אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
לקריאה נוספת:
דורס הנער אילון שלו אמסלם מעיד: "אמרתי בצחוק ששתיתי וודקה"
הרופא שמרוויח רבע מיליון בחודש: שיאני השכר בגופים הציבוריים נחשפים
אחיו של הפצוע בפיגוע: "עדיין קשה לו, הוא מבין את המצב שלו"
פורים הוא חג שמח ועליז. חלק מאתנו מחכים לו כל השנה. אני חושבת שזה חג שמשמח את בני כל הגילים. סיבה לשמחה זו תמיד חגיגה.
מוצאו של חג פורים הוא בפרס. החג מבוסס על חג נוכרי בשם "פרודיגן", הנחגג בחודש האחרון של השנה הפרסית המקביל לאדר. על פי מחקרים, השימוש במסכות החל בקרב יהודי איטליה במאה ה-11 בסמיכות לימי הקרנבל, כמו זה שמתנהל כל שנה בוונציה.
פורים הוא חג בעל משמעות חשובה עבור היהודים, כי הוא בעצם מסמל וחוגג סוג של שחרור לא רק מבחינת מה שמסופר במגילת אסתר. אנחנו אוהבים את החג הזה כי הוא מאפשר לנו להיות מישהו אחר ליום אחד, כי הוא מרשה לנו להשתטות, כי הוא מצליח אולי לנתק אותנו מהשגרה היומיומית הרגילה, כי הוא חג שמח. אולי בעיקר כי הוא חג שמח.
בדרך כלל אנחנו מתכננים את כל הפרטים; משתתפים במסיבות, בתהלוכות, באירועים חברתיים ומשפחתיים, במסיבות רחוב. אנחנו במיטבנו כשאנחנו שמחים. המסכות והתחפושות מאפשרות לנו לחלום, להעמיד פנים. פורים הוא חג עבור כולם.
גם הנוצרים חוגגים את האלווין או ליל כל הקדושים. בניגוד לפורים שהוא משמח ומרומם, האלווין התחיל כמנהג די מפחיד, ועבר שינוי רק עם הגעתו מאנגליה ליבשת אמריקה. התחפושות בחג הנוצרי נועדו "להטעות" את רוחות המתים. אצלנו זה אחרת, פורים הוא קודם כל חג דתי ומקורו במגילת אסתר.
אני אוהבת את החג הזה, הוא ממש מרגש אותי. השנה, אני רוצה להתחפש לרופאה. בא לי להעמיד פנים של מי שעוזרת לאנשים להיות בריאים יותר. גם להרגיש טוב בכאילו זו תחושה טובה. אני אוהבת להרגיש אדם אחר או להיות אני בכסות אחרת ליום אחד. זה כיף ומהנה. הקרבה לחברים ולמשפחה באווירה שמחה תורמת לי לא מעט ביום כזה.
ש בתים בהם לא אוהבים להתחפש או מתעצלים. אצלנו זה בדיוק להיפך. בזכות אמא שלי יש לנו ארונות של תחפושות שכל השכונה נהנית מהן. החג הזה אצלנו הוא חגיגה גדולה. פעמים רבות אמא, אחיותיי ואני, מתחפשות דומה או לפי נושא. תמיד מושקעות. לפעמים כמה תחפושות בחג אחד, כי יש כבר הזדמנות וקשה להחליט. אצלנו זה לא ילדותי, זה כיף.
מרתקת אותי השאלה - למה אנשים בוחרים להתחפש? הרי מלבד ילדים זה לא אמור להיות משהו שאנשים מבוגרים עושים, אז מאיפה הדחף? אולי זה מחזיר אותם לילדות ולזיכרונות מהתקופה ההיא. אולי זה נובע מהצורך להיות מישהו אחר. תחשבו רגע, מתי במהלך השנה יוצא לנו להתנהג בשטותניקיות ואפילו בפרעות? כמעט ולא. אנחנו מאוד רציניים ורציונליים. זה חג שמאפשר לנו להתנהג שלא כהרגלנו ולהתפרע קצת בצורה חיובית.
בכל שנה בחג אני נוסעת לסבתא וסבא בבית יצחק עם האחיות שלי ואנחנו ממש נהנות יחד. במושב מתקיימת תהלוכת עד-לא-ידע נהדרת, כל פעם סביב נושא אחר, ואנחנו משתתפות או צופות בכל המתרחש ומבלות יחד. כיף לנו להביט בכל האנשים המחופשים, מבוגרים ילדים, מחייכים ונהנים.
אני אוהבת את פורים מהרבה סיבות, אבל סיבה משמעותית היא זמן האיכות המיוחד עם האחיות שלי. אין לנו הרבה הזדמנויות כאלה, כך שזה נהדר ומשמח כשזה קורה בפורים. אנחנו משתטות ביחד ונהנות מכל רגע. להשתטות בצוותא עם מי שאוהבים - זה בילוי נהדר.
אני מניחה שזה נכון לגבי כל מי שחוגג. אל תנסו להתעלם מהחיוביות שבחג הזה. תזרמו אתו וההנאה מובטחת. מילה של לי.