נלחמה - ונכשלה: בריטניה נפרדת ממיי, אך תמשיך לקרטע עד לברקזיט

בדרך כלל כשמנהיג פורש, או הולך לעולמו, מסכמים את תקופתו על כל היבטיה. אולם תקופתה של מיי עמדה בצילה של מילה אחת בלבד: ברקזיט.

ההחלטה של קודמה, דיוויד קמרון, לערוך משאל עם על יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, התקבלה בקלות דעת מחפירה, בלי מחשבה ובלי להכין את איש לא הבין אז, או מבין היום, איך בדיוק זה יתבצע ומה ההשלכות.

המילים הדהדו מן הסתם, למרות שראשת הממשלה תרזה מיי לא שמעה במו אוזניה את הקריאה המסתיימת במילים "בשם אלוהים לכו", או "בשם אלוהים לך", שנשמעה פעמיים בעבר. בפעם הראשונה דיבר אוליבר קרומוול על חברי הפרלמנט במילים שכולנו מדי פעם יכולים להזדהות עמן: "זמן רב מדי ישבתם כאן בהתחשב בתועלת שהבאתם". אגב, הוא לא באמת ביקש מהם יפה ללכת, הוא השליך אותם.

הפעם השנייה נאמרה בקול רם על ידי ליאופולד אמרי לראש הממשלה השמרני, הפופולרי מאד במפלגתו, נוויל צ'מברליין. אדם מלא כוונות טובות, שבנסיבות אחרות יכול היה להיות ראש ממשלה דגול, שרומה והושפל בידי הצורר ונכנס להיסטוריה כאדם שנפנף בגאווה בהסכם מינכן. ממש עד הסוף תמכה בו מפלגתו, אבל ההיסטוריה בעטה בו.

לקריאה נוספת בנושא
דיווח בבריטניה: מיי תתפטר מחר בשל כישלונה להעביר את הברקזיט
סקר בבריטניה: בוריס ג'ונסון בדרך להיות ראש הממשלה הבא
בצל הקיפאון בברקזיט: מכה לשמרנים וללייבור בבחירות המקומיות

לא רק בו, כמובן. האישה שקדמה למיי כראשת ממשלה, שמרנית אף היא, מרגרט ת'אצ'ר, אחת המנהיגים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 הודחה למעשה בידי מפלגתה. באופן מנומס וחסר רחמים, מהסוג שהפוליטיקה הבריטית מתמחה בו. תומכיה זנחו אותה, בזה אחר זה, עד שלא נותרה לה שום ברירה והיא התפטרה.

וכעת מיי, שנשאה הבוקר את אחד הנאומים הצפויים ביותר. הנאום הגיע עוד לפני פרסום התוצאות הצפויות לבחירות לפרלמנט האירופי, שבריטניה לא הייתה אמורה להשתתף בהן כלל, ובהן השמרנים יובסו באופן משפיל. הנחמה האחרונה שלה הוא תאריך עזיבתה ב-7 ביוני. המשמעות היא שמיי עדיין תשתתף באירועים הרשמיים לציון יום השנה ה-75 לנחיתה בנורמנדי ותארח את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שיגיע לבריטניה במסגרת האירועים לציון הדי.דיי.

שרה לשעבר, חברת פרלמנט שמרנית, מראשי תומכי הברקזיט בכל תנאי, התראיינה הבוקר ונשאלה כיצד לדעתה יתבצעו ההסכמים עם ארגון הסחר העולמי. בתשובה היא גמגמה משהו על כך שלא נתנה את דעתה לנושא עד כה. את חברת פרלמנט שמרנית, מה עשית בדיוק בשלוש השנים האחרונות?

כשענתה שכעת בריטניה העצמאית, הריבונית, תשיג הסכמים טובים יותר תיקנו אותה בעדינות שהסכמי הסחר הנוכחיים, הלא רעים כלל של בריטניה הושגו אך ורק כי הייתה חלק משלם גדול יותר - קרי האיחוד האירופי. בלעדיו יהיה קשה בהרבה להשיג הסכמים מעולים. זאת לאור העובדה כי עד לשעה זו אין לממלכה המאוחדת שאחרי הברקזיט שום הסכם סחר עם שום מדינה. אף על פי שיש התקדמות מסוימת עם איי פארו. קשה להניח שבריטניה מטילה את יהבה על איי פארו בלבד כשותף כלכלי.

מיי התנגדה לברקזיט, אבל ידעה את חובתה. את זה אפשר וצריך לומר לזכותה. חלק ממסורת מפוארת ומרהיבה של הסתערות חסרת תוחלת. ניתן לחשוב על הסתערות הבריגדה הקלה במלחמת קרים מול התותחים הרוסיים, שהונצחה בפואמה על גבורה ועל טיפשות מופלגת.

ראשת הממשלה ביקשה למלא את רצון העם כפי שהובע במשאל, בעוד שכל גיבורי המקלדת והתעמולה התאיידו ברגע האמת. נייג'ל פאראג' אמנם אינו שמרן, אבל כשקמרון עשה את המעשה הלכאורה נכון אבל בעצם הפחדני מאין כמוהו והתפטר כדי לא להתמודד עם הפיאסקו שיצר וידע בדיוק שהולך להתרחש - שר החוץ בוריס ג'ונסון נסוג מהתמודדות על ראשות הממשלה.

