בתוך יממה התפרסמו חמש הצהרות - ובמרכז כולן תכנית הגרעין האיראנית. כל אחת מהן מאישיות רבת השפעה אחרת, ואין צורך לומר שחלקן סותרות ישירות זו את זו, ואחרות הן חלק מאסטרטגיה, או כך לפחות אנו מקווים: שר החוץ האמריקני, שר החוץ הגרמני - שלצורך העניין מייצג גם את צרפת, בריטניה והאיחוד האירופי - כלומר ארבע מתוך שבע החותמות המקוריות מול איראן על הסכם הגרעין, שר החוץ האיראני, ראש ממשלת ישראל וראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
אם משקללים את כל ההצהרות, מוחקים את צדי המשוואה השווים, בסופו של יום הדבר הבולט ביותר הוא צפירות ההרגעה של המערב, לא רק מצדו של הייקו מאס. שר החוץ הגרמני החוזר שוב ושוב על המנטרה הקבועה של האיחוד האירופי לשמירה על הסכם הגרעין, בעוד איראן לוחצת על האיחוד האירופי ודורשת לראות מעשים, ולא רק הצהרות. כלומר, איראן מבקשת מאירופה, שיש לה מספיק צרות משלה כעת, להתעמת עם ארצות הברית - וזאת בנוסף לעימותים קרובים יותר לליבם ולכיסם של האירופים, כמו מלחמת סחר המאיימת לפרוץ בין שני צידי האוקיינוס האטלנטי.
עוד בנושא:
איראן למנהיגי אירופה: חדשו את יחסי המסחר עמנו, או תישאו בתוצאות
בצל המתיחות: ארה"ב הטילה סנקציות חדשות על איראן
חקרית תקיפת המכליות במפרץ: צוללנים של מדינה זרה טמנו את המוקשים
ההצהרה המעניינת יותר בהקשר האיראני היא הצהרתו של שר החוץ האמריקני מייק פומפאו, המבקש להנמיך את גובה הלהבות ולהשכיח מעט את ההצהרות המתלהמות בין וושינגטון לטהראן. אולם, ברקע ישנן גם הצהרות מעורפלות של הנשיא דונלד טראמפ שאומר שהוא מוכן לשיחות עם איראן. מוכן להסכם עם איראן - לא ההסכם הקודם, כמובן, אבל הסכם.
אם ארצות הברית מאותתת לאיראן שיש על מה לדבר, לא ברור האם המודל של שיחות ארצות הברית-קוריאה הצפונית - מודל פגום ובעייתי שבו הרודן הצפון קוריאני קיבל לגיטימציה ומעמד בינלאומי בעוד הנשיא האמריקני רואה בו שליט לגיטימי ואהוב - ישים לגבי איראן. מדובר באיראן של חמינאי ובארצות הברית של טראמפ, אך למרבה הפלא, יש המאמינים שכן.
יש לכך אפילו בדל הוכחה - עסקת חליפין שבה מעורבות איראן, ארצות הברית ולבנון, ועסקת החזרת שבוי - או בעצם בן ערובה - מקוריאה הצפונית ושרידי גופות חיילים, שהיו רק חלק מהתנעת השיחות בין פיונגיאנג לבין וושינגטון.
היו גם ההצהרות של שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, שטוען שלא איראן היא שמאיימת על ישראל אלא ישראל על איראן, ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו שהודיע שישראל לא תאפשר לאיראן לעולם להשיג נשק גרעיני. זאת, כחלק מלוחמת ההצהרות האיראנית-ישראלית ומהעימות בין המדינות, המתבצע בין היתר במסדרונות האו"ם, בתקיפות אוויריות אנונימיות למחצה בסוריה ובהעברת מידע למדינות אירופיות על פעילות איראנית. זוהי מלחמה שההצהרות הפומביות הן החלק הפחות חשוב בה, גם אם הוא נראה יותר.
