המשבר החוקתי שלתוכו מדהיר את ישראל ראש ממשלת המעבר, עלול להגיע בהמשכו ההגיוני לעימות פנימי, פוליטי וחברתי, עד כדי מלחמת אזרחים. זאת, במאמץ להימנע מהגשת כתבי האישום שבראשם מתנוססת שורת המחץ "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". הסכמתו הנדיבה של עו"ד עמית חדד לקבל את חומרי החקירה נגד לקוחו נועדה לסכל הגשת כתב אישום עוד לפני הצגת הממשלה החדשה בכנסת, מה שהיה מאפשר עתירה לבג"ץ נגד הכנסת (ולא נגד הנשיא שהטיל על נתניהו להרכיב ממשלה, מה שגרם לדחיית עתירתו של עו"ד שחר בן מאיר בלי התייחסות לגוף טיעוניו).
כך, הכנסת שבה להיות הזירה הלוהטת. התרחישים שנשמעו עד לאחרונה בדיוניים ונעשו מציאותיים מאוד צופנים לישראל עתיד קודר, של רודנות המנסה לדכא מיליונים המתנגדים לה.
חישוביו של נתניהו מבוססים על ההנחה, שטרם הופרכה, שבהקימו ממשלה יעמדו לרשותו 64 אצבעות של משת"פים צייתניים, בנוסף לאצבעו-הוא. הממשלה קום תקום, בעוד שבועיים, כי כל רכיביה יקבלו את מבוקשם, למעט כשהדרישות סותרות, למשל בנושאי גיוס וגיור - ואז תורכב ועדת שרים שתוסמך לפתור את המחלוקות בתוך חודש. העיקר, ממשלה תחילה.
לקריאה נוספת:
לאחר הסדר על התשלום: פרקליטו של נתניהו קיבל את חומרי החקירה
היועמ"ש: שלחנו את חומר החקירה לסנגורי רה"מ - שסירבו לקבלו
ראוי לזכור, לדיראון עולם, את כל חברי-הכנסת של הליכוד ושות', מגדעון סער ומטה, הנותנים ידם לתעלולי נתניהו. השותקים עכשיו, מי שאינם מתייצבים בפומבי להכריז כי יצביעו נגד תרגילי העריצות, לא יינקו מקלון גם לאחר מפלת נתניהו.
בכתב החשדות נגדו מוזהר נתניהו שהיועץ המשפטי לממשלה שוקל להעמידו לדין באשמת פעולות שלטוניות שביצע שלא כדין ובהיותו בניגוד עניינים. כדי להתחמק מבירור אישומים אלה, מבצע נתניהו פעולות שלטוניות, בהיותו בניגוד עניינים. זה שרשור אינסופי של עבירות לכאורה. במסדרון שבין כתב החשדות לכתב האישום יש רק תחנה אחת, השימוע. כביכול, אם לא יגיע לתחנה, יישאר לנצח חשוד שאינו בבחינת נאשם.
בתחילת השבוע הגיע שליח החוק, נושא דיסקית חומרי החקירה, למשרד עו"ד רם כספי ושות', כשבמקרה זה שות' הוא עו"ד נבות תל-צור. כספי נודע בתחבולותיו היצירתיות. בשנות ה-80' רקח את החנינה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300 והיה מעורב בפרשת "הפגישה הלילית", שכונסה כדי להשפיע על עדות נגד ח"כ שלמה עמר. לפני בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה התעורר אצל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ספק, שמא בגיוס התרומות להתמודדות פרס מול עמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה נחצה קו הזמן המותר. כספי בא אצל לינדנשטראוס וגינה את נוקשותו כלפי פרס, כדי כך שהמבקר לא ישבע נחת עד שפרס ישכב ללא נוע לצד אריק שרון שבתרדמת. הלהט המיס את לינדנשטראוס. במעלית חגג כספי את נצחונו ושחזר את התרגיל, אדיש לנוכחות נהגו של לינדנשטראוס, ששרד לספר.
מעלית הבניין שברחוב יעבץ 33 בתל אביב, הגולש אל דרום שוק הכרמל, נפתחת כמקובל אצל הכבודים שבעורכי-הדין הישר לתוך משרד כספי, בשלוש הקומות העליונות. אפשר, לפיכך, שהשליח התבלבל בין הקומה השביעית לשמינית לתשיעית, ולכן לא מצא את תל צור, שכל כך השתוקק לצפות סוף-סוף בחומרים. לראייה, התגובה הציבורית על תרגיל ההשתמטות מהשליח - ההלעגה על היועץ שהיה למרמס - הביאה את פמליית נתניהו להעריך מחדש את סבלנותו של אביחי מנדלבליט. הגשה מיידית של כתב אישום בתיק 1000, אם גם בסעיף הפרת אמונים ולא שוחד כבתיק 4000, איימה לשבש את התוכנית להקדים ממשלה לאישום. לפתע, כמו אל מתוך מכונת הכסף, נפתחה ידו הקפוצה של הלקוח, זמנית ולסנגור אחד, ושעון השימוע אופס מחדש, כדי להגיע בשלום לסוף מאי ותחילת יוני, כי עד 10 ביולי, מועד השימוע שבוודאי יידחה, ביבי גדול.
