פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התיקים לא קרסו, ההבטחות כן: כשמשחק השעונים של נתניהו נחשף

      אחרי קדנציה שהוקדשה לניסיון לעכב את החקירות, הבחירות מאחורי רה"מ, והמניפולציה משתכללת. עם חוק חסינות ויוזמות לסירוס בג"ץ, הוא מוביל מהלך מחושב להצלתו מהעמדה לדין, באצטלה אידיאולוגית של הפרדת רשויות. סער מתנגד, ומתחת לפני השטח גם זוכה לחיזוקים מתוך הליכוד

      התיקים לא קרסו, ההבטחות כן: כשמשחק השעונים של נתניהו נחשף
      צילום: ערוץ הכנסת

      1. בית משפט בבוקר - קבינט בערב

      אם ראש הממשלה בנימין נתניהו אי פעם יגיע לבית המשפט, הוא צפוי להיות מואשם בשוחד או מרמה והפרת אמונים, אבל בינתיים, בשדה הציבורי נוסף לו השבוע אישום נוסף, חמור מגזל: גניבת דעת - האיסור ההלכתי להטעות את הזולת ולגרום לו להאמין בדבר שאינו אמת (או דרך יפה ומכובסת להימנע מלומר "שקר"). נתניהו אמנם אמר בראיונות לפני הבחירות שהוא לא מתכוון לקדם שום חוק חסינות שימנע את העמדתו לדין. אז אמר. עכשיו כשהוא ניצח - זאת המטרה העיקרית שעומדת לנגד עיניו. הוא גם אמר ש"אין כלום ולא יהיה כלום" ושתיקי 1000, 2000 ו-3000 "יקרסו כמו מגדל קלפים", ועכשיו הוא מודה שבעצם יש משהו, אבל רק כשיסיים את תפקידו יתמודד עם הדין. פעם, ב-2012, הוא אמר שהוא שומר גדול על עצמאות בית המשפט העליון, אז אמר. עכשיו הוא מקדם חוקים שישנו את האיזונים והבלמים הדמוקרטיים מקצה לקצה.

      בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שהפך לחשוד בפלילים, ראש הממשלה מנהל משחק של שעונים: את הקדנציה הקודמת הוא הקדיש לסנכרון השעון המשפטי והשעון הפוליטי בניסיון לעכב את החקירות ולמנוע מהם לאיים על כהונתו. עכשיו, אחרי הניצחון בבחירות, המניפולציה משתכללת, והמטרה בקדנציה הזו היא לגרום לשעון המשפטי לעצור מלכת ושכתב האישום יידחה לעוד ארבע שנים, לפחות. השבוע התחיל עם משחקי תשלומים של נתניהו עם פרקליטיו ועם היועץ המשפטי לממשלה, המשיך בפסקת התגברות מורחבת שתסרס את בג"ץ והסתיים בקידום חוק חסינות בריש גלי; משחק השעונים נחשף במלוא הדרו.

      עוד בנושא:
      סער נגד חוק החסינות: "יפגע בליכוד - ולא יועיל לראש הממשלה"
      "נתניהו מכין את הקרקע לקידום חוק החסינות שימנע העמדתו לדין"
      נתניהו על פסקת ההתגברות: "הדלפות פרועות ומגמתיות"

      ישיבת ממשלה,5 במאי 2019 (רויטרס)
      גניבת דעת. נתניהו (צילום: רויטרס)

      עדיין לא ברור מה תכלול חבילת החוקים המשפטיים שנתניהו מתכוון להוביל תחת אצטלה אידיאולוגית של משילות ואיזון בין הרשויות, אבל הליכודניקים כבר נשלחו לאולפנים להסביר ש"טובת המדינה" מחייבת למנוע את העמדתו לדין. צריך למנוע את "המבוכה" שבסיטואציה שבה ראש הממשלה מתייצב בבוקר בבית המשפט ובערב מנהל את הקבינט, נתניהו צוטט ב"ישראל היום" (למרות שבמהלך הבחירות הוא אמר באותו עיתון שהוא איירון מאן של הפוליטיקה ואין שום בעיה עם זה). הוא צודק - זה אכן אבסורד. כשזה קרה לקודמו - אהוד אולמרט - הוא - ובכל בכירי הליכוד - דרשו שהוא ילך הביתה. הפלא ופלא, לגבי נתניהו המסקנה הפוכה.