כשזה מגיע מסבא"א
ייתכן שההצהרה הפומבית החשובה ביותר ביימת ההצהרות הזו הייתה של יוקיה אמאנו, ראש הסוכנות לאנרגיה האטומית סבא"א, שהצהיר שעל פי הבדיקות איראן מממשת את איומיה ומגבירה את קצב העשרת האורניום שברשותה. אמאנו סירב לפרט מה הקצב, ומתי איראן תעבור את הסף שבו כבר תהיה בהפרה של ההסכם.
ההצהרה הזו בעייתית מאוד מבחינת איראן, בהנחה שהיא אכן רוצה לשקם את ההסכם מול האיחוד האירופי. בכך שהיא אומרת שאיראן מעשירה אורניום, היא תקשה מאוד על מנהיגי אירופה הרוצים להציל את ההסכם. לא מדובר בהצהרה של נתניהו או של טראמפ, מנהיגים החשודים בעיני האירופים כמחרחרי מלחמה שמטרתם לסכל סופית את ההסכם, אלא באדם העומד בראש הגוף הבינלאומי האמון על בדיקות של אתרי הגרעין בלא משוא פנים ובדיווח חסר פניות - ונחשב לאמין. גם אם איראן לא הפרה, עד לנקודה זו, את הסכם הגרעין - אין ספק שהיא בדרך להפר את רוחו.
מבחינת איראן, הדברים כמובן הפוכים לחלוטין: ארצות הברית הפרה את ההסכם בלי כל סיבה, כשעל פי כל הדיווחים - בין השאר של אותה הסוכנות עצמה - איראן עמדה בתנאי ההסכם. למרות זאת, ארצות הברית היא שיצאה ממנו, הטילה על הראשונה סנקציות כבדות וכן על כל מי שעשה איתה עסקים.
ארצות הברית יוצאת מגדרה כדי להטיל את כל משקלה הדיפלומטי והכלכלי - הניכרים מאד - נגד המשטר האיראני. ההצהרות האמריקניות, לפיהן היא אינה מעוניינת בהחלפת משטר, מתקבלות מטבע הדברים בחוסר אמון בטהראן. מה גם, שיש קולות במדיניות החוץ האמריקנית, בעיקר היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, שרוצים בעימות מול איראן או לפחות לא נרתעים ממנו.
הייקו מאס מנסה להרגיע, להבהיר שהאיחוד האירופי עושה את המקסימום, מייצר מנגנון עוקף סנקציות כדי לרצות את איראן ולהשאיר אותה בהסכם הגרעין. איראן מצידה מבהירה, במעשים ולא רק במילים, שמבחינתה היא השלימה עם העובדה שהסכם הגרעין מת וכעת היא מחשבת את מסלולה מחדש. זה כולל יציאה שלה מההסכם בטענה, או תואנה, שמרגע שארצות הברית יצאה ממנו ומטילה עליה סנקציות, ההסכם הוא אות מתה.
שמענו לא מעט את הכותרות "מתיחות במפרץ הפרסי" ו"רוחות מלחמה במפרץ הורמוז", כמו גם את ההצהרות של איראן שימיה של ישראל ספורים ומנגד ההצהרות של ישראל שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני. הן לא הולכות לשום מקום. כרגע, אין לאף צד עניין בהסלמה: ארצות הברית של טראמפ לא רוצה בשום פנים מלחמה, ודאי לא קרקעית, במזרח התיכון או בכל מקום אחר. איראן עדיין מקווה שבבחירות, בעוד מעט יותר משנה, יעלה בארצות הברית נשיא דמוקרטי, אולי מהאגף הפרוגרסיבי, שיחזיר את ארצו להסכם הגרעין. והאיחוד האירופי, האמון על דיפלומטיה - ושהארסנל שלו מכיל למעשה אך ורק דיפלומטיה - ימשיך לנסות לייצר מנגנונים עוקפי סנקציות, לדלג במסעות בין בריסל לטהראן ובשאר הבירות בניסיון למנוע מצב שבו איראן עוזבת לחלוטין את הסכם הגרעין - ויוצרת בכך מציאות חדשה, ומדאיגה, במזרח התיכון.
