במשחק הישן של שוטרים וגנבים, הבלש רץ אחרי הפושע כדי ללכוד אותו. בגרסת בנימין נתניהו מול אביחי מנדלבליט, התובע רץ אחרי החשוד כדי למסור לו את חומר החקירה, והחשוד מתחמק. ילדים, עזרו לאביחי למסור את מעטפת המדיה המגנטית לביבי - הזכירו ליועץ המשפטי לממשלה שהוא פוגש את ראש הממשלה בישיבות משותפות ואז הוא יכול לתת לו את החומר, ואם לא, תחול על ההשתמטות החלטת היועמ"ש לשעבר מני מזוז, כיום שופט בעליון, בעניין פיטורי השר בני אלון בממשלת אריאל שרון: מי שבורח בעליל מהמצאת מסמכים, כמוהו כמי שהמסמכים תפסו אותו.
ליועצים המשפטיים ולפרקליטות המדינה יש מנהג קבוע - העפת בלוני ניסוי באמצעות פרסומים בעיתונות. ביממה האחרונה הבטיחו הבלונים שלמרות התעקשות מנדלבליט שלא ייתן ארכה וכי השימוע לנתניהו יתקיים לא יאוחר מ-10 ביולי, הרי שאם סוף-סוף תתרצה הסנגוריה ותיקח את חומרי החקירה, כדי להתחיל להכין את הטיעונים לשימוע, יקבל נתניהו פרס על התנהגות רעה. האיתות לנתניהו היה מתחנן, מתרפס - נו, בוא כבר, קח את החומר ותן לי אמתלה לחזור בי.
נתניהו, כדרכו מול מנדלבליט, הבין את ההיפך. היועץ פוחד מרגע הגשת כתב האישום. הוא מתפלל לישועה שתחסוך ממנו העמדה לדין, לראשונה בתולדות המדינה, של ראש ממשלה מכהן. כל סחבת, או זחלת, תתקבל בברכה. לכן מותר ואף רצוי להתעלל ביועץ ולהתגרות בו. כוח מכניע אותו. התובע, לא החשוד, מחפש לעצמו אליבי.
הבוקר עשה מנדלבליט מה שהומלץ לו בשבוע שעבר - לא להסתפק בהמתנה סבילה לסנגורים, אלא לשגר את השליח לדבר ההעברה של הדסקית, ממשרדה של פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) עו"ד ליאת בן-ארי, בדרך בגין שבמזרח תל אביב, למשרדו של עו"ד נבות תל צור מול מגדל שלום. טוב שהפעולה התבצעה בשעה מוקדמת, לפני שמרכז העיר נחסם לאירוע השטיח הכתום של משלחות האירוויזיון; ורע שהשטיח האדום עדיין פרוש בפני נתניהו ושמנדלבליט ממשיך לקוות שהחשוד ייחלץ אותו מנטל כתב האישום.
אילו הצטייד מנדלבליט בעמוד שדרה, לפני שדילג מתפקיד מזכיר ממשלת נתניהו לראשות התביעה הכללית, היה ממיר את כתב החשדות נגד נתניהו בכתב אישום, ברגע שהדלת נטרקה בפני השליח. סניגורים של חשודים אחרים, שלקחו את החומר וערכו את חשבון המועדים והשבתות עד 10 ביולי וביקשו מבן ארי חמצן, זכאים ליחס חיובי יותר ממי שמתעתע ביועץ; אך אופייני למנדלבליט שהתקפל והעניק לנתניהו תאריך תפוגה חדש, בעוד שבוע. ומה אז?
התחזית: מזג האוויר ימשיך להיות אביך. נכון יותר, אביחי. אין בו תעצומות הנפש הנחוצות להכרעה. הוא תלוי זולת.
בנוסף להתנהגותו בשלוש השנים האחרונות מאז יוני 2016 כשנפתחה הבדיקה הראשונית והאיטית, נגד נתניהו עומדות שתי ראיות נוספות, טריות. קודם כל, החקירה הרביעית, המוקפאת, בעניין קשרי נתניהו עם דודו הנדיב נתן מיליקובסקי, בהמשך להפניית מבקר המדינה ולממצאים העולים מגרסאות השניים ועדים אחרים בתיקים הקודמים. הבחירות לכנסת חלפו, עבר עוד חודש, ומנדלבליט טרם אישר לאגף החקירות והמודיעין במשטרה להתעמק בחומר. ככל הנראה, הוא נמצא רק בצורתו הגולמית אצל היועץ ובפרקליטות.
שנית, בפני היועץ ופרקליט המדינה שי ניצן מונח זה שבוע, ללא מענה, מכתבו של עו"ד יואב סגלוביץ', ניצב בדימוס ומומחה לתיקי שחיתות, כיום ח"כ (כחול לבן) ועד קיץ 2013 ראש אח"ם. סגלוביץ' האיר את עיני מנדלבליט וניצן בעניין שהיה עליהם להבין ללא סיוע חיצוני - הדיון בחלופות שונות לחקיקה או להכתבת עמדות במשמעת קואליציונית, הנכלל במיקוח על הרכבת הממשלה והעוסק בסיכול העמדת נתניהו לדין, "מקיים במובהק את יסודות עבירת השוחד". סגלוביץ' מציין כי מדובר בשוחד דו-סטרי, "שוחד המוצע לראש הממשלה, באופן אישי, בתקווה שיגלה פתיחות ונדיבות גדולות יותר ביחס לתביעות השותפות הקואליציוניות, ובמקביל שוחד המוצע על ידי נתניהו ו/או נציגיו לפעילי המפלגות הללו, בדמות נכונות לאימוץ נרחב יותר של דרישותיהם. זאת, בתמורה להפעלת כוחם כחברי הממשלה והכנסת, כעובדי ציבור, למען האינטרס האישי של נתניהו להיחלץ באמצעותם מהסיכון שיועמד לדין בגין עבירות שחיתות".
עובד הציבור נתניהו נמצא לפיכך "בניגוד עניינים חריף" כשהוא "עוסק במישרין או בעקיפין במצבו המשפטי, במהלך המשא-והמתן הקואליציוני. מציאות זו אינה הולמת את ערכי מדינת ישראל וחוקיה ומעלה חשד חמור לביצוע עבירת הפרת אמונים, לכל הפחות". סגלוביץ' תוהה איך, בנסיבות אלה, עומד היועמ"ש מנגד, סביל ודומם, ובניגוד לאירועי עבר, כשיועצים משפטיים התערבו והטילו את מלוא כובד משקלם, "להתריע מבעוד מועד ולהנחות את הכושלים-בכוח מלמעוד".
עניינו הפרטי של נתניהו בהסדרת חסינות, או מילוט אחר כלשהו ממשפט העשוי להסתיים בשליחתו לכלא (ושם לא ימתין לו עו"ד תל צור, שיסרב לקבלו), דומה לזה של אריה דרעי בפרשת בראון-חברון. נתניהו ניצל אז מאישום. לא כך דרעי, אף שכחלוף שש שנים, ומשנכלא בעוון משפטו ולכאורה פרש מהפוליטיקה, חמל עליו היועמ"ש אליקים רובינשטיין וגנז את התיק. לדרעי אז, כמו לנתניהו עכשיו (ולהבדיל מנתניהו אז, כשרצה רק לרצות את דרעי), היה עניין בהשפעה על ההליך המשפטי נגדו. הפרטים שונים, דרעי במינוי יועץ נוח ונתניהו בחקיקה מיטיבה, אך הכוונה זהה; ולפי תקדים דרעי, מעורבות נתניהו במהלכים האמורים להועיל לו אכן מחשידה אותו, ברוח מכתב סגלוביץ', בעבירה נוספת של הפרת אמונים.
כמו נתניהו פסולים מעיסוק בנושאים אלה השרים (דרעי וחיים כ"ץ והסגן יעקב ליצמן) שעניינם במהלכי הכנסת אישי; ועל נתניהו גם להיפסל ממינוי שר המשפטים - העומד להשפיע בקרוב על מינוי פרקליט המדינה, ובכך גם על אפשרות דחיקתה של בן ארי אל מחוץ למערכת, אם לא תתמנה - והשר לביטחון הפנים, שימליץ על מועמד למפכ"ל המשטרה, חצי שנה לאחר הכישלון הקודם ובעוד החקירה הרביעית באוויר. ובכלל, הרי לפי כתב החשדות סבור מנדלבליט שנתניהו מושחת. ההכרעה אומנם בידי בית המשפט, אם היועץ יישאר בדעתו ויגיש כתב אישום, אך לפי מצב הדברים עכשיו, מנדלבליט אישית הסיק מהחומר שראוי להרשיע את נתניהו. אם כך, היועץ מועל בחובתו להגן על הציבור מפני מועמד כזה לראשות הממשלה. שוויון הנפש של מנדלבליט מלמד שאינו קולט כמה כבדה תרומתו למצב חמור זה.
תפקידו של מנדלבליט במסכת גורלי לא רק מתוקף סמכויותיו. בית המשפט העליון, בנשיאותה של השופטת אסתר חיות, נוטה להזדהות עם לבטיו של היועץ ולהבין למצוקותיו, לקראת ההכרעה על העמדת נתניהו לדין. זאת, עד לגבול הסבירות. בפרשת חברון אמרו השופטים, בדחותם עתירה נגד החלטת רובינשטיין שלא להעמיד לדין את נתניהו, שאילו השתכנע היועץ שנגד נתניהו יש די ראיות, היה עקרון השוויון בפני החוק גובר גם על המשבר הפוליטי הכרוך בהאשמת ראש ממשלה שנבחר במישרין (וזה שוב אינו המצב; השופטים לא העלו אז בדעתם שנתניהו יישאר בתפקידו בעת משפטו, אף שהחוק איפשר ועודנו מאפשר זאת).
חיות, הגברת הראשונה של הדמוקרטיה הישראלית כיום, החולקת יום הולדת עם דוד בן גוריון וצפויה לכהן בתפקידה עוד ארבע שנים וחצי, הקדימה בהרבה את מנדלבליט באמירה שדין הבוחר אינו גובר על דין החוק; אבל בבואה להידרש לכך, כשבג"ץ ידון בעתירות, על מנדלבליט להניח לפניה עמדה אמיצה, תרתי משמע, נועזת ונוחה לאימוץ.
אלה ימים קשים ומרים למערכת המשפטית כולה, שליועץ רגל אחת בה ושנייה ברשות המבצעת. אסכולת יריב לוין-בצלאל סמוטריץ' תוקפת את הרשות השופטת, כאילו היא מתיימרת לפלוש לתחומה של הרשות המחוקקת. האמת הפוכה: בג"ץ מנסה להגן על המחוקקים מפני סירוסם בסכיני הממשלה. המחיצה המאיימת ליפול בין שתיים משלוש הרשויות אינה בין השופטת למחוקקת, אלא בין המחוקקת למבצעת. אם כל גחמה של הממשלה מקבלת חותמת של הכנסת, החקיקה מאבדת ממשמעותה.
כבר הייתה פעם באירופה ממשלה שסידרה לעצמה פסקת התגברות בדמות חוק שהסמיך גם אותה לחוקק; וכשהתפנה תפקיד הנשיא, סיפח גם אותו ראש הממשלה לעצמו. ישראל עדיין רחוקה ממצב זה, אבל המדרון אליו חלקלק, ואם היועמ"ש לא יתעשת ויעמיד את נתניהו במקומו, לדין, הגלישה עלולה להיות מהירה.