מעשה מגונה בפומבי של העובד במהלך עבודתו.

עוד עולה מהדוח כי הרשויות המקומיות הערביות לא יישמו את הוראות הדין בכל הנוגע לנקיטת פעולות להעלאת מודעות עובדיהן לאיסור ההטרדה המינית, לקביעת תקנון ולמינוי אחראים למניעת הטרדה מינית. ברשויות אלה מספר התלונות על הטרדות מיניות קטן מאוד.

מבקר המדינה סבר כי על כל הרשויות המקומיות לפעול לתיקון הליקויים שעלו בדוח על מנת להגביר את המודעות לחשיבות הנושא ולהשפיע על האווירה הארגונית, ולקדם סביבת עבודה חופשית מהטרדה מינית. על משרד הפנים לקבוע הנחיות מפורטות שיסדירו את סוגיות מניעת ההטרדות המיניות ברשויות המקומיות והטיפול בהן, כגון הגדרת תפקידו של האחראי ודרך טיפולן של הרשויות המקומיות בתלונות. כמו כן עליו לפעול להקמת מאגר נתונים שאפשר ללמוד ממנו על הליקויים הקיימים ברשויות המקומיות.

מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, אוה מדז'יבוז', מסרה בתגובה כי "נתוני דוח המבקר מדברים בעד עצמם. האחריות על מניעת הטרדות מיניות אינה מוסדרת דיה ומפוזרת הלכה למעשה בין משרדי ממשלה שונים ובהם משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים באמצעות משטרת ישראל, משרד המשפטים ועוד, מרביתם מוזכרים בדוח. תמונת המצב בשטח כוללת היעדר נוהל מסודר של העברת התלונה, כשל בדיווח על הטרדות מיניות במערכת החינוך ומעל לכל אי יישום של חובת ההכשרה והאכיפה, היעדר הנחיות מסודרות בנושא וצורך ממשי בביסוס תכנית מיוחדת לחברה הערבית".

לדבריה, "עד שלא יתאפשר לכל הפחות תיאום בין המשרדים, לא כל שכן ריכוז האחריות ויחד עמה הסמכות ויכולת הביצוע בידי גוף אחד העוסק אך ורק בנושא, לא יחול שינוי ממשי".

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, הוסיפה כי הדוח חושף "תמונה מטרידה מאוד". סוליציאנו אמרה כי "20 שנה לאחר חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, נראה שרשויות רבות רואות בו המלצה לא מחייבת, אות מתה. האחריות נופלת גם על משרד הפנים, שעוצם עין מול הפגיעה בביטחון הבסיסי ובכבוד האדם של העובדות והעובדים, ומול המחיר הכולל שמשלמות הרשויות בגין הטרדה מינית - כמו ירידה בפריון העבודה ופגיעה במתן השירותים. הטרדה מינית אינה נופלת בחומרתה מאי סדרים אחרים או עבירות שחיתות, ומקומם במיוחד שעד היום לא נקט המשרד בשום פעולה ואפילו לא בחן את קיום הוראות החוק המינימליות ביותר".