מה חושב בנימין נתניהו על גדעון סער, ישראל כץ וגלעד ארדן, על משה כחלון ואביגדור ליברמן - האם הם לדעתו מטומטמים או פחדנים? כך או כך, הוא כנראה מאמין שהם מאמינים שהציבור שלהם יקנה את האגדה שהוא מפיץ, כאילו מניעת תמיכה בממשלה בראשותו תהיה הפלת ממשלת ימין.
במיתולוגיה של הליכוד זהו החטא הקדמון, שחולל את הגירוש מגן עדן. חמש שנים הוביל הליכוד, בראשות יצחק שמיר, את ממשלת האינתפיאדה של סוף שנות ה-80' ותחילת שנות ה-90', אבל אז גרמו פלגנות רעיונית ושאפתנות אישית לאובדן השלטון, לעליית העבודה בראשות יצחק רבין ולתהליך אוסלו, שאותו אמנם הבטיח נתניהו להמשיך בבחירות 1996, שאם לא כן היה שמעון פרס מקזז את שבריר האחוז שחסר לו וגובר עליו. כמה טוב היה בזמן שמיר, כמה רע היה בזמן רבין ופרס. לעולם לא עוד!
מידת אמיתותו של הטיעון אינה ממין העניין. נתניהו מבקש לשכנע את המשוכנעים, לא היסטוריונים של האינקוויזיציה, או של כל תקופה אחרת. הדילוג ההגיוני שאליו הוא חותר מזהה את הימין עם בנימין. בלי ביבי אין ממשלה שבמרכזה הליכוד. מי שלא ישאיר בשלטון את נתניהו, אישית, יועמד לדין התנועה - בלי שימוע - בעוון החזרת השמאל ימח-שמו להנהגת המדינה.
ולכן סער, כץ וארדן מבפנים, יחד עם ניר ברקת ויואב גלנט ויולי אדלשטיין ושאר הטוענים לכתר שלעולם לא יתפנה, ואיתם גם כחלון וליברמן המקווים לחזור ולהתמודד על הראשות, יבליגו ויצביעו בעד השארת נתניהו מחוץ לשערי בית המשפט המחוזי בירושלים. הם ימתינו בסבלנות לתורם שלא יבוא (סעיף הטימטום) ויחששו מנקמת המפלגה אם מי מהם יהיה ברוטוס נגד יוליוס מקיסריה (סעיף קטן פחד). די בשניים-שלושה מהם, אולי אף באחד מבכירי הליכוד אם ליברמן בחוץ, כדי לשלול מנתניהו ממשלה. אתה ראשון, יא קזה: כולם ישמחו אם מישהו אחר יתנדב לצעוק "שמע, ישראל" - יתכן שזה בדיוק מה שיאמר ארדן לכץ - ויקפוץ על הרימון, כדי לפתוח את הפקק. הם ימחאו לו כפיים לופתות סכינים למהלך הבא, נגדו ובעדם.
נתניהו אומר עכשיו, לאחר הבחירות, שהמצביעים הפקידו בידיו את הסמכות לשקר ולהציג את ההיפך מהקו שנקט לפני הבחירות כהוכחה לתמיכה בעמדתו, שהיא בעצם אמת לשעתה. הוא לא טוען, לפי מורשת הפרלמנטים, שהבוחרים חתמו לו על שטר חלק, כי בטחו בו שימלא אותו כראוי כשיופיעו דרישות בלתי צפויות לתשלום ממלכתי; הוא אומר שבהכריזו "פוזיטיב", השיג מהמצביעים בעד 35 חברי הכנסת של הליכוד מינוס אלי בן דהן רשות להודיע "נגטיב", או בעצם "פיוג'יטיב", נמלט מהחוק.
בהתערטלו מכל תחפושת ומסכה עשה נתניהו את הטקטיקה של היועץ המשפטי לממשלה בשלוש השנים הקודמות לאביחי ולמנדלבליט, כלומר ללעג ולקלס. היועמ"ש פעל כלבלר, לא כמנהיג. הוא חיכה לשווא שהפריץ ו/או הכלב ימותו. זה לא קרה. הכלבים נובחים והפריץ עובר והיועץ נשאר עם כתב חשדות שימוסגר על הקיר. איך אומר הפתגם היפאני, שמנדלבליט יכול לשמוע השבוע ממארחיו בטוקיו (לא היתה שום סיבה רצינית לטיולו לשם) - הונמטסו טנטו. לרתום את העגלה של הכנסת לפני הסוסים של המשפט. זה מה שנתניהו עשה למנדלבליט; עכשיו מנדלבליט צריך ללמד את הסוסים לדהור ברוורס.
שליטה לאין קץ
כמו הסחת הדעת למהדורות השונות של חוק החסינות, כי רוב הוא רוב ואין שום חשיבות מעשית לשאלת יוזם הפנייה להסרת החסינות, כך גם הדיבור על החוק הצרפתי בזמן שיש כבר חוק ישראלי דומה, העוסק גם הוא, בירושלים כמו בפריז, בנשיא. ראש המדינה, לא ראש הממשלה. נתניהו מתקנא בנשיא, למעט בנקודה אחת, שגם אותה יוכל לשנות אם הרוב איתו - הגבלת כהונת הנשיא לשבע שנים.
כדי להתחסן מפני העמדה לדין, נתניהו רוצה לשלוט לא רק בארבע השנים הקרובות, אלא עוד ועוד, לאין קץ. תוחלת חייו ולכן גם שלטונו ארוכה. אביו הגיע לגיל 102. אם נתניהו יסתפק במאייה עגולה, הוא יפרוש - ויסגיר עצמו לשלטונות החוק, כאזרח נאמן שאינו מבקש לעצמו שום הנחות - בשנת 2050. בין כה וכה יידחה גם משפט שרה נתניהו עד לבחירות הבאות. אז היא תשוריין ברשימת הליכוד ותיהנה מאותה חסינות. (מרשימה, בהקשר זה, זריזות המשטרה במעצר היורק על שגריר פולין. אף שבבית הדין לעבודה העידה בשבועה עובדת מעון ראש הממשלה אסתי חיים על תקיפתה בידי שרה, נמנעו השוטרים מלחקור, שלא לדבר על לעצור).
לצוות סניגוריו של נתניהו עומד להצטרף מומחה לתחום חוקי המסים והכספים, עו"ד רון רוטשילד מרמת-גן, בהנחה שמומחיותו תסייע לו לוודא ששכרו ישולם ושמהעיתונות ייחסכו דיווחים על מחאת רוטשילד. אפשר שזה סימן לציפיית ההגנה להשקה קרובה של החקירה המתמהמהת בעניין הדוד נתן מיליקובסקי.
בינתיים יתנהלו להם משפטיהם של ארנון מוזס, זאב רובינשטיין, שאול ואיריס אלוביץ', שהושלכו כולם לגורלם. נתניהו יופיע על דוכן העדים, לא על ספסל הנאשמים. עד תביעה, עד הגנה - הוא יישבע לומר את האמת. מה אכפת לו, מה יעשו לו אם ייתפס בגירסה הנסתרת בפי אחרים, אולי אף בפיו-הוא בהקלטות. יחשדו בו? יחקרו אותו? ינסחו טיוטת אישום נוסף נגדו? חסין הוא, תבורך החסינות, ועל כך נאמר, חוסני מוברק (ששלט שלושה עשורים).
כשדונלד טראמפ הכניס למחזור הלשוני את מטבע החוץ "פייק ניוז", הוא לא התכוון לשקר שקוף, שכל שומעיו יבטלוהו בו ברגע. התרגום "חדשות כזב" שגוי. טראמפ רמז לחיקוי זול הנחזה לפריט המקורי, כגון תיק של לואי ויטון או בושם של דולצ'ה וגבאנה, שמהגרים מוכרים בדוכנים מול מגדל טראמפ במנהטן, כך שתמימים עלולים להתפתות ולקנות כאילו נפלה לידיהם מציאה כשרה. לא לבלבל עם רחוב "אלו מציאות" בשוק בצלאל, שם שכנה חנות הבגדים של משפחת מנדלבליט.
הרושם המזוייף שנתניהו מנסה למכור בדוכן הפוליטי הוא פייק מארץ הפייקים. זה לא הימין - זה בנימין. אין שום סיכון לליכוד, רק לנתניהו. אם יחלפו תריסר הימים הבאים בלי שנתניהו יצליח להציג ממשלה שתזכה באמון הכנסת, תיקבע עובדה חוקית אחת - נתניהו אישית לא יקבל מהנשיא הזדמנות נוספת.
ראובן ריבלין יחדש את ההתייעצויות עם נציגי הסיעות וישמע מהם מי, בנסיבות החדשות, המומלץ הבא להרכבת הממשלה. אם המשוואות המפלגתיות נותרו בעינן, זה בהחלט יכול להיות ח"כ אחר מהליכוד, שייבחר בהתמודדות פנימית. סיכוייו להרכיב ממשלה יהיו גבוהים מאלה של נתניהו, כי בלי נתניהו תתאדה התנגדות כחול לבן לממשלה משותפת עם הליכוד, אפשר בראשציה, תורנות ראשים; ודי בחלופה זו כדי לצנן את להיטות אותן סיעות הימין, הקיצוני עוד יותר מהליכוד, לתיקים ותקציבים מופרזים.
בכירי הליכוד מתאווים להיפטר מנתניהו, המתעמר בהם ודן אותם לעבדות ניצחית. כמוהם כחברי צמרת ממשלתה של מרגרט תאצ'ר, שמאסו בה לאחר עשור של עריצות, קמו עליה והרכיבו ממשלה בלעדיה. אם לא יפחדו זה מזה אף יותר מאשר מנתניהו, עוד ייצאו נשכרים, וכבונוס שאינו חשוב בעיניהם, יישרו קצת את גבה המחשב להישבר של הדמוקרטיה הישראלית.