בין רמת טראמפ לוועידת בחריין: מסע הבחירות של ביבי ודונלד

פחות מחודש חלף מהיום שבו הממשל האמריקני הודיע בחגיגיות על הוועידה החגיגית בבחריין להשקת החלק הכלכלי של תכנית המאה ועד שהתברר שישראל בכלל לא באמת מוזמנת. בבית הלבן הסבירו את ההחלטה שלא להזמין את שר האוצר משה כחלון, או כל גורם ממשלתי רשמי, ברצון להימנע מ"פוליטיזציה" של הוועידה, שכבר ממזמן שונמכה ל"סדנה" שלא ברור מה מהותה לאור החרם הפלסטיני הנמשך על כל יוזמה של הממשל. הפתעה! הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא פוליטי! מי היה מאמין?

כך, בשבוע הבא תתכנס ועידה בינלאומית, תחת הכותרת "שגשוג לשלום" שתוקדש ליצירת "עתיד משגשג יותר עבור העם הפלסטיני והאזור", לשון ההודעה המקורית שפרסם הבית הלבן. זאת, מבלי שיישב אף נציג רשמי ישראלי, או פלסטיני, ליד השולחן. בעולם הדיפלומטי המקובל זה נשמע קצת כמו התחלה של בדיחה.

לקריאה נוספת בנושא
בכיר אמריקני: לא נזמין גורמים ישראליים לוועידה בבחריין
סערה עקב דברי שליחו של טראמפ על עסקת המאה: "תם נשף המסיכות"
שליח טראמפ על פרסום עסקת המאה: "ההיגיון הוא להמתין לנובמבר"

בירושלים הגיבו במשיכת כתפיים אדישה למדי לאי ההזמנה לבחריין, ובלשכת ראש הממשלה לא נראה שלקחו קשה את הדלת שנסגרה בפני כחלון, שהיה אמור לשבת לצד שרי אוצר ממדינות ערב סביב השולחן ולהשיק את החזון האמריקני לפתרון הבעיות באזור. לנתניהו יש פסגה משלו שמתכנסת בשבוע הבא בירושלים בהשתתפות היועצים לביטחון לאומי מרוסיה וארצות הברית, כך שבחריין לא מטרידה אותו במיוחד. ומי שמצוי בשצף הסיפורים על מה שקורה בבית הלבן גם לא באמת הופתע מההתנהלות המוזרה של הממשל, שמלכתחילה ניהל את האירוע ממש לא לפי כללי הספר המקובלים.

במקום שישראל והרשות הפלסטינית יוזמנו לוועידה ראשונות, ג'ארד קושנר יצא קודם כל לקבל את תמיכת העולם הערבי. ושם זה נתקע. ערב הסעודית, קטאר, האמירויות, מצרים, מרוקו, ואפילו ירדן - קיבלו את ההזמנה האמריקנית ואישרו הגעה בנימוס מאולץ. אבל הלא הפלסטיני המוחלט לכל מה שקשור לממשל טראמפ עשה את שלו - והמדינות הערביות הבהירו ששר האוצר הישראלי אינו שותף רצוי בצילומים החגיגיים.

רק השבוע נתניהו התגאה ביחסים המשגשגים של ישראל עם "רוב מדינות ערב". ובכן, משגשגים, אבל עדיין לא מספיק חמים כדי להוציא אותם לאור. במקום להודות בכישלון הפסגה, בבית הלבן החליטו למזער ציפיות ולהוריד את דרג הייצוג: מספר אנשי עסקים ישראליים ופלסטינים ייהנו מהארמונות בבחריין, ויישבו לצד כמה שרי אוצר מהמפרץ שחשוב להם לשאת חן בעיני האמריקנים ועוד הרבה נציגים זוטרים ממדינות אחרות. שישה עיתונאים ישראלים קיבלו אישור נדיר מממשלת בחריין להגיע לסקר את הסדנה, במפגן של חימום יחסים עם מדינות המפרץ, אבל לקרוא לזה היסטוריה? פחות.

אין קו טיסה ישיר עדיין בין בחריין לרמת הגולן, אבל קו ישר מחבר בין השלט שמבשר על הקמת "רמת טראמפ" לבין הסדנה הכלכלית נטולת הישראלים והפלסטינים. בשני המקרים זה נראה כמו קומדיה של טעויות. נתניהו ושאר חבריו לממשלה הצפינו בתחילת השבוע לישיבת ממשלה חגיגית כדי להוקיר תודה לנשיא האמריקני על ההכרה ההיסטורית ברמת הגולן, ולבשר על הקמת יישוב חדש בגולן - לראשונה מזה שנים. אבל אז התברר שההחלטה היא ראשונית ולא מחייבת, בלי עבודת מטה או תקצוב כלכלי, ושעוד מוקדם (מאוד) לארוז את המטלטלים ולעבור צפונה. ח"כ צבי האוזר כינה את זה "פייק החלטה", ועל אותו משקל, בבחריין תתכנס "פייק ועידה אזורית".

בשביל נתניהו, שניצב (שוב) בפני אחת ממערכות הבחירות הגורליות בחייו, ועבור טראמפ, שבעוד שנה וחצי ינסה לזכות בכהונה שנייה, זה בכלל לא משנה. לא המהות או התוכן הם העיקר, אלא בראש ובראשונה מראית העין והאריזה, שמציגה את היחסים בין השניים הטובים ביותר אי פעם וקורצת לבייס, גם בישראל וגם בארצות הברית. רק לפני חמש שנים, קשה היה להעלות על הדעת תמונה משותפת של ראש ממשלה ישראלי ושגריר אמריקני חונכים יישוב חדש ברמת הגולן, כמו שאף אחד לא היה מדמיין שמסיבת ה-4 ביולי השנתית תתקיים בבירת ישראל, ירושלים.

ואז הגיע טראמפ, שנשבע לעשות הכול הפוך מאובמה, ושינה את כל התמונה. בסיבוב הראשון של הבחירות הנשיא האמריקני עשה היסטוריה והכיר ברמת הגולן, בבחירות האלה מסתמן שהריבונות הישראלית ביהודה ושומרון תעמוד במרכז. ההצהרות הנלהבות של קושנר, ג'ייסון גרינבלט והשגריר דיוויד פרידמן על תמיכה בסיפוח והחלת החוק הישראלי יסייעו לנתניהו ולליכוד באיחוד השורות מימין, ואל תתפלאו אם שבוע לפני הבחירות הנשיא ינחת בישראל ויזרוק אמירה היסטורית וחסרת תקדים על הזכות שלנו לשבת בגוש עציון (או שנתניהו פשוט יוזמן לעוד פוטו-אופ מחייך בחדר הסגלגל).

טראמפ הוא הפרזנטור הכי טוב לקמפיין הבחירות של נתניהו, ונותן לו את כל הסיבות לטעון שהוא "ליגה אחרת"; וחוזר חלילה - לקראת נובמבר 2020 טראמפ יצפה לקבל בחזרה בדיוק את אותה תמיכה ולשכנע את הבייס הנוצרי אוונגיליסטי שהוא הרוק סטאר של ארץ הקודש, כפי שכינה אותו יאיר נתניהו, והתגלמות מודרנית של המלך כורש, כפי שמכנה אותו אביו. טראמפ, שהשיק השבוע את קמפיין לבחירתו מחדש, מושקע בנתניהו לא פחות ממה שנתניהו מושקע בטראמפ. ויש לו אינטרס מובהק להבטיח שהוא יהיה בשלטון בישראל בשנת בחירות שבה הוא מנסה להישאר בבית הלבן.

ברחבי הרשת ממהרים כעת להספיד את עסקת המאה בעקבות הכישלון הצפוי מראש של ועידת בחריין, אבל קושנר והשליח שלצדו גרינבלט מתעקשים שהיא תוצג אחרי הבחירות כשהדד-ליין העדכני הוא תחילת נובמבר. במצב העניינים הנוכחי, עם חרם פלסטיני רשמי על הממשל שנמשך כבר יותר משנה וחצי, קשה להאמין בסיכויה של התכנית להצליח, ואם שליחיו של טראמפ ימשיכו לעודד את חלומות הסיפוח של הימין בישראל ההצהרות שלהם עשויות לגרום לפלסטינים לסרב לה עוד לפני שהיא תונח.

לטראמפ וגם לנתניהו זה בכלל לא תרחיש רע; הפלסטינים שוב יתבררו כסרבני הסרבנים, והימין בישראל ינסה לקבל אור ירוק לצעדי החלת ריבונות חד-צדדיים. טראמפ, מצדו, יוכל לומר "ניסינו", ולנופף בפני מצביעיו הנוצרים הציוניים בתכנית השלום הידידותית ביותר כלפי ישראל שנכתבה אי פעם. ספוילר: שלום כנראה לא יצא מזה, אבל זה עשוי לעזור להבטיח לשניהם את הניצחון ואת השלטון.