פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מי מפחד מג'רמי הרע: הפיצול בלייבור עשוי להוביל למפץ פוליטי

      הנטישה ממפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר בבריטניה היא תוצאה של השבירה החדה שמאלה תחת מנהיגותו של קורבין, הטבולה באנטישמיות. הקבוצה החדשה כבר משכה אליה חברים ממפלגת השלטון השמרנית, ויחד הם עשויים לבשר על עידן חדש בממלכה המפוצלת בשל הברקזיט התקוע

      מי מפחד מג'רמי הרע: הפיצול בלייבור עשוי להוביל למפץ פוליטי
      צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

      הפיצול שחל השבוע בשתי המפלגות הגדולות ביותר בבריטניה מפתיע רק בתזמונו, ובכך שלא קרה עוד קודם לכן. לעומת ישראל, שבה אנו מורגלים במפצים פוליטיים ובנדידות בין רשימות, בבריטניה שיטת הבחירות מכתיבה למעשה את צמצום המערכת הפוליטית הפרלמנטרית.

      בכל מחוז, הבחירה היא במי שקיבל את המספר הרב ביותר של קולות בסיבוב אחד - אפילו אין צורך להגיע ל50% ועוד אחד - וכך המערכת מתכנסת לשתי מפלגות, על אף שיש מפלגות מקומיות קטנות יותר, המייצגות את הסקוטים והצפון אירים.

      עד לאחרונה, בריטניה הייתה למעשה המדינה האחרונה באירופה שבה עדיין המאבק המרכזי הוא בין תנועה ימנית שמרנית מתונה לתנועת שמאל מתונה. ואולם, הלייבור תחת ג'רמי קורבין שבר בעוצמה רבה שמאