סמיון רוזנפלד, מאחרוני ניצולי מחנה הריכוז וההשמדה סוביבור, הובא היום (שלישי) למנוחות בבית העלמין בבני עייש. סמיון הלך לעולמו בגיל 96. ב-20 השנים האחרונות התגורר רוזנפלד בבית אבות סיעודי ביד בנימין. רוזנפלד, יליד אוקראינה, לקח חלק במרד שאירע במחנה בשנת 1943, לאחר שהובא אליו כחייל הצבא האדום שנפל בשבי.
ראש מועצת בני עייש אריה גארלה ספד לרוזפנלד: "אתה מודל לחיקוי לכולם, תראה כמה התאספו ובאו להגיד לך תודה. אני מקווה ובטוח שתעמוד מול כיסא הכבוד על כל מה שעשית בחייך היקרים. באתי לומר לך תודה בשמי ובשם כל תושבי בני עייש ומדינת ישראל".
"סמיון רוזנפלד הוא סמל של ניצחון" ספד לו יובל פרנקל, חבר קרוב, ''לגעת בסמיון זה לגעת בהיסטוריה היהודית במלוא תפארתה. נסתפק במשפט שהוא כתב על חומות הרייכסטאג: 'מינסק, סוביבור, ניצחתי'. ואני מוסיף לזה גם את ישראל".
עוד בוואלה! NEWS:
הדייטים בסכנה: רוסיה דורשת מטינדר למסור מידע לשירותי המודיעין
"צנועה ואוהבת אדם": במערכת הפוליטית נפרדים מנחמה ריבלין
שקד בפרידה ממשרד המשפטים: "אני בהחלט מתכוונת לחזור לכאן"
"הוא תמיד אמר 'אני לא גיבור, אני לא יודע איך התגלגלתי לזה'" סיפר ראש מועצת נחל שורק אלי אסקוזידו. ''אתה גיבור, אתה מודל לחיקוי, אין אנשים כמוך! כולם צריכים לזכור שבזכות ניצולי ונספי השואה הקמנו את מדינת ישראל".
חדווה חברת המשפחה דור שני לניצולי סוביבור סיפרה כי "צירוף המקרים 'אחרון גיבורי התהילה' מהדהד בראשי מאז ששמעתי על מותך. בתוך הזוועות שעבר, סמיון הפך לגיבור בעל כורחו. עם מותו של סמיון נסתם הגולל על חייה של קבוצת האנשים המופלאה הזאת, אבל לא על הזיכרון ולא על המורשת. נותרנו אנו, בני הדור השני, שמחויבים להעביר לדורות הבאים את סיפור הגבורה של הורינו".
סמיון רוזנפלד נולד בשנת 1922 בעיירה טרנובקה, אוקראינה. בשנת 1940, לאחר סיום לימודיו בבית-הספר, גויס לצבא האדום ושירת בגדוד התותחנים. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית-המועצות וסדרת קרבות קשים, נפל סמיון בשבי. גורלם של שבויי מלחמה יהודים בצבא האדום היה לרוב מוות מידי. הקבוצה של סמיון נאסרה, ולאחר זמן קצר הועברה למחנה ברחוב שירוקיה במינסק, שם שהה סמיון כשנתיים. באוקטובר 1943, בעת חיסול גטו מינסק, גורשו שבויי מלחמה יהודים ואחרוני אסירי הגטו למחנה ההשמדה סוביבור. במחנה נבחר סמיון לקבוצת העובדים, וכך שרד את ההשמדה.
ב-14 באוקטובר 1943 פרץ המרד בסוביבור, וסמיון היה מבין האסירים המעטים שהצליחו להימלט. לאחר הבריחה נדד סמיון במשך אחד עשר חודשים בין מקומות מסתור שונים עד השחרור של אזור חלם על ידי הצבא האדום ביולי 1944. מיד לאחר השחרור, ביקש סמיון להצטרף שוב לצבא האדום. הוא לחם בקרבות לשחרור פולין, וסיים את המלחמה בברלין. הוריו ובני משפחתו נרצחו יחד עם שאר יהודי עיירת הולדתו, טרנובקה, ב-27 במאי 1942. לאחר סיום המלחמה הפך סמיון לצלם מקצועי. הוא התחתן, ולזוג נולדו שני בנים. בשנת 1990 עלתה המשפחה לישראל.