ולכן, אם מנדלבליט או בג"ץ לא יתערבו למנוע מנתניהו לשרבב את ענייניו הפרטיים כחשוד למיקוח על הרכבת הממשלה, הסיפור הוא שוב העימות שבין שלטון החוק, בדמות המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובג"ץ, לבין חוק השלטון, בגילומם של נתניהו והעונים אחריו אמן.
במצב זה, כשצה"ל נתון למרותה של ממשלה שהעומד בראשה חשוד בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים, ואינו בוחל בכל תכסיס ותמרון כדי שלא לתת את הדין ככל אזרח (וחייל), גם הוראותיה של הממשלה לצבא חשודות כנגועות. כל הוראה כזו עלולה להיות פקודה בלתי-חוקית בעליל, מתוקף זהותה של המפקדת, הממשלה, שאיבדה את סמכותה המוסרית; מה גם שסעיף 40 לחוק יסוד הממשלה מאפשר לראש הממשלה להשיג רוב לפעולה מלחמתית בוועדת שרים מצומצמת (ורק בזכות הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט נמנע כוח כזה מראש הממשלה ושר הביטחון לבדם, או כרגע לבדו). לא ייפלא אם יימצאו, איש-איש ולא בפעולה קבוצתית אסורה של התמרדות, חיילים - במיוחד במילואים - שיסרבו לבצע פקודות.
ראש הממשלה עלול גם להחתים את עמיתיו על מצב חירום, כדי להפעיל תקנות שעת חירום, כולל מעצרים מנהליים. אומנם כוונתו הברורה של המונח "שעת חירום", קבע היועץ המשפטי חיים כהן, היא "שעת לחימה", אך אין בודקים בשעת הסכנה - ומי שיגדיר את שעת הסכנה הוא מי שיחוקק את פסקת ההתגברות.
לשקול, להתלבט, להתייעץ
אבל לאתגר שמציב נתניהו בפני החוק יש פתרון חוקי. תהליך החקיקה מתנהל ברובו בכנסת אך אינו מסתיים בה. השלב האחרון, הנותן לחוק תוקף, הוא פרסום ב"רשומות". השלב הלפני אחרון - חתימת הנשיא. אם ראובן ריבלין לא יחתום על חוקי החסינות, ההתגברות או החנינה שנתניהו מסוגל להרעיף על עצמו, הם לא יהיו תקפים. יישאר בעינו המצב העכשווי, זה שמאיים על נתניהו בשפיטה, הרשעה וכליאה.
האמנם יכול ריבלין שלא לממש את החובה הנשיאותית לחתום על חוקים? לשון חוק יסוד הנשיא קמצנית כמעט כזוג נתניהו. נאמר בה רק "הנשיא יחתום". ציווי, לכאורה ללא שיקול דעת. אבל אם חתימתו היא רק פעולה ממוחשבת, ללא מגע יד - או מוח - אדם, אין תכלית לסעיף. די היה בקביעת המחוקק שמעשה החקיקה יושלם בהצבעת הכנסת ובמעבר ישיר ממנה ל"רשומות".
ובניגוד לחובות אחרות של הנשיא, שזמנן נקוב, כגון אלה הקשורות בהרכבת הממשלה, החתימה על החוקים תלושה ממועד כלשהו. הנשיא יכול לשקול, להתלבט, להתייעץ - עם היועמ"ש - ולהשהות את חתימתו. עד אז, אין חסינות ואין התגברות.
לעתור נגד הנשיא אין נתניהו יכול. הכנסת עשויה להתקומם ולנסות להדיח את הנשיא, כעונש על סרבנותו, אך לכך נחוצים 90 ח"כים. הכי יפה, ששינוי חוק יסוד הנשיא, כדי לעקוף את המכשול, ייתקע גם הוא בסירוב לחתום עליו.
פתרון כזה ראוי להישלף רק במקרים נדירים ובנסיבות חריגות. מנוסת נתניהו מהחוק, החצופה ביותר מאז בריחתו של אלוף הבריחות נחמן פרקש, נופלת לתחום מצומצם זה, כאיום כוחני על הדמוקרטיה, מוסדותיה וערכיה. עצומות רבבות והפגנות המונים יועילו, אך לא יספיקו. הכדור אצל ראובן ריבלין, ואולי די יהיה בהבנה שניתן להחזיק בו בבית הנשיא עד לשריקת השופטים למניעת הצורך לעשות בו שימוש.