פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העליון קבע: נפגעי הפרהוד בעיראק לא יוכרו כנרדפי הנאצים

      אחרי ש-575 מערערים ביקשו שהמדינה תכיר בהם כזכאים לפיצוי לפי "חוק נכי רדיפות הנאצים", פסק בית המשפט העליון כי אף שהפוגרם ביהודי עיראק היה "כתם שחור בהיסטוריה", החוק מתייחס לנפגעי גרמניה הנאצית בלבד. "הממשלה רשאית להרחיב את מסגרת הזכאות ככל שתראה לנכון"

      עולים מעיראק נוחתים בלוד ב-1 במאי 1951 (אתר רשמי , ויקיפדיה)
      "כתם שחור בהיסטוריה, מקום חשוב בזיכרון הקולקטיבי". עולים מעיראק ב-1951 (צילום: ויקיפדיה)

      בית המשפט העליון החליט אתמול (ראשון) כי נפגעי הפרהוד, הפוגרום שבוצע ביהודי עיראק ב-1941, לא יהיו זכאים לפיצוי לפי "חוק נכי רדיפות הנאצים". השופטים דפנה ברק ארז, עוזי פוגלמן וג'רג' קרא קבעו פה אחד כי אף שהפרהוד הוא "כתם שחור בהיסטוריה היהודית האנושית, ויש לו מקום חשוב בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי", לא ניתן לפרש את החוק כך שיחול גם על נפגעיו.

      575 המערערים שפנו לבית המשפט הם יהודים יוצאי עיראק שנפגעו בפרהוד, וביקשו להכיר בהם כזכאים לפיצוי על פי החוק. הם נדחו תחילה על ידי הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר, ולאחר מכן על ידי ועדת הערר ועל ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

      עוד בוואלה! NEWS:
      מות הלוחם בנחל: מפקד גדוד הסיור יודח; נזיפה למח"ט הצנחנים
      שטח הררי, ללא גישה: מאמצי חיפוש הגופות בהתרסקות מטוס הנוסעים
      המחדל המודיעיני נחשף: מייסד טליבאן חי ליד בסיס אמריקני

      בית המשפט העליון, ירושלים (נועם מושקוביץ)
      מאות ערערו אחרי שנדחו על ידי האוצר ובית המשפט. בית המשפט העליון (צילום: נועם מושקוביץ)

      שופטי העליון ציינו כי "הרדיפות של יהודים גם מחוץ לתחומי הרייך הגרמני ועיראק בכלל זה, הושפעו מן התעמולה האנטי-יהודית ולגרמניה הנאצית הייתה מעורבות בכך". עם זאת, החוק הישראלי משנת 1957 אימץ את ההגדרה של זכאי הפיצויים בחוק הגרמני. לפי אותה הגדרה, זכאים לפיצוי רק מי שנפגעו "בשטחי הרייך", על ידי גרמניה הנאצית או אנשיה. לחילופין, החוק מאפשר זכאות לפיצוי למי שנפגעו ממעשים ממוסדים במדינה שהייתה "גרורה" של גרמניה הנאצית. העליון אימץ את עמדת ועדות הערר, לפיה זה לא היה המצב בעיראק.

      השופטים הדגישו בפסק הדין כי הדגיש כי באפשרות הכנסת או הממשלה להרחיב את היקף הפיצוי באמצעות תיקון החוק, או בהחלטה מנהלית ספציפית, כפי שנעשה בעבר בכמה תיקוני חוק והחלטות שהעניקו פיצוי נוסף מעבר לאמור בחוק נכי רדיפות הנאצים.

      "כבד מנשוא"

      השופטת ברק ארז, שכתב את חוות הדעת העיקרית בפסק הדין, כתבה: "ניתן כמובן לתהות אם ראוי היה לחוקק כך, ולשאול האם בחלוף למעלה מ-60 שנה לא הגיעה העת לתקן. אולם, סמכותנו כבית משפט מוגבלת לדיון בשאלה אם נפגעי הפרהוד נכנסים לגדר תנאיו של חוק נכי רדיפות הנאצים, ולשם כך עלינו לבחון כאמור אם הם נכנסים לגדר תנאיו של חוק הפיצויים הגרמני. לעומת זאת כנסת ישראל, וכמוה ממשלת ישראל, רשאיות להרחיב את מסגרת הזכאות לפיצויים באופן שיבטא את תפיסת אחריותה של מדינת ישראל לנפגעי הפרהוד, במסגרת חקיקתית או מנהלית, ככל שיראו לנכון לעשות כן".

      עוד הוסיפה ברק ארז כי "למרבית הצער, במשך שנים רבות נותרו העוולות והסבל שנגרמו ליהודי המזרח והבלקן בתקופת מלחמת העולם השנייה בשולי הנרטיב של השואה. נדרשו שנים של מחקר היסטורי ושל דיון ציבורי כדי לתת קול ושם לפרק חשוב וכואב זה".

      לדברי ברק ארז, רק בשנות השמונים החלו יהודי המזרח לקבל הכרה בעוולות שבוצעו להם בתקופת השואה, ובהתאם החלו גם לדרוש פיצוי. "עם זאת, רבות מן התביעות שהוגשו נדחו אף בתקופה ה'חדשה' בשל המגבלות שמציב חוק הפיצויים הגרמני, שעליו מבוסס כאמור הדין הישראלי", כתבה השופטת. "כך גם בענייננו. אנו מבקשים להטעים כי דחיית הערעור שבפנינו אין משמעה נסיגה מההכרה בדבר חומרתם של אירועי הפרהוד, ואף לא ממקומם כחלק מן האסונות שפקדו את העם היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה. ברי כי המשא שנושאים עימם הקרבנות, כבד מנשוא".

      עו"ד דוד ידיד ממשרד דוד ידיד עורכי דין ונוטריון, שייצג את נפגעי הפרהוד בהליך המשפטי, מסר כי "בית המשפט העליון קובע בפסק דין זה כי סבלם של נפגעי הפרהוד היה גדול, אך לא ניתן להכיר בהם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, כיון שחוק זה כפוף לדין הגרמני, ועל כך מתחו השופטים ביקורת. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהזכויות שכן ניתנו לניצולים (התגמול השנתי) במהלך השנים האחרונות, הן פועל יוצא של ההליך המשפטי שניהלנו, ולפיכך השית על המדינה החזר הוצאות". הוא הוסיף: "חבל מאד שאותם פוליטיקאים המדברים גבוהה גבוהה אודות זכויותיהם של קשישים וניצולי שואה, נאלמים כאשר נדרש מעשה בדמות תיקון נחוץ לחוק שיוצר עוול היסטורי".