מייסד טליבאן ומנהיגה הקודם, מולה עומר, חי במרחק הליכה מבסיס אמריקני באפגניסטן במשך שנים, וכוחות אמריקניים אף חיפשו בעבר בבית שבו התחבא אך לא מצאו את החדר הסודי שנבנה עבורו - כך נכתב בספר ביוגרפי חדש, שקטעים ממנו פורסמו היום (ראשון) ב"גרדיאן" הבריטי.
הפרטים בספר החדש חושפים כישלון מודיעיני אמריקני עצום. וושינגטון הציבה פרס של עשרה מיליון דולר על ראשו של המנהיג החמקמק שתום העין אחרי פיגועי 11 בספטמבר ב-2001. גורמי המודיעין סברו כי בדומה למנהיג אל-קאעדה אוסמה בן לאדן, גם הוא הסתתר בפקיסטן ומת שם.
הגילויים גם מפריכים את הנרטיב של טליבאן. הם מראים כי הוא העביר את השליטה המעשית על ההתקוממות נגד הכוחות האמריקניים לסגניו כבר אחרי הפלישה ב-2001, בניגוד לגרסה הרשמית שלפיה הוא נותר המנהיג במשך שארית חייו. את מותו ב-2013 הסתירו בטליבאן במשך שנתיים, שבהן הוא עדיין הוגדר מנהיג הארגון הסוני הקיצוני.
לקריאה נוספת
אפגניסטן מאשרת: מנהיג טליבאן מולה עומר מת ב-2013 בפקיסטן
הצהרות בשמו פורסמו ברחבי העולם, אך הוא חי בבידוד. עומר סירב לקבל ביקורים מבני משפחתו, מילא יומנים בשרבוטים של שפה שהמציא והתחבא מסיורים של כוחות אמריקניים בתעלות השקיה. הוא נהג להקשיב לרשת BBC בשפת הפשטו בשעות הערב, אבל מיעט להגיב על החדשות בעולם, גם כשלמד על מותו של בן לאדן, האיש שהוביל לנפילת משטר טליבאן בשל הפיגועים בארצות הברית.
מחברת הספר היא העיתונאית והסופרת ההולנדית בט דאם, שמדווחת מאפגניסטן מאז 2006. היא עבדה על הביוגרפיה "חיפוש אחרי אויב" במשך יותר מחמש שנים. הוא פורסם בהולנדית בחודש שעבר, וסיכום ממצאיו פורסמו באנגלית על ידי מכון המחקר "זומיה", שחלק את הדוח עם ה"גרדיאן" ועם וול סטריט ג'ורנל.
בחיפושיה אחרי עומר, היא ראיינה גם בכירים בטליבאן, כולל האדם שהסתיר, הגן והאכיל אותו עד למותו ב-2013. ג'באר עומרי היה מושל בזמן משטר טליבאן, אבל הפך למעין נושא כלים ושומר ראש של המנהיג אחרי 2001. לדם נאמר כי הוא האדם היחיד שיוכל לספק מידע אמין על שנותיו האחרונות של עומר.
היא לא הצליחה לאתר אותו, עד שהרשויות האפגניות לקחו אותו למעצר מנהלי בסוף השנה האחרונה. הם הסכימו לארגן את הריאיון מבית בטוח בקאבול, והוא הסכים לדבר.
בדומה למנהיג טליבאן, גם עומרי הוא יליד מחוז זבול וחבר בשבט הוטאק. קשריו לאזור היו מכריעים בהחבאת עומר, שנמלט בחזרה לאזור אחרי הפלת המשטר. הוא העביר את השליטה לסגנו, מולה עובדיוללה, בכינוס של בכירי הארגון באחד מבסיסיו בקנדהאר.
בארבע השנים הראשונות למלחמה, עומר חי בבירת המחוז, קלאת, במרחק הליכה ממתחם מושל המחוז והבסיס האמריקני המרכזי באזור "לגמן". נשותיו עברו לפקיסטן, והוא סירב להצעתו של עומרי להביא את בנו לביקור.
מקום המסתור שלו היה הבית של עבדול סמד אוסטז, נהגו לשעבר של עומרי, שעבד אז כנהג מונית. זה היה מתחם קטן, עם חצר ובית מחמר שהוסתרו מאחורי חומות גבוהות, צורת בנייה מסורתית עבור אזרחים באפגניסטן המחפשים פרטיות. הוא יצר חדר סודי בפינה של מבני המגורים, שהכניסה אליו הייתה דרך דלת שהוסתרה מאחורי מה שנראה כמו ארון מטבח גבוה שהיה צמוד לקיר.
למשפחה לא נאמר מי האורח, אלא רק שהוא בכיר בטליבאן. כדי להשתיק אותה, בארגון איימו לרצוח את המשפחה אם זו תגלה על הנעשה בביתה. "הפחדתי את אשתי", אמר אוסטז לאחד ממכריו באותה תקופה.
בקתה ורשת תעלות תת-קרקעיות
הכוחות האמריקניים כמעט נתקלו בעומר פעמיים. בפעם הראשונה, כוח סיור עבר בסמוך למתחם, בזמן שעומר ועומרי היו בחצר. אחרי ששמעו את החיילים מתקרבים, הם הסתררו מאחורי ערימה גבוהה של עצי הסקה, אבל הכוחות חלפו מבלי להיכנס למקום.
בפעם השנייה, הכוחות האמריקניים ערכו חיפושים בבית, אבל לא מצאו את הכניסה הסודית לחדר. עומרי לא ידע לומר אם היה זה סיור שגרתי, או תוצאה של מידע שהתקבל אצל צבא ארצות הברית. ב-2004, עם תחילת בניית הבסיס האמריקני הקרוב, מנהיג טליבאן החליט לעבור למקום מסתור חדש.
המחבוא השני היה בכפר קטן הסמוך לנהר, שלעתים התייבש, כ-30 ק"מ מדרום מזרח לעיר קלאת, באזור ששמו שינקאי. שם, אוסטז בנה לעומר בקתה קטנה בקצה הנהר, שהייתה מחוברת לרשת תעלות תת-קרקעיות המגיעה עד להרים. זו הייתה יכולה לשמש נתיב בריחה אם כוחות אמריקניים או אפגניים היו מגיעים לאזור.
ארצות הברית החלה לבנות בסיס גם בסמוך למקום המחבוא החדש שלו, "וולברין", שבשיא המלחמה שיכן יותר מאלף חיילים אמריקנים וממדינות אחרות בנאט"ו. על אף שחרד לגורלו, עומר בחר שלא לברוח שוב. הוא מיעט לצאת, אלא כשהשמש הפציעה בחורף, והיה מסתתר במנהרות לעתים קרובות בזמן שמטוסי חיל האוויר האמריקני חלפו בשמיים או כשכוחות רגליים סיירו באזור. "זה היה מאוד מסוכן עבורנו שם", סיפר עומרי. "לעתים הדבר שהפריד בינינו לבין הכוחות הזרים היה משהו בעובי של שולחן".
מחבואו של עומר היה בחלקו האחורי של בית שבו התגוררה משפחה מורחבת של תומכי טליבאן. רק שניים מהאחים ידעו את זהותו של האורח, אבל כולם בכפר היו מודעים לכך שבכיר בטליבאן בכיר מסתתר באזור. עם האכזבה הגוברת מהשחיתות בממשלת אפגניסטן, ולצד העליה במספר ההרוגים האזרחים בתקיפות של צבא ארצות הברית התומך, החל עומר לקבל מתנות של אוכל ובגדים מהתושבים המקומיים.
עומרי סיפר כי במשך ימים רבים הוא בקושי דיבר, כשהאינטראקציה היחידה שלו עם השומר והטבח שלו הייתה כשהם התקלחו יחד במטבח לפני התפילה. לעומר היה טלפון נייד ישן של נוקיה, ללא כרטיס סים, שבו הוא השתמש כדי להקליט את עצמו מדקלם פסוקים מהקוראן.
לעתים רחוקות מאוד, עומר היה בקשר עם הארגון הרחב דרך שליח מהימן - שעומרי סירב לנקוב בשמו - שנסע מדי כמה חודשים בין ההנהגה בקואטה למחבואו של עומר. בתחילה נשא השליח הקלטות של מסרים מעומר, אך לאחר שעצר אותו המודיעין הפקיסטני וחקר אותה, עבר עומר פשוט לספר לאיש בעל פה מה הוא רוצה להעביר להנהגת טליבאן.
אף על פי שהצהרות נמסרו בשמו בכל מועד דתי, עומר לא לקח כמעט שום תפקיד פעיל בטליבאן לאחר שהעביר את השלטון ב-2001. נראה כי הוא פעל כמנהיג רוחני, והוא נקרא לעתים קרובות מאוד לתת עצות כשהיו פילוגים בתנועה. אולי הדבר המשמעותי ביותר היה כשהוא נשאל על התכניות לפתוח נציגות של טליבאן בקטאר, כדי לנהל שיחות שלום עם ארצות הברית. הוא העניק את ברכתו למהלך.
עם טלפון של נוקיה בלי סים
מחבואו של עומר היה בחלקו האחורי של בית שבו התגוררה משפחה מורחבת של תומכי טליבאן. רק שניים מהאחים ידעו את זהותו של האורח, אבל כולם בכפר היו מודעים לכך שבכיר בטליבאן בכיר מסתתר באזור. עם האכזבה הגוברת מהשחיתות בממשלת אפגניסטן, ולצד העליה במספר ההרוגים האזרחים בתקיפות של צבא ארצות הברית התומך, החל עומר לקבל מתנות של אוכל ובגדים מהתושבים המקומיים.
עומרי סיפר כי במשך ימים רבים הוא בקושי דיבר, כשהאינטראקציה היחידה שלו עם השומר והטבח שלו הייתה כשהם התקלחו יחד במטבח לפני התפילה. לעומר היה טלפון נייד ישן של נוקיה, ללא כרטיס סים, שבו הוא השתמש כדי להקליט את עצמו מדקלם פסוקים מהקוראן.
הניסיון האחרון הידוע של עומר להתערב בהחלטות הארגון היה כשקרא ב-2007 למנהיג טליבאן במחוז הלמנד לשחרר שני גברים שהואשמו בהריגת אחיו. לא ברור אם המסר הגיע למנהיג והוא התעלם ממנו או אם הגיע מאוחר מדי או הלך לאיבוד בעת העברתו, אבל ראשיהם של השניים נערפו.
ב-2013 חלה עומר, והוא סבל משיעולים, מהקאות ולבסוף איבוד את תיאבונו, אך הוא סירב לקבל טיפול רפואי כלשהו. עומרי הציע להביא לו רופא או להסיע אותו לפקיסטן, אבל נראה שעומר השלים עם גורלו ומת ב- 23 באפריל. עומרי קבר אותו באותו לילה ותיעד זאת למען בנו של עומר, יעקוב, ואחיו למחצה, עבדול מנאן.
הם לא ראו את עומר מאז 2001, אך הם נסעו למחבואו כמה ימים לאחר מכן והתעקשו לפתוח את הקבר כדי לוודא שזה אכן הוא. הם אישרו כי גופתו הייתה זו שנקברה בקבר פשוט באזור מבודד במחוז זאבול. עם זאת, יעברו שנתיים תמימים עד שהם יודו בפני הלוחמים שלהם, ושאר העולם, שהאיש בעל העין אחת שהנהיג את תנועתם, אינו עוד.
(עדכון ראשון: 17:03)