המהלך הכוחני של איראן במפרץ עומאן, לשיבוש תעבורה ימית באופן מדוד ועד כה ללא נפגעים בנפש, הוא תרגיל מעניין בתורת המשחקים - הליכה על הסף, או במקרה זה על הצף, בין מרחב ההקשחה למרחב ההכחשה.
ההשערות והתהיות באשר למקור הפגיעה בשתי מכליות בסוף השבוע, כמו גם בארבע מכליות בנמל פוג'יירה בחודש שעבר, נובעות מדקדקנות יתר ומצלקת אמריקנית מטעויות נושנות. יותר מכל, מהתקרית במפרץ טונקין באוגוסט 1964, כשמפעילי סונאר במשחתות אמריקניות שגו בפיענוח הד חוזר ודימו שכלי-שיט של צפון וייטנאם סוגרים טווח להתקפה.
הדיווח המוטעה חולל תקרית אמתית ובעקבותיה הרשאה של הקונגרס לנשיא ג'ונסון להפעיל לפי שיקול דעתו כוח לוחם, ולא רק מייעץ. כך הואצה הגלישה במדרון אל מלחמת וייטנאם, וכך גם אבדה תמימותו של הקונגרס באשר לחופש המוענק לרשות המבצעת, לתמרן צבאית ללא הכרזת מלחמה המסורה לסמכות הרשות המחוקקת, במשטר המפריד באמת בין הרשויות.
עוד בוואלה! NEWS:
מפרץ לא בטוח: ההתגרות של איראן דוחקת את ארה"ב לפינה מסוכנת
המתקפה במפרץ: "איראן שיגרה טיל לעבר מל"ט אמריקני לפני פיצוץ המכליות"
טראמפ על המתקפה במפרץ: התמונות מוכיחות כי איראן אחראית
ואגב וייטנאם, אותו בור נפוח היושב בבית הלבן, דונלד טראמפ, לא ידע עד כמה הוא נשמע כמו נוויל צ'מברליין במינכן, בתרצו את הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית בכך שצ'כוסלובקיה רחוקה מהעין ומהלב מכדי להצדיק מלחמה. בראיון לקראת אירועי 75 שנה לפלישה לנורמנדיה תירץ טראמפ חלקית את השתמטותו מגיוס לצבא בשנות ה-60' בכך ש"איש לא שמע אז על וייטנאם". החלק השני של התירוץ, הפיצוי - תקציב הפנטגון כיום, שטראמפ בנדיבותו האישית מרעיף. הכסף יכסה על הכול. כופר נפש.
וזה מתקשר לאיראן, שאותה מנסה טראמפ לחנוק כלכלית, כדי שתיכנע לו ותסכים לקבל ממנו הצעה רעה יותר מזאת שגולמה בהסכם הגרעין מבית-מדרשו של ברק אובמה. שינוי משטר, היעד האמריקני הברור, כבר התחולל - בוושינגטון, טראמפ במקום אובמה, עדיין לא בטהראן. טראמפ אכן מהדק את האחיזה על צוואר הרפובליקה האסלאמית, והיא סובלת, אך הוא שכח שבעת שהקורבן מפרפר על הרצפה, נותר בו די כוח לבעוט למפשעה.
ברובד השטחי ביותר, איראן מיתממת, מסרבת להודות באחריותה לפגיעה במכליות. זהו כחש בעל ערך דיפלומטי, המכוון לסכל החלטות באו"ם ולשלול צידוק למלחמה. אבל ברובד הבא, מתחת לפני הים אך לא במעמקיו, איראן רוצה שהכול יבינו שהיא שפעלה ושביכולתה לפעול שוב, בתגובה על המלחמה הכלכלית נגדה, כי בעיניה עיצומים אמריקניים ומוקשים איראניים הם רק אמצעים שונים לאותה מטרה. אילו האמין מישהו שהאלמונים שמיקשו את המכליות באו ממדינה אחרת, הייתה התוכנית האיראנית נכשלת. איראן מעוניינת שיחשדו בה ושיחששו מפניה.
זה לא הומצא בטהראן. ישראל היא אלופת המבצעים הבלתי-מוצהרים, מקצתם סמויים לחלוטין גם מעיני האויב ומקצתם גלויים לו, כי נכסיו נפגעים בהם, אך אינם מדוברים ובמיוחד אינם משודרים. כך מושגת פגיעה ממשית ביעדים וכתוספת גם מידה מסוימת של הרתעה, בלי לגרות את משטר האויב להגיב בחריפות, כי קל לו יותר להבליג על פגיעה במהות מאשר על פגיעה בדימוי.
מיקוח מחדש - לא מעמדת נחיתות
מודיעין חיל-הים האמריקני פרסם לפני שנתיים חוברת מאלפת על הצי הכפול של איראן - חיל הים של ארטש, הצבא, וחיל הים של פסדראן, משמרות המהפכה (משה"ם). הרקע הכללי, הסבירו האמריקנים לעצמם, הוא שטיח הארוג משלושה חוטים - הקיסרות הפרסית הגאה של ימי קדם, מהפכת חומייני ושמונה השנים המתישות של מלחמת איראן-עיראק, שבמחציתן השנייה גמלה איראן לבעלות-בריתה המפרציות של עיראק בהתקפה על מכליותיהן; ואז באו האמריקנים לעזרת כוויית ושכנותיה, נפגעו ממוקשים איראניים ויצאו להתקפת-נגד.
הצי הכפול, שמפקדיו הם ותיקי מלחמת עיראק ולעתים עדיין בוגרי חיל-הים של השאה, כפוף למנהיג העליון, עלי חמינאי, המעורב במינויים הבכירים, במיוחד במשה"ם, שבנוסף למפקדו עלי ג'אפרי כפופים לו במישרין מפקד כוח קודס קסאם סוליימני וגם קצין המודיעין של המשמרות. כל המפקדים וראשי האגפים נושאים דרגה זהה, מקבילה לאלוף בצה"ל, כדי שלא יבלוט מדי גנרל או אדמירל העלול להוות מוקד-כוח מתחרה ומאיים. בתמונה מלפני 35 שנה הונצחו סולימני ומי שהיה עד לקיץ שעבר מפקד המשה"ם הימי, עלי פדאווי, כקצינים צעירים בעת מלחמת עיראק. הקידום לצמרת הזרועות האיראניות איטי ומחייב אורך-רוח. פדאווי פיקד על המשה"ם הימי שמונה שנים עד שחמינאי שיבץ אותו כראש אגף התיאום במפקדת משה"ם ומינה תחתיו את סגנו המבוגר ממנו, עלירזה טנגסירי. לא השתנה הקו הלוחמני, המאיים תדיר לסגור את מצרי הורמוז כגמול על פגיעה באיראן.
בחלוקת העבודה הימית משתתפות שתי הזרועות במשימות מקבילות, לעתים חופפות, עם גבולות גזרה עמומים בדרום המיפרץ הפרסי. הזרוע הצבאית מופקדת בעיקר על מרחבי הים ונשענת על כלי-שיט גדולים יחסית הכשירים להפלגות בהם, כשהיעדים העיקריים הם המצרים שממזרח להורמוז (מלאקה) וממערב לו (באב אל מנדב), הנכללים יחד איתו ב"משולש הזהב" של הסחר הימי הרגיש להתקפות ולכן גם להעלאת מחירי הנפט והביטוח. זרוע המשה"ם היא מעין משמר גבול התקפי, גרסה פרסית לשילוב שייטת 3 (ספינות טילים) בשייטת 13 (קומנדו ימי, בדגש על מיקוש וחבלה). יש לה מאות ספינות, מהן מהירות מאד וחמושות בטילים ארוכי-טווח. תורת הלחימה ידועה: נחיל כלי-שיט הסוגר על משחתת (היכולה להתגונן ולהזעיק סיוע אווירי) או על מכלית; ולחילופין, התגנבות יחידים. לרשות משה"ם הימי גם טילי חוף-ים.
בסיס משותף למפקדה הכללית של המשה"ם הימי ולמחוז 1 שלו, האחראי למפרץ עומאן, שוכן בנמל בנדר עבאס. זהו היעד הסביר ביותר לפעולת עונשין אמריקנית. טראמפ, שהעלה את סכום ההימור בהכריזו על משה"ם "אירגון טרור" (מה שגרר הכרזה איראנית זהה על פיקוד המרכז האמריקני ובתוכו על הצי ה-5 הפועל במפרץ), לא ייאלץ להתאמץ במיוחד כדי לנמק פעולה כזו, אבל לא את ההקשר הכולל שלה, כי שני המיקושים בתוך חודש הם בעליל מבצע תוקפני איראני, במסגרת פעילות הגנתית נגד הפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין והכבדת העיצומים הכלכליים. תקיפה אמריקנית תחזיר את היוזמה לאיראנים, שיידרשו להחליט אם להגיב או להבליג. שני הצדדים כנים בהכרזותיהם שמלחמה אינה רצויה להם, אך רק לאיראנים נוח מצב של מתיחות תת-מלחמתית, כדי להיכנס למיקוח מחודש שלא מעמדת נחיתות. לכך חותר חמינאי באמצעות טנגסירי בהליכה על הצף.
לביקורו של ראש ממשלת יפן שינזרו אבה בטהראן בעוד מכלית המניפה את דגלו נפגעת היה עוד ממד סמלי. יפן תקפה בפרל הרבור כאשר חששה מחנק כלכלי; אז ניצחה הסיעה הלוחמנית בטוקיו את המתונים במישטר, ששידלו לדבוק בדיפלומטיה והעריכו שמהלומה צבאית לא תשפר את תנאי ההסדר עם וושינגטון, אלא תחולל נקמה אמריקנית שתסתיים בתבוסת יפן.
מותר פרנקלין רוזוולט מטראמפ בבעלי-הברית של מלחמת העולם השנייה, בעיקר הבריטים והרוסים. במחלוקת הפנימית בצמרת האיראנית חיזקו מהלכיו של טראמפ את הסיעה הלוחמנית, בלי שנוסף לוושינגטון ולו בעל-ברית יחיד. המדינות הערביות במפרץ מאוימות וכמותן גם מדינות מרוחקות שמכליות ואניות-סוחר מניפות את דגליהן. יחסי-הכוחות אינם שוויוניים, העוצמה האמריקנית אדירה, אך לאיראנים די ביכולתם להסב נזק - בערך כמו פגיעה של טילי חמאס או חיזבאללה בנתב"ג או אף בסביבתו.
בין הלחץ והמחץ מגשר השחץ. השכנות הערביות של איראן, ויותר מכולן עומאן, קלטו את הרמזים המדודים. הן בוודאי תתגייסנה להרגעה, פישור ותיווך. אם לא תזדרזנה, תקדים אותן ההסלמה.