סטני הוייר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, לא בזבז זמן בנאום שלו בפני "המועצה היהודית-דמוקרטית" וניגש ישר לפיל שבחדר - הנושא שמעורר דיון בלתי פוסק בקרב פעילים יהודים: האם מרכז הכובד של המפלגה זז שמאלה, אל הקצה הפרוגרסיבי, ודוחק החוצה דמויות מן המיינסטרים?
"הדמוקרטים תומכים בישראל. יש לנו 62 חברים חדשים בבית הנבחרים, מהם 35 נשים. אולי 3 מקבלות את כל הפרסום", אמר ברמז עבה לעבר שלוש הנציגות הקולניות מן האגף הפרוגרסיבי של המפלגה: ראשידה טאליב, אילהאן עומאר ואלכסנדריה אוקסיו קורטז. "אולי חשבתם שיש לנו רק 3 חברות חדשות, אבל האמת היא שיש 62. וכשאחת מהן אמרה משהו לא ראוי היא התנצלה ואנחנו ביקרנו אותה".
אולם הכנסים שבאחד מבתי המלון בגבעת הקפיטול איגד בשבוע החולף עשרות חברי קונגרס, לוביסטים, דוברים ופעילים דמוקרטים שלקחו חלק בקבלת פנים לכבוד הנציגים החדשים בקונגרס. היה שם צ'אק שומר, מנהיג הדמוקרטים בסנאט, וכן כמה סנאטורים בכירים נוספים, לצד השגריר בישראל לשעבר דן שפירו ונציגים חדשים בבית הנבחרים שהגיעו לאירוע היישר מההצבעה בקונגרס, שם העבירו הדמוקרטים החלטה המתנגדת למצב החירום עליו הכריז טראמפ בגבול עם מקסיקו.
בסופו של דבר, עם זאת, היו אלה אותם הפרצופים שמגיעים לאירועים הללו מדי שנה, והניסיון שלהם לשדר "עסקים כרגיל" בכל הנוגע לעמדות המפלגה כלפי ישראל נראה מאולץ מאי פעם: המועמדים הדמוקרטים לנשיאות, למשל, נעדרו מהאירוע (יממה לאחר מכן, עם פרסום כתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, תקפה אותו אחת המועמדות הבולטות, אליזבת' וורן, במילים בוטות, במה שנראה כמו קרב על הקולות של הצעירים והליברלים). מי שבכל זאת הגיעו, ניסו להסביר מדוע לדעתם התמיכה בישראל היא בכל זאת דו-מפלגתית.
הדמוקרטים חיכו הרבה שנים לרגע שבו ישיבו לידיהם את הרוב בבית הנבחרים, ובשלב הנוכחי, ערב הגשת הדוח של החוקר המיוחד רוברט מולר ושנה לפני המירוץ לנשיאות, קיוו למקד עליהם את מירב תשומת הלב במתקפות על הנשיא ומדיניותו. ואולם, בחודשיים שעברו מאז הושבע הקונגרס החדש, נאלצה הנהגת המפלגה להתמודד עם שורה של שערוריות, פרובוקציות ואמירות בעלת גוון אנטישמי של כמה מן החברים החדשים בשורותיה. העובדה שהמירוץ לנשיאות נמצא, כאמור, מעבר לפינה, גורמת לכך שגם המועמדים הפוטנציאליים מחדדים עמדות, וחלקם דווקא מגבים את חברי הקונגרס הצעירים והחדשים, עם עמדתם הביקורתית כלפי ישראל. חברי הקונגרס הוותיקים מן הזרם המרכזי במפלגה מתעקשים, עם זאת, לשדר עסקים כרגיל.
"אני לא חושב שיש שינוי כלל בעמדת המפלגה", אמר לוואלה! NEWS בראדלי שניידר, חבר קונגרס בכיר מאילינוי. "המפלגה שלנו מחולקת לכמה קבוצות. בקדנציה הקודמת, בשדולה היותר שמאלית, היו 85 חברים. בשדולה המרכזית במפלגה, הקואליציה הדמוקרטית החדשה, היו 52. בקדנציה הזו, הם גדלו מ-85 ל-95, ואנחנו גדלנו מ-52 ל-101. תעשה את החשבון. מרכז הכובד של המפלגה נמצא במרכז. יש אנשים בשני הצדדים שיש להם אנטגוניזם לרעיון של המדינה היהודית, אבל הרוב הגדול נמצא באמצע ותומך בישראל".
אין שאלה
לאחרונה אישר הסנאט חוק למאבק ב-BDS, אולם כל המועמדים בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות, למעט אחת, הצביעו נגדו בנימוק שמדובר בהפרה של חופש הביטוי. הדוגמה הזו העלתה שוב את הדיון לגבי הקשר בין תמיכה בישראל ובין שיוך מפלגתי. שניידר, התומך בחוק, העיד כי הוא "גאה שהמדינה אותה אני מייצג הייתה הראשונה להעביר חוק כזה, אבל אני גם שמח שיש דיון, ומברך על הוויכוח. אין שאלה על התמיכה בישראל. כולנו מחויבים".
בראד שרמן, חבר קונגרס מקליפורניה, היה מעט יותר ביקורתי כשדיבר עם וואלה! NEWS: "ישראל לא יכולה להסתדר עם חצי מדינה ידידותית. הדמוקרטים והרפובליקנים יחליפו פה את השליטה ב-70 השנים הבאות כפי שהחליפו את השליטה ב-70 השנים הראשונות של ישראל". לדבריו, "אחת הקבוצות שמנסות להפוך את התמיכה בישראל לעניין מפלגתי זו הקואליציה היהודית-רפובליקנית, שחושבת שיש יתרון לזה שהרפובליקנים יצטיירו כפרו ישראלים, אבל המטרה שלהם היא שליטה, גם אם זה אומר שלישראל לא יהיו ידידים בצד השני".
שרמן לא נרתע מביקורת על ישראל, אך אינו נוקב בשמו המפורש של ראש הממשלה. "גם בישראל יש פוליטיקאים שמשחקים במשחקי טסטוסטרון ומכריזים שהם לא צריכים את העולם. זה לוקסוס שמדינה עם אתגרים ביטחוניים לא יכולה להרשות לעצמה", הסביר, "חשוב שהמנהיגים הנבחרים שם יבינו שכמו שאתה לא זורק חצי מהמטוסים שלך לפח כשאתה חושב שהצבא שלך חזק, כך אתה לא זורק חצי מהתמיכה שלך אם אתה חושב שהיא חזקה מספיק". כשנשאל למי הוא מתכוון, השיב: "אני מדבר על אנשים בישראל שמעוניינים להיות בעמדת הנהגה".
יממה לאחר מכן, בקצה המערבי של העיר, אירח בית קפה ספרותי אירוע שהמחיש עד כמה המפלגה הדמוקרטית מתנהלת בשני יקומים מקבילים. בקור של 3 מעלות המתינו כ-300 איש, רובם צעירים מתחת לגיל 30, בתור ארוך שהשתרך לאורך בלוק שלם בניסיון להשיג מושב במבנה הדחוס עד אפס מקום. טליב ועומאר, שתי חברות הקונגרס המוסלמיות הראשונות (ושתיים מ-3 הדמוקרטיות "המפורסמות", ע.נ.) יופיעו כאן רק בעוד שעה וחצי, אך היח"צנית מנסה כבר לרמוז בעדינות שהממתינים מבזבזים את זמנם: "יש לנו מקום בעמידה לאולי עוד 15 אנשים", הסבירה לקהל, אך זה לא התרשם והמשיך לחכות. עשרות אנשים הוסיפו להמתין שם גם שעה ויותר לאחר שהאירוע התחיל, והסתפקו לבסוף בהאזנה לרמקולים שהוצאו החוצה. אחת הנשים המאושרות שהצליחה להידחק פנימה הגיעה, לדבריה, מאשוויל שבצפון קרוליינה, מרחק של 6 שעות נסיעה במקרה הטוב.
הקהל מתייחס לשתיים כמו לכוכבות רוק, וגם אם רוב המפלגה אינה בצד שלהן, הן בהחלט מרכזות המון תמיכה, אנרגיה ותשומת לב. בניגוד לאירוע בגבעת הקפיטול, הקהל פה לא מורכב מעסקנים בכירים, אלא מפעילי שטח דמוקרטים צעירים, כאלה שהמפלגה ניסתה לרתום לקמפיין הבחירות של הילרי קלינטון ב-2016 - ללא הצלחה. עיתונאים רבים מכלי תקשורת אמריקנים מתקבצים במקום, מרימים מצלמות וידאו על גבי חצובות וסותמים לחלוטין את המעברים עבור המלצרים שמנסים בכל זאת לעשות את עבודתם.
עומאר וטליב, מודעות למתרחש, מנסות לשמור על לשון דיפלומטית. אבל כשהאחרונה מספרת על האתגרים הניצבים בפניה, היא מונה בטבעיות את הסעיף "לשחרר את פלסטין", וכשהקהל מוחא כפיים, היא אומרת: "אולי אחזור על זה שוב: לשחרר את פלסטין". לדבריה, "הקיום שלי כפלסטינית בקונגרס הוא יותר טוב מכל חוק שיוצג אי פעם בנוגע למה שקורה שם. אני יותר פלסטינית בקונגרס ממה שאני פלסטינית בפלסטין כשאני מבקרת. שם אני אמריקנית. הקיום שלי בקונגרס, ושל הומואים, הודים ומוסלמים כשווים לאלו שמנסים לדכא את הקול שלנו, להשתיק אותנו, או לפלג אותנו - זה מה שנותן לנו תקווה".
עומאר, מצידה, ביקרה בחריפות את ניסיון ההפיכה בוונצואלה, שזוכה לתמיכה אמריקנית, והסבירה כי "אנחנו לוקחים שוב ושוב חלק באותו סוג של מדיניות: יש מדינה עם ממשלה שאנחנו לא אוהבים, יש מלחמת אזרחים או משבר הומניטרי, ואנחנו פשוט מחליטים - מוצאים את עצמנו הורגים או מעורבים בהרג מאות אלפים, ואומרים שעזרנו. רובנו לא שמחים על הנשיא שבחרנו, אבל אם אומה אחרת הייתה אומרת שהילרי קיבלה יותר קולות ולכן היא מכירה בה כנשיאה, היינו אומרים שזה לא מה שכתוב בחוקה שלנו".
בשלב מסוים מעלה המנחה את סוגיית האמירות האנטישמיות של עומאר, ומפנה את השאלה גם אל טאליב, אך זו מנפקת התבטאות מתחמקת. "כשאני מדברת על קיום בכבוד או על צדק לסבתא שלי בגדה המערבית אני עושה את זה מאהבה אליה", אמרה חברת הקונגרס שאביה נולד בבית חנינא ואמה ברמאללה. "אני יודעת שאין בה סנטימטר של שנאה. היא המרכז של סיבת המאבק שלי למען זכויות הפלסטינים. הסיפורים ששמעתי לא מגיעים להרבה אנשים", הסבירה, תוך הכרת תודה "לחברנו היהודים שעומדים לצדנו ואומרים את האמת - שהמאבק הזה לא מרוכז בשנאה אלא באהבה".
עומאר, מצדה, זונחת את התשובות הדיפלומטיות ועולה שוב להתקפה. רק בחודש שעבר היא עוררה סערה גדולה כשרמזה בטוויטר שתמיכת חברי הקונגרס הרפובליקנים בישראל נקנית בכסף. "It's all about the Benjamins baby", ציטטה את פאף דדי, אך הנהגת המפלגה התייצבה נגדה והיא נאלצה להתנצל ולמחוק את הציוץ. שבועות ספורים לאחר מכן, נראה, ביקורתה על אייפאק עדיין עומדת, וכך גם עמדותיה. היא הדפה בתקיפות את שאלת האנטישמיות, ופתחה במונולוג ארוך ובו מיצבה את עצמה כקורבן, תוך אזכורים לאיומים יומיומיים נגדה. "אני יודעת שבמחוז שלי יש בוחרים יהודים רבים, וכשאני פוגשת אותם הם חולקים עד כמה ביטחון ישראל חשוב להם. יש רגשות שמעורבים בזה, כי זאת המשפחה שלהם, אבל אנחנו לא נותנים מקום לסיפורי פלסטינים שרוצים ביטחון. הדה-הומניזציה והשתקת הכאב הזה לא צריכות להיות נורמליות", הצהירה, "אי אפשר לתת מקום לסבל של אחד ולא להיות מוכן לעשות את זה עבור כולם".
היא הסבירה כי הכרזות עמיתיה היהודים, ולפיהם הפלסטינים לא רוצים לחיות בביטחון לצד ישראל, אינן מובילות אותה להאשמתם באיסלאמופוביה, והביעה חשש כי "בגלל שראשידה ואני מוסלמיות, הרבה אנשים הולכים למקום שבו כל מה שאנחנו אומרות על ישראל הוא אנטישמי. עבורי זה משהו שמסיים את הדיון. אני יודעת איך חוסר סובלנות נראית, אני נזהרת מזה וזה מכאיב לי. כך אי אפשר לנהל את הדיון הרחב על פלסטין".
אז, כבדרך אגב, העלתה עומאר את סוגיית "הנאמנות הכפולה" של היהודים, סטריאוטיפ אנטישמי בפני עצמו. "אני רוצה לדבר על ההשפעה הפוליטית במדינה הזו, שאומרת שאפשר להיות נאמנים למדינה אחרת", אמרה, "למה אפשר לדבר על ה-NRA או על חברות התרופות הגדולות אבל לא על לובי אחר שמשפיע על מדיניות?".
האמירה הזו הציתה שוב סערה ענקית שסוקרה בהרחבה בכל כלי התקשורת המרכזיים וגררה אפילו שני גינויים מהנשיא טראמפ. בצד הדמוקרטי מיהרו למזער נזקים, ויושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי הודיעה יחד עם קבוצת בכירים כי יעבירו הודעת גינוי לאנטישמיות, תוך אזכור האמירות של עומאר, מבלי לנקוב בשמה. ההצעה, שהייתה אמורה לעלות השבוע לדיון, נדחתה למועד לא ידוע, בגלל התנגדות של חברי קונגרס דמוקרטים, ובית הנבחרים הגיע לבסוף לפשרה במסגרתה גונו "כל סוגי הגזענות". בנוסף, שלושה סנאטורים בכירים ומועמדים בפריימריז לנשיאות - ברני סנדרס, וורן וקאמלה האריס, הוציאו הודעות שדווקא מגבות את עומאר.
דומה שהסיפור הזה לוכד בתמציתיות את עומק המחלוקת בצמרת המפלגה בנוגע ליחס לישראל. "אנחנו יודעות איך נראית שנאה כי אנחנו נתקלות בה בכל יום", תקפה עומאר, "אני מקבלת איומי מוות, יש תחנות דלק במדינה שלי עם כיתוב בשירותים שקורא 'לרצוח את אילהן עומאר'. בפוקס ניוז אומרים שאני איום למדינה. הם רוצים שנלך עם הראש למטה, שננמיך את הקול. אבל יש לנו חדשות: אנחנו כאן לייצג את המושתקים. אנשים מפחדים משתי מוסלמיות עם עיניים פקוחות בקונגרס, שיודעות על מה הן מדברות ולא מפחדות".
לעת עתה, קשה לאמוד איזה אגף במפלגה הדמוקרטית צפוף יותר, אבל אחרי ערב במחיצת כל אחד מהצדדים, אין ספק איפה מתרכזות האנרגיה והמוטיבציה. כך, צפויה הסוגיה להמשיך ולתסכל את הדמוקרטים מהמרכז, שנלחמים להשאיר את יחסי ישראל וארצות הברית כברית דו-מפלגתית, בצל החשש שהרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה.
(עדכון ראשון: 07/03/19, 15:00)