ככל שמתגלים עוד פרטים על שחרור שני האסירים הסורים מהכלא הישראלי, לכאורה בתמורה להשבת גופתו של זכריה באומל, מתרבים סימני השאלה כלפי אדם אחד: היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בעיקר לא ברור מדוע אישר היועמ"ש לבצע את העסקה ללא אישור הממשלה, לכאורה בניגוד מוחלט לחוק.
עסקות שבויים, או בצורתן הנפוצה יותר בישראל - החזרת גופות תמורת אסירים - הן מטבען עניין נפיץ. למרות זאת, בשנת 2014 החליטה הכנסת להסדיר את הנושא בחקיקה וקבעה כי הסמכות לאשר עסקה כזו היא אך ורק של הממשלה כולה.
עוד בוואלה! NEWS:
ריבלין מבהיר: אישרתי חנינה לאסירים הסורים באישור היועמ"ש
האסירים הסורים שישוחררו: מבריח סמים ומחבל שתכנן פיגוע בבסיס צה"ל
ללא אישור השרים: שני אסירים סורים ישוחררו אחרי השבת באומל
בהובלת הקואליציה, שבראשה עמד אחד, בנימין נתניהו, נוסף לספר החוקים הישראלי סעיף 8ב לחוק הממשלה, שכותרתו "שחרור אסירים מטעמים של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה".
הסעיף קובע מפורשות כי "הממשלה רשאית לשחרר אסיר ממאסר (...) במסגרת שחרור שבויים או חטופים שהם אזרחים ישראלים או תושבי ישראל, לרבות השבת גופותיהם". החוק, אף אוסר מפורשות על הממשלה ועל חבריה לקדם עסקת אסירים בכל דרך אחרת מלבד זו שנקבעה בו.
אלא שבישראל הקשר בין המציאות לחוק מקרי בהחלט. על פי גורם ממשלתי, היועמ"ש אישר שבנסיבות העניין אין צורך באישור הממשלה לשחרור האסירים, והנושא טופל על ידי משרד המשפטים ובית הנשיא.
כלומר, היחס לשחרור היה כמו כל חנינה רגילה. הממשלה לא דנה וממילא גם לא אישרה מראש את שחרור האסירים. במשרד המשפטים אמרו רק כי "לנוכח מכלול עובדות ונסיבות המקרה הייחודיות" הוחלט שאין מניעה לפעול בדרך הזו, אך לא הבהירו מהן אותן נסיבות ייחודיות.
על פי החוק, שלשונו ברורה, אישור כזה יכול להינתן רק אם שחרור האסירים לא נעשה כחלק מעסקת שבויים, לא כמחווה מדינית ולא במסגרת הסדר מדיני כלשהו. זה גם התרחיש שהממשלה וזרועותיה מנסות לשווק לציבור מאז נודע על השבת גופתו של באומל, ימים ספורים לפני הבחירות.
דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, הצהיר אז בקולו כי "לא הייתה עסקה ולא היה משא ומתן להשבתו של באומל". גם "גורם מדיני בכיר" שהיה אז חלק מפמליית ראש הממשלה בנסיעתו למוסקבה, אמר כי להשבתו של באומל לא נלווה כל תג מחיר.
אתמול, כמעט חודש מאז הובא באומל לקבר ישראל וכשגם הבחירות מאחורינו, התגלה לפתע כי מדינת ישראל החליטה לשחרר מהכלא שני אסירים אזרחי סוריה. גורם ישראלי עלום שם אף ציין כי מדובר ב"מחווה של רצון טוב" - לא ברור כלפי מי - שעליה החליטה ישראל רק בימים האחרונים ולא נידונה מראש. כלומר, לדבריו, לא הייתה שום עסקה. ישראל ורוסיה הצליחו לחלץ מאדמת סוריה בפעילות מבצעית את גופתו של באומל, ובלי שום קשר החליטה ישראל לנקוט מחווה של רצון טוב, כנראה כלפי סוריה.
ההסבר הזה בעייתי מכמה סיבות: ראשית, השליח הרוסי לסוריה, אלכסנדר לברינטייב, אמר אמש בראיון טלוויזיוני כי ישראל הסכימה לשחרר אסירים סורים בתמורה להחזרת באומל - ובכך סתר את הטענה הישראלית. שנית, גם שחרור אסירים במסגרת "מחווה מדינית", כלשון החוק, דורש את אישור הממשלה כולה. בשורה התחתונה - בין אם מדובר בעסקה ובין אם מדובר במחווה, עדיין לא ברור מדוע נתן היועץ המשפטי לממשלה אישור להפר את הוראות החוק הברורות.
מי שראה את הנולד עוד ב-2014 היה ח"כ ניסים זאב מש"ס. רגע לפני ההצבעה על התיקון לחוק אמר זאב למציג ההצעה, ח"כ זאב אלקין, כי לדעתו החוק לא ימנע משום ממשלה עתידית ליזום שחרור אסירים - בהתאם או שלא בהתאם לקבוע בחוק. "אתה רוצה להגיד לי שהממשלה, גם אם היא לא תהיה היוזמת, היא לא תשלח מטעמה אנשים שייזמו?", תהה זאב. "אז ילכו אולי בערוץ אחר, זה לא משנה אם הממשלה מובילה את הערוץ או מישהו אחר מטעמה. לדעתי זה הכול בלוף". ניבא, ולא ידע מה ניבא. שכן ספק אם אפילו ח"כ זאב תיאר לעצמו שדריסת החוק תתרחש לא באמצעות קומבינה של אנשי צללים, אלא בהכשר היועץ המשפטי לממשלה.