מדוע עשה זאת, אם חלומו התגשם? משפט ישן אומר "היזהר במשאלותיך פן תתגשמנה", אז משאלתו של ג'ונסון התגשמה, והעם תמך בו.

אך לפתע מה שאמור היה להיות במרכז הדיונים לפני הברקזיט - שיש סיבוכים מופלגים, החל במה יהיו תנאי ההסכם מול אירופה. בריטניה סיפרה לעצמה שאירופה תשמח להעניק לה את כל הזכויות בעודה פטורה מהחובות. שיש בעיה אקוטית עם הגבול האירי. מיי הלכה לבחירות בזק כדי לחזק את עמדתה, איבדה את הרוב בבית הנבחרים ונותרה תלויה בחסדי המפלגה הצפון אירית, שדורשת גבול פתוח. לעיתים דיפלומטיה וניסוחים לא עוזרים. יש מעגלים שאי אפשר לרבע.

מיי כשלה כשלא הסבירה לבריטים מה באמת כרוך בהסכם היציאה מהאיחוד. היא בזבזה לריק שנתיים על משא ומתן סרק. כשניסתה סוף סוף לומר את האמת הפשוטה כי האופציות שעמדו על השולחן הן או העסקה שלה, או משאל עם נוסף, או ביטול הברקזיט או ברקזיט קשה, כלומר יציאה בלי שום הסכם, איש לא הקשיב לה. הפרלמנט, בשיאו של תהליך הטרלול שעברה המדינה, הצביע נגד כל האופציות האלה.

אבל אין עוד. תחליטו, התחננה מיי. ולחשוב שזו המדינה שלפני 90 שנה שלטה בשישית משטח היבשות בעולם ויותר משליש התושבים בו, ועשתה זאת בהצלחה לא מבוטלת מאות שנים. ראשת הממשלה הגישה פעם אחר פעם את הצעת הפשרה שלה לפרלמנט, לשווא. היא נכנסה לשיחות עם מפלגת האופוזיציה המרכזית, הלייבור, אולם לא יצא מזה כלום, מלבד אובדן התמיכה המזערית שעוד נותרה לה.

והיום, מעט מדי, ודאי מאוחר מדי היא הרימה ידיים סופית. ההספד שלה, הפוליטי כיום, האמיתי בעתיד, ודאי ימצא מילים טובות לומר על קשיחותה, על התייצבותה פעם אחר פעם בפרלמנט כדי לענות לקנטורים וכיצד ננטשה בידי חבורת השרלטנים ומגלגלי העיניים שלצידה שלא החליטו עד עכשיו מה הם רוצים - לא השמרנים, לא הלייבור. חלקם יודעים שהמשמעות היא ברקזיט בכל מחיר, או הישארות. אבל העמדה הרשמית של שתי המפלגות כרגע מנותקת מהמציאות.

כעת, באופן עקרוני, השמרנים יתכנסו ויחליטו על מועמד. יש רבים וההימורים נוטים, שוב, לטובת ג'ונסון. מעבר לנושא שלא בטוח שהוא, איך נאמר, ראש ממשלה המשרה אווירה של רצינות וכבוד למשרה, הוא נסוג בפעם שעברה והתנאים כיום גרועים בהרבה. יש מועמדים נוספים, דומינק ראב בראשם.

והאמת, הלייבור צודקים. ג'רמי קורבין אמר היום שהדבר הנכון הוא בחירות. כשהעם מפולג, כשיש משבר פוליטי, שאלות הרות גורל על הפרק וכל התנאים מתקיימים צריך לערוך בחירות. אלא שהלייבור עצמו לא החליט מה מדיניותו, והמחשבה על ראש הממשלה ג'רמי קורבין מעוררת חלחלה. במינימום חששות כבדים מאוד.

אז בריטניה תמשיך לקרטע אל סוף אוקטובר, תאריך הברקזיט, אז תעזוב את האיחוד האירופי, עם הסכם או בלי. אולי תבקש ארכה, למרות הודעת אירופה כי היא מוכנה לכך רק אם הממלכה המאוחדת מוכנה להסכים לעסקה האירופית שדחתה עד כה. משאל נוסף יהיה עיוות רצון הבוחרים, מה גם שכלל לא ברור שיושגו תוצאות אחרו.

מיי הולכת הביתה, אולי תתנחם בכך שתקבל את המחמאות האנגליות של מגרשי איטון בימים עברו - שהיא שיחקה משחק הוגן, הפגינה רוח לחימה. אבל במבחן התוצאה היא נכשלה.

ולא רק מבחן התוצאה. נכון, האשמה הבסיסית היא של קמרון ואחריו חסרי האחריות למיניהם, אבל היא ראש הממשלה. על שולחנו של הארי טרומן, נשיא ארצות הברית, היה שלט בו נכתב: "האחריות מסתיימת כאן". מיי לקחה על עצמה את האחריות, מעולם לא התחמקה ממנה, אבל זה לא הספיק. בשלוש שנותיה בדאונינג עשר בריטניה הפכה לבדיחה של אירופה, ודאי לא מה שצאצאי לוחמי ווטרלו וטרפלגר, בלנהיים ואל עלמיין ונורמנדי מייחים לו.