באופן לא מחשיד בכלל, שתי המתקפות נגד מכליות הנפט במפרציות שאירעו בחודש האחרון דווחו לראשונה על ידי כלי תקשורת איראניים או כאלו המזוהים עמה. הדיווחים עמומים ומתארים פיצוצים מסתוריים בספינות ששטו בנתיב השיט הבינלאומי האסטרטגי. שעות לאחר מכן, מתבהרת התמונה - חבלות מכוונות ומתוחכמות - וטהראן מביעה את דאגתה. אתמול היא אפילו הכריזה כי היא פינתה את 44 המלחים משני כלי השיט לחוף מבטחים, אך שיקרה גם במקרה זה כשהתברר שמחציתם חולצו בכלל על ידי ספינה אמריקנית.
התזמון של המתקפה היה בעת ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת יפן שינזו אבה, שנפגש עם בכירי איראן ביומיים האחרונים. שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף אמר כי לתאר זאת כ"מחשיד" זה אנדרסטייטמנט, כלומר בטהראן רומזים שגורמים עלומים מנסים להפליל אותה כדי להצדיק עימות מולה. העמדה הזו כבר הועלתה אחרי הפגיעה בארבע המכליות לחופי איחוד האמירויות הערביות בחודש שעבר. דוח חקירה ראשוני של מומחים בינלאומיים לא נקב בשמה, אבל הותיר מעט מאוד ספק כשאמר שהייתה זו "מדינה זרה".
על הספק הקטן הזה, כך נראה, משחקים גורמים שונים באיראן, שהולכים על הקצה ודוחקים את ארצות הברית לפינה מסוכנת. בכירי המשטר ומשמרות המהפכה הצהירו בחוצות העיר כי איראן תהיה חייבת להשיב מנה אחת אפיים: אם היא לא תוכל לייצא נפט, אז גם אף אחד אחר לא. ואולם, איראן ודאי יודעת ששיבוש השיט במצרי הורמוז האסטרטגיים הוא המטרה הקלה מבחינת ביצוע - אך הפיכת המפרץ למקום לא בטוח היא מסוכנת מאוד גם עבורה, כפי שקרה בזמן "מלחמת המכליות" עם עיראק בשנות ה-80.
עוד ידיעות בנושא:
מתקפה במפרץ: שתי מכליות נפט הותקפו ליד עומאן; הצוותים פונו
חקרית תקיפת המכליות במפרץ: צוללנים של מדינה זרה טמנו את המוקשים
האו"ם: איראן מימשה את איומיה והגבירה את קצב העשרת האורניום
המודוס אופרנדי אינו גלוי ומוצהר, אחרת לא תשאיר איראן ברירה לארצות הברית אלא להלום בה צבאית ואין היא חפצה בכך. השיטה היא, כפי שעולה משתי המתקפות, היא התגרות ופעולות חשאיות במי המפרץ הפרסי הנרחב, עם עלות השחר, תוך מזעור העקבות שיובילו אליה. ואולם, נראה שבפעם השנייה השתבשה הפעולה מה שהוביל להצהרה אמריקנית שהטילה את האשמה על איראן בתוך כמה שעות בלבד.
לפני כחודש, ספגו ארבע המכליות - שתיים סעודיות, אחת מהאמירויות ואחת מנורבגיה - פגיעות מינימליות בגופן אחרי פיצוץ של מוקשים ימיים. דוח החקירה הראשונה שגיבשו חוקרים מטעם שלוש המדינות העלה כי צוללנים שהגיעו על סיפונן של סירות קטנות טמנו את אותם מוקשים ימיים והסתלקו מהמקום. המוקשים הופעלו כמעט בו-זמנית, אך הזוממים כבר היו הרחק.
פרטי המתקפה השנייה עדיין מעורפלים, ואחרי שבתחילה דווח על פגיעה של טיל טורפדו באחת מהמכליות, עתה ההערכות מדברות על שימוש חוזר במוקשים ימיים. סרטון שפרסם צבא ארצות הברית מראה לכאורה כוחות של משמרות המהפכה מנסים לפרק מוקש שלא התפוצץ במכלית היפנית, אולם טהראן ממשיכה בהיתממותה הלא משכנעת ומביעה דאגה מהתקרית.
בנוסף לכך, יציאתם של כל אנשי הצוות - מלבד אחד שנפצע קל מאוד - ללא פגע מהמתקפות האלו שומרת על עוצמת הלהבות הרצויה מבחינת איראן. נפגעים בנפש, במיוחד של אזרחים זרים, היא תוצאה המחייבת פעולת נקם כמעט מידית. איראן, בהנחה ההגיונית, הנתמכת על ידי הערכות גורמים אמריקניים, שהיא אכן זו שאחראית לשתי התקריות, בונה על קיומה של חקירה ארוכה יחסית שתניב מסקנות לא גורפות. כך יאבד המומנטום למעשי תגמול נגדה, לצד חלחול המסר שאיומיה רציניים ושביטחון תעבורת הנפט, הגז וסחורות אחרות נתון בסכנה.
זה מה שקרה אחרי המתקפה הקודמת, אבל זה כלל לא אומר שארצות הברית ומדינות המפרץ ישמרו על איפוק לעד. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מאיים על איראן ומושיט לה עלה של זית לסירוגין, כשהוא מצהיר שהוא מוכן לשיחות בכל העת, אך גם לא שולל את האופציה הצבאית. כמה מבכירי ממשלו, בהם היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, אף דוחפים לעימות שכזה, לפי דיווחים בארצות הברית.
גם אם בתוך תוכם היו רוצים בכירי המשטר לרדת מהעץ ולקיים שיחות ישירות, כל הסכמה כזו תיתפס ככניעה ללחץ האמריקני הרב שמופעל עליה בשנתיים האחרונות. לכך עשויות להיות השלכות גם מבחינה פנימית, ויש מי בטהראן שאולי סבור שעדיפה מכה אמריקנית מוגבלת על פני הפגנת חולשה בפני האזרחים המדוכאים.
כמה יוזמות דיפלומטיות שהביאו לטהראן את שר החוץ של גרמניה ואת ראש ממשלת יפן - שאירח את טראמפ בחודש שעבר ושוחח עמו לפני הביקור - לא הניבו פירות של ממש. ואם היה נדמה שאיראן עושה מחווה צנועה וסמלית בדמות שחרורו של איש עסקים לבנוני המתגורר בארצות הברית, שהורשע באופן מפוקפק בריגול, אז הגיעה המתקפה אמש וטרפה מחדש את הקלפים.
הזמן אוזל
נשיא ארצות הברית היה שמח להסתלק מהמזרח התיכון, אבל איראן - ועקב כך גם ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות - לא מאפשרות לו. לא רק שהוא לא החזיר את כל החיילים מסוריה כפי שרצה והכריז, אלא הוא עיבה את מערך הכוחות האמריקניים באזור. אחרי שבשנה שעברה הוצאו כמה סוללות פטריוט משטחיהן של בעלות בריתה הערביות של ארצות הברית, במה שנתפס כאיתות על התקפלות הדרגתית, הן חזרו מהדלת הקדמית בעקבות האיומים האחרונים. בשלב הראשון הכוח המתוגבר הוא קטן, חלקו כבר היה באזור, אבל הפנטגון כבר גיבש תכנית לפריסה גדולה יותר בעת הצורך שהולכת ומתקרבת.
ההתגרות האיראנית לא עוצרת רק במי המפרץ. היא הגיחה בעיראק, עם שיגור קטיושה בודדת שנחתה בסמוך לשגרירות ארצות הברית באזור הירוק בבגדאד; אם להתבסס על הערכות האו"ם, ארצות הברית והקואליציה הסעודית, היא מופיעה גם דרך הגברת המתקפות של החות'ים מתימן על יעדים בתוך ערב הסעודית; וייתכן שגם השיגורים האחרונים מהגולן הסורי לעבר ישראל ומרצועת עזה בוצעו על ידי גורמים הקשורים לאיראן.
לצד הפעילות הצבאית, בתחום הגרעין החלה איראן לממש את איומיה ולהאיץ את העשרת האורניום. זה נעשה עוד במסגרת הסכם הגרעין, תוך מתיחה הגונה של גבולותיו, אבל בקרוב יאזול הזמן שנותר להציל את העסקה שאותה מבקש הממשל האמריקני לקבור סופית. בלעדיה, הריסון היחסי של איראן עשוי להיעלם לגמרי, כשכל צעד פרובוקטיבי נוסף עלול ליצור רצף של אירועים לא רצויים עם תוצאה הרסנית אחת. מלחמה. לכך אולי התכוונו המשוררים שלחצו על טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין, החלטה שסירסה את הזירה הדיפלומטית לטובת השמרנים ומשמרות המהפכה.