      דפי המסרים הליכודיים מפמפמים שהעם אמר את דברו ודחיית כתב אישום הוא ביטוי דמוקרטי של תוצאות הבחירות. זה לא מדויק. הציבור אמנם ידע על החשדות ובחר בו בכל זאת - אבל נתניהו גם אמר להם שהוא אינו מתכוון לחוקק חוק חסינות וכמעט ולא דיבר על בית המשפט העליון בקמפיין. עכשיו, הוא מנצל את הלהט האידיאולוגי של יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' לרסן את בית המשפט העליון ולחזק את הרשות המחוקקת ומערבב אותה בעיסה מסוכנת של שחיתות ואי שוויון בפני החוק. חוק החסינות - ובעיקר פסקת התגברות כלשהי שצפויה להתלוות אליו שתמנע מבג"ץ להפוך את החלטת הכנסת בנושא - לא יצילו רק את נתניהו; ארבעה חברים נוספים בקואליציה נמצאים בהליכים פליליים ויכולים להסתייע בו כדי לדחות או להימנע ממשפט - אריה דרעי, חיים כץ, יעקב ליצמן ודוד ביטן. אם חמישה חברי קואליציה מורמים מעם ויכולים לחמוק מהחוק - מה בדיוק אמור להרתיע אחרים מלבצע פשעים ואחר כך לרוץ לכנסת כדי להתחמק מלתת עליהם את הדין?

      נציגי כחול לבן בגני התערוכה, תל אביב (ראובן קסטרו)
      "האנשים ההגונים" יבלמו את מהלכי נתניהו? לפיד (צילום: ראובן קסטרו)

      על אף השליטה בשעונים, לא תמיד נתניהו שולט בטיימינג והפרסומים על תוכניותיו הקדימו מבחינתו את זמנם. הנספח המשפטי המפורט היה אמור להיות מצורף להסכמים הקואליציוניים ברגע האחרון, ולא לדלוף תוך כדי המשא ומתן ולעורר דיון ותרעומת ציבורית. נתניהו מיהר לצייץ ולהסתתר מאחורי בית המשפט העליון בטענה שהציבור מצפה להעביר חוקים שנפסלו או עוכבו בעבר - כמו גירוש משפחות מחבלים ועונש מוות למחבלים, רק שמדובר בחוקים שאפילו לא הגיעו לבג"ץ - אלא עוכבו מלכתחילה בגלל נתניהו עצמו. עכשיו הוא מאשים את מי "שמחפש להפיל אותו" בערבוב בין העולמות וכל מי שיתנגד לחסינות/התגברות ייצבע מיד בתור אויב הימין, אבל זהו מהלך מחושב ומשולב - שלא נועד להציל את הארץ מאויביה וגם לא את הפרדת הרשויות - אלא בעיקר בהצלת נתניהו עצמו.

      2. האויב מבפנים

      תוכנית ההתחמקות של נתניהו עדיין אינה עובדה מוגמרת. היא תלויה בראש ובראשונה בחבריו לקואליציה ובליכוד, שעד כה סייעו לו בכוונון מחוגי השעונים. הם שתקו כשהוא נחקר, מילאו פיהם מים כשפורסמו המלצות המשטרה, וקולם נדם כשהיועץ המשפטי לממשלה הגיש כתב חשדות חמור של 57 עמודים. כמעט כל ראשי הסיעות בקואליציה לא ישנו את טבעם גם עכשיו, ויתמכו בכל מהלך של חסינות או התגברות. סימן השאלה היחידי מרחף מעל כחלון - שכבר מזמן מאותת שהוא לא מתכוון להמשיך להגן בגופו על בית המשפט העליון, אבל תחת לחץ ציבורי עשוי להתמיד בהתנגדותו לחקיקה פרסונלית ולדרוש חופש הצבעה לחברי כולנו.

      כחלון וחבר סיעתו רועי פולקמן היו ברשימה של ה"אנשים הגונים" בקואליציה שיאיר לפיד סימן השבוע כמי שיכולים לבלום את המהלכים "הטורקיים" של נתניהו. הראשון ברשימה, גדעון סער, כבר אמר את דבר. "חוק החסינות יפגע בליכוד ולא יועיל לנתניהו", הכריז בריאיון לערוץ 12 והזכיר את האמת שנתניהו מנסה להשכיח "מה שאזרחי ישראל שמעו מראש הממשלה זה שאין שום כוונה להעביר חוקים כאלה".

      ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון בהשבעת חברי כנסת לכנסת ה21, ירושלים, 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      כבר מזמן מאותת שהוא לא מתכוון להמשיך להגן בגופו על בית המשפט העליון. כחלון עם נתניהו (צילום:ראובן קסטרו)

      סאגת היחסים בין נתניהו וסער נמצאת בעיצומה של דרמה נוספת, שהולכת ומתגברת ככל שהזמן נוקף. הסולחה המתוקשרת שנועדה לטשטש את האשמות הפוטש לצרכי קמפיין הבחירות נמוגה מיד עם תום ספירת הקלפיות, וזו הפעם השנייה שסער מתייצב בצורה מחושבת ופותח חזית מול נתניהו אחרי שבתחילת החודש מתח ביקורת על המדיניות מול חמאס בעזה. בשני המקרים הוא חטף תגובה ישירה ממקורבי בלפור שמסתתרים מאחורי התואר "גורם בליכוד" שחזרו להאשים אותו בחתרנות וניסיונות להדיח את ראש הממשלה בליווי אחד הבכירים בליכוד שנלהבים להגן על המנהיג, במיוחד רגע לפני שהוא מחלק תופינים ותיקים. מירי רגב ויואב גלנט נזפו בו על הביקורת על עזה ש"לא במקומה", הפעם דודי אמסלם צייץ בבוטות: "תתבייש לך".

      אנשי נתניהו יצאו כעת מגדרם כדי להציג את סער כאויב מבית ולהרתיע אחרים מלהצטרף אליו. עם רובם זה יעבוד, אבל מתחת לפני השטח בליכוד יש גם פעילים רבים שתומכים בסער ומסכימים עם כל מילה ורואים איך המפלגה הלאומית הליברלית שלהם מאבדת את צלמה ודמותה לטובת החרדים והסמוטריצ'ים; רובם פוחדים לדבר באווירה של שלטון יחיד שמשרה הרגשה של פחד, אבל הם שם והם גם העבירו לו לא מעט מסרי חיזוק אתמול. סער הביע התנגדות רק לחוק החסינות עצמו, ולא להמשך כהונה תחת כתב אישום, והשאיר לו מנגנון מילוט דרך החוק הקיים, אבל הקול שלו היה מרענן וחריג בתוך מקהלת השתקנים ותיבות המסרים הביביסטיות הרגילות של הליכוד. הוא הבין כנראה שנתניהו בכל מקרה מתכוון למחוק אותו ולא להציע לו תפקיד בכיר בממשלה הבאה ולכן מוביל עימותים מכולכלים ומחושבים שגם מזניקים אותו לעמדת הובלה בקרב על ההנהגה ביום שאחרי, ואין ספק שההודנה הייתה זמנית והיא לגמרי הסתיימה.

      גדעון סער באולפן וואלה!NEWS
31 במרץ 2019 (ראובן קסטרו)
      הסאגה עם נתניהו הולכת ומתגברת. סער (צילום: ראובן קסטרו)

      ברשימת "האנשים ההגונים" שהאופוזיציה מתכוונת למקד בהם את הלחץ במסגרת המאבק נגד מהלכי החסינות של נתניהו מככבים גם יולי אדלשטיין, גלעד ארדן וצחי הנגבי ורפי פרץ, וגם יובל שטייניץ, גילה גמליאל ועוד ח"כים בליכוד עוד עשויים לעמוד במכבש לחצים. אחרי סער, מוקד תשומת הלב יעבור לארדן, שהצהיר בעבר שהוא מתנגד לחקיקה פרסונלית, ולרב פרץ, ששומע קולות טרוניה וביקורת מפלגים מסוימים בציונות הדתית, וגם כחלון יידרש בקרוב להשמיע קול ולנקוט עמדה.

      נתניהו נערך לנטרל מראש את זירת המאבק בכנסת, ובזמן שיריב לוין מנהל את המשא ומתן הקואליציוני, זאב אלקין מסדר את השליטה של הליכוד בצמתים החשובים ודואג שיהיה רוב מוצק לליכוד בוועדת החוקה וועדת הכנסת - שם צריך להעביר את החסינות/התגברות בהקדם האפשרי - ולהקדים את השימוע וההחלטה הסופית של היועמ"ש על כתב אישום. כך שבמקביל לרשות שופטת תחת מתקפה, גם הרשות המחוקקת תתקשה לתת קונטרה לשלטון, ובאופוזיציה מתכננים להוריד את קמפיין הגעוואלד לרחוב. כל סיעות האופוזיציה מנסות להתאחד להפגנת ענק בסוף השבוע הבא, ובמקביל מתכננים להציב משמרות מחאה מחוץ לבתי הבכירים בליכוד ובקואליציה. מספיק עוד ח"כ אחד או שניים שיצטרפו לעמדת סער בשביל לייצר חזית של התנגדות שתהפוך את משימת החסינות ליותר קשה ומאתגרת, אבל כשבצד השני העוצמה של נתניהו והתיקים העתידיים שהוא אמור לחלק בממשלה - ייתכן שהם יעדיפו להמשיך לשתוק ולתת יד למשחק השעונים.

      3. המוקש הגדול

      בחזרה לשעון הפוליטי שמתקתק במהירות; ואם כבר מדברים על נתניהו וזמן, אז כמו בשיר המוכר של קלפטר, אם יש זמן בסביבה - הוא לוקח אותו. כך, המגעים הקואליציוניים הזדחלו עד כה בעצלתי עצלתיים, ודווקא אחרי שהליכוד קיבל מהנשיא ארכה של שבועיים להשלים את הרכבת הממשלה, הם נכנסו למשבר, קיפאון או תרדמת קלה. נתניהו מאשים את הדרישות האבסורדיות של ראשי הסיעות, אבל האמת היא שהאשמה מונחת גם לפתחו של טבעו הדחייני שמוכר לכולם: כל חבריו לשולחן המשא ומתן כבר ניהלו איתו אחד כזה בעבר, ויודעים שהוא במילא סוגר רק ברגע האחרון. ב-2015 נפתלי בנט חיכה עד הרגע האחרון וקיבל יותר מכולם - איזו סיבה בעולם יש למישהו מהם למהר?

      נותרו עוד 11 ימים לפתור את הפלונטר שרק הסתבך אחרי קבלת הארכה מהנשיא: ליברמן חידד עמדות על הגיוס ועל עזה והקפיא את השיחות, האדמו"רים של ליצמן וגפני התבצרו בתגובה עם רשימת דרישות משלהם, סמוטריץ' עדיין לא מוותר על תיק המשפטים וכחלון לא מוכן לחתום לפני שיראה כמה כסף זה הולך לעלות לנו. עם דרעי דווקא המצב סביר - אבל הוא בטח לא מתכוון להיות הפראייר שיסגור ראשון.

      אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו בישיבת הסיעה הראשונה ביום השבעת הכנסת, 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      היה ונותר המוקש הגדול ביותר במו"מ הקואליציוני. ליברמן (צילום: ראובן קסטרו)

      המוקש הגדול ביותר היה ונותר ליברמן - והוא לאו דווקא טמון בנושאי דת ומדינה. לפני שהוא חוזר למשרד הביטחון, ליברמן רוצה לוודא שהוא לא חוזר להיות חותמת גומי של נתניהו והצבא - ובפרט להמשך מציאות הסבבים מול חמאס בעזה. הוא דורש להפסיק את תהליך ההסדרה בתיווך מצרים והאו"ם ואת העברת הכספים הקטארים, ודורש שנתניהו יחתום על מסמך ברור שמסדיר את עצמאותו במשרד ומצהיר על מעבר למדיניות של הכרעה. מדובר בדרישה הגיונית מבחינת ליברמן, שצרוב מכהונתו הקודמת במשרד הביטחון תחת נתניהו, התפטר במחאה על עזה מהממשלה ועשה על זה כמעט חצי קמפיין, אבל כמעט בלתי מתקבלת על הדעת מבחינת נתניהו - שבאופן ברור חותר לשקט תמורת שקט, או יותר מדויק - לשקט תמורת מיליונים קטארים לחמאס. בליכוד שלחו לליברמן אינספור מתווכים ושליחים אבל עד שהוא ונתניהו לא ישבו ביחד באותו חדר - קשה מאוד יהיה למצוא לסוגיה הזו פתרון.

      באמצע השבוע נתניהו כבר היה בטוח שליברמן החליט בכלל להישאר בחוץ, והוא החל להתכונן לאופציה של ממשלת 60. בעולם מתוקן, היה אפשר לצפות מראש ממשלה שלפחות ינסה לבדוק נתיבים אחרים שיאפשרו לו ממשלה רחבה יותר - ולבחון אפשרות של פלאן בי על ידי אחת מסיעות האופוזיציה. נתניהו, רב אמן פוליטי, היה יכול לנסות לפצל את גנץ ולפיד תמורת הצעה נדיבה ולהשאיר את ליברמן - וגם את סמוטריץ' - בחוץ ועדיין להיות עם ממשלה רחבה יותר של 70 מנדטים.

      בני גנץ במליאת הכנסת 13 במאי 2019 (אתר רשמי , רפי קוץ, דוברות הכנסת)
      אין תכנית ב' לממשלה כל עוד החסינות מונחת על הכף. גנץ (צילום: רפי קוץ, דוברות הכנסת)

      אבל מכיוון שהחסינות היא זו שמונחת על הכף - אין באמת פלאן בי; גנץ בחיים לא יוכל להצטרף לממשלה של נתניהו מבלי לדרוש להקפיא את המהפכה המשפטית ולדרוש שנתניהו יצא לנבצרות כשיוגש כתב אישום. עד שנתניהו לא ישלים את מהלך החסינות, קואליציית הימין והחרדים היא הנתיב היחיד שעליו הוא יכול לנסוע, ויש לו עד יום שלישי הבא לצאת מהמבוי הסתום. אם הוא לא יצליח - ישראל תיכנס ללימבו פוליטי נדיר של חזרה לבית הנשיא להתייעצויות להטלת הרכבת הממשלה על מישהו אחר. בחלומות הבלהות בבלפור עולה דמותו של גדעון סער כמי שעשוי לקבל את המנדט, לכן נתניהו יפסיק בקרוב לקחת את הזמן ויעשה הכול כדי להתחיל לסגור הסכמים, ומטבעו של המו"מ וגם טבעו של מי שמנהל אותו, הכול ייסגר בדקה ה-90.