הגחמה של טראמפ ונתניהו: נפתחה ההרשמה למלחמת שלום הגולן

האם בביקורו בוושינגטון בשבוע הבא ייפגש בנימין נתניהו עם דודנו הטוב והמיטיב, נתן מיליקובסקי? האם מותר לו, ביודעו שבדיקה בעניין קשריהם העסקיים מתנהלת בפרקליטות ועשויה להפוך לחקירה פלילית? משרד ראש הממשלה לא השיב אתמול על השאלה הראשונה. בוודאי היה עסוק מדי בביקור שר החוץ מייק פומפאו. התשובה לשאלה השנייה מובנת לא רק מאליה, אלא משום שנתניהו יודע זה 20 שנה, מחקירתו בפרשת עמדי, שלעתים גם צפי לחקירה - אז בעקבות תחקיר עיתונאי, כיום הסימנים מובהקים עוד יותר - חוסם מועמדים לתפקידי חשודים ועדים ממה שעשוי להתפרש כמהלכי השפעה, תיאום ושיבוש.

מיליקובסקי הוא נתן אש"ל - אכילה, שתייה, לינה - של נתניהו. בזכותו, נתניהו הוא שני שלישים סטיב אוסטין: איש ארבעת מיליוני הדולר. אבל בחקירה נמרצת, אמריקנית לצד ישראלית, יתברר אם גם שותפים משפחתיים אלה ולא רק מוצריהם קורצו מפלדה.

לקריאה נוספת בנושא
"להכפיל אוכלוסיית הגולן": תושבים קוראים לפעול בעקבות הכרזת טראמפ
"רמת הגולן אינה שטח ישראלי": בעולם מגנים את הצהרת טראמפ
סוריה גינתה את הצהרת טראמפ: "נשחרר הגולן בכל האמצעים האפשריים"

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לא יוכל להימנע - שוב באותו תיק צוללות - מאישור חקירה. בפעם הראשונה התנדב, אולי משיקול ממלכתי אם גם מוטעה, לשמש שכפ"ץ משפטי לנתניהו. בין כה וכה הסתיימו החקירות בשלושת התיקים הנוספים והוגש כתב החשדות ונפתחה הסתערות רבתי של נתניהו, מערכתית ואישית, על המשטרה והפרקליטות. אם עכשיו, כשקמה עילה ברורה, נתניהו לא ייקרא לחקירה באזהרה, נטל כבד של הסברים ירבוץ על כתפי היועץ.

הכרזת החקירה היא בבחינת "מתי" ולא "האם". גם טיעון ההתיישנות לא יספיק. זו הסתעפות של חקירה שנפתחה לפני שנתיים והחשד למרמה בנסיבות מחמירות ימנע משעון ההתיישנות להיעצר לאחור, מה גם שהתוצאות תיוודענה רק בסוף ושיש תקדים לחקירת איש ציבור למרות שהמידע שחולל אותה הצביע על התיישנות: סילבן שלום כמועמד לנשיאות.

לכן המענה לבעיות הצוללות של נתניהו אינו יכול לבוא מירושלים, אלא מוושינגטון, שם עושה דונלד טראמפ ככל העולה על רוחו ומשאיר את החשבון לנפגעים. מצבו הפלילי והפוליטי של נתניהו קשה. מי כטראמפ, בלחץ חקירות התובע המיוחד רוברט מולר ובית הנבחרים הדמוקרטי, מבין ללב ידידו ביבי, חבר משותף לו ולשלדון אדלסון. זאת עת לעשות. כחול לבן? הבית הלבן! כשטראמפ אומר ש"הגיע הזמן" להכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן, הזמן שהגיע הוא זמן הבחירות.

ויש לטראמפ שרוול נוסף, בכוננות שליפת שפן ממנו. שמו: ג'ונתן פולארד, המחוייב בעוד שנה וחצי של גלות ניו יורק לפני שיורשה לצאת את גבולות המדינה שנבגדה בידו. עיתונאית לבנונית שאלה אתמול את פומפאו - הוא מתראיין בכל תחנה במסעותיו, דה מוין או דימונה, חצי תריסר פעמים - אם טראמפ יבטל את האיסור כדי שנתניהו יביא את פולארד ארצה במטוסו. פומפאו חמק מתשובה, בדיוק כפי ששינן "אין שינוי במדיניותנו" בסוגיית מעמד הגולן עד לרגע הציוץ של טראמפ.

בסוף 1998, כשוועידת וואי הסתיימה בוויתורי נתניהו ליאסר ערפאת ולביל קלינטון, הפציר נתניהו בקלינטון לאפשר לו להמתיק את הגלולה המרה למתנחלים ולשריהם, באמצעות שחרור פולארד לאחר 13 שנות כלא והטסתו לנתב"ג עם ראש הממשלה. מה הקשר? אין קשר, אבל המתנחלים - רבים מהם יהודים אמריקנים היכולים להזדהות עם פולארד - אולי היו רואים בכך חצי נחמה, וגם אם לא, פולארד היה משתלט על סדר היום התקשורתי, ואחוזים בשטחים אינם מתראיינים. קלינטון הסכים, אך נכנע לאיומי ההתפטרות של ראשי הסי-איי-אי והאפ-בי-איי. לטראמפ, אויב סוכנויות הביון, לא אכפת, והוא גם יוכל לציין שפולארד ריצה את מלוא 30 שנות עונשו ושהקיצור חל רק על שליש מהעונש שלאחר העונש (אם מגורים בניו יורק לעונש ייחשבו).

פולארד הוא עדיין בבחינת שמא. מובטח המפגש בין שני החשודים הבכירים, בחברת נשותיהם, שאחת מהן נאשמת במרמה, ושופטיה הרחמנים יחזו ממרחקים בתפארתה, ועכשיו הגולן. הדברים שקופים ואינם מצריכים פלפול. נתניהו ושגריריו, דייויד פרידמן ורון דרמר, לוחצים על הדוושה. אם לא עכשיו, אימתי. פומפאו, הנוצרי האדוק, המחזר כמו טראמפ ונתניהו אחר האוונגליסטים, יסכים שזו זריקת "הייל מרי" בפוטבול, על החיים ועל המוות, תבורך מריה הקדושה.

מורהו של נתניהו, במהלכים מוחקי פיגור ערב בחירות, הוא מנחם בגין בהתפארותו - בניגוד להחלטה לשתוק - בהשמדת הכור העיראקי ב-1981. מה הטעם בשיגור חיל האוויר לתקוף מתקן גרעיני ליד בגדד אם אסור להתרברב ולקנח, על רקע מתיחות עם סוריה, ב"אסד היזהר, רפול ויאנוש מחכים לך"?

חאפז אסד נזהר. הוא לא התפתה ליזום מלחמה גם לאחר חצי שנה, כשבעקבות רצח אנואר סאדאת ולקראת היציאה מסיני והכניסה ללבנון החליט בגין על רגל שבורה אחת לספח את הגולן. אבל כשחיל האוויר וכוחות שריון התעמתו עם צבאו בבקעת הלבנון וממזרח לה, הזעיק אבא של בשאר לעזרה את הרוסים, אילץ את ממשל אחיו של בשיר לבטל את הסכם השלום שכפתה עליו ישראל, וממשלת בגין נבהלה. מלחמת לבנון כולה על מאות חלליה, תחת השם הכוזב "שלום הגליל", היתה לשווא, וזה עוד לפני חדירת איראן ועליית חיזבאללה.

וכעת, מלחמת שלום הגולן, כגחמה משותפת של טראמפ ונתניהו, וכרגיל אצלם בשירות מאוויים אישיים ובהתעלמות מתהליכי קבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי. לנתניהו, גם רמת הגולן היא צוללת. קונים אותה אם צריך או לא צריך - העיקר שהוא צריך.

המצב הנוהג בגולן מאז הסכם הפרדת הכוחות והצבת יחידות האו"ם ומשקיפיו (אונדו"ף), לאחר הנסיגה מהמובלעת ומקונייטרה, היה נוח לישראל. בית חאפז לא השלים עם אובדן הגולן, אך גם לא דחק את הקץ. התנהלו סבבים משושבנים ואף ישירים של שיחות בין דרגים מדיניים - רבין, פרס, נתניהו, ברק - וצבאיים (ברק, אמנון שחק, אורי שגיא)/דיפלומטיים (איתמר רבינוביץ) לבין מקביליהם. לדמשק, הקרובה לקו ההפרדה, הפירוז והדילול כדי 40 ק"מ, נשארו אופק ותקווה. הסיפוח חסר ההכרה נראה הפיך. גם השמדת הכור הצפון קוריאני בסוריה לא עוררה את בשאר למחטף בגולן או למטח טילים.

כדי כך התירה לצה"ל הרגיעה בגולן להתפנות לגזרות אחרות, שהרמטכ"ל בני גנץ, לפנים מפקד הגיס הצפוני ואלוף פיקוד הצפון, קצין שמוכרח להיזהר מתרחיש של מתקפת חמש אוגדות סוריות, החליט שנכון להפריד בין משימותיה המבצעיות של אוגדה 36 לבין הגנת המרחב באמצעות אוגדה אחרת, 210. אילו שררה בחזית הסורית מתיחות על סף התלקחות, לא היתה אוגדה 36 זמינה לעזה ב"צוק איתן".

בא נתניהו, כשמלחמת האזרחים בסוריה נראית על סף סיום, צה"ל נאבק בהצלחה רבה ומצטברת בנוכחות האיראנית שם והדרישה להוצאת כל הכוחות הזרים נשקלת בשיחות על ממשלת פיוס ושיקום (העוקץ: גם כוחות טורקיה וישראל יתבקשו לצאת; טראמפ הודיע על הוצאת האמריקנים, אך המימוש מתמסמס) - ודוחף את הגולן לראש סדר היום, כשלסורים נימוק חזק להפשיר באש את הקיפאון.

הוא עושה זאת בלי לבחון את המשמעויות הצבאיות והמדיניות, כולל הקצאת כוחות ומשאבים חיוניים לגזרה הסורית; ביטול מנדט אונדו"ף; והחזרת הנושא למועצת הביטחון, שתאשרר החלטות רבות שנים על שטחים תמורת שלום. טראמפ יטיל וטו על החלטות אלה, שביסוד התהליך הישראלי-פלסטיני, בעודו מנופף בתוכניתו הנרמזת יותר ויותר ככלכלית בעיקר ונטולת כל סיכוי לקבלה?

פומפאו הצהיר בירושלים, בעומדו לצד נתניהו, על "מאמצים נגד איראן, רוסיה, סין". נתניהו, החבר הרביעי הכי טוב של ולדימיר פוטין, אחרי חמינאי, ארדואן ואסד, מתייצב בחזית אנטי-רוסית? בעת שרוסיה מחדשת את התנגדותה לסיפוח הגולן? גם על כך העדיפו במשרדו שלא להגיב.

כדי להינצל מתבוסה בעוד שבועיים וחצי מוכן נתניהו לעשות הכול. הטלפון של בני גנץ לא חילץ אותו. המוסד חייב לדווח לראש הממשלה על פריצה לטלפון של רמטכ"ל לשעבר, אך אסור לו למסור תוכן פרטי שנמצא שם. אם נתניהו יודע מה שהיה אסור לו לדעת, מישהו מתחתיו עבריין; ואם אינו יודע, הוא משקר באומרו שבגלל הטלפון גנץ לחיץ וסחיט. זה אותו נתניהו, שהתמרמר בכניסתו לפוליטיקה על פרסומים תמוהים, שהכחיש, כאילו בעת לימודיו בבוסטון היה למודיע של האפ-בי-איי (מה רע בכך, אם על הכוונת המשותפת לשתי המדינות יעדי טרור או ריגול), בכינוי "ג'ון סאליבן" ולכן יש בידי האמריקנים מנוף להזזתו.

נתניהו, בעזרת טראמפ, משחק באש. כדאי לבדוק מי מרוויח ממכירת גפרורים.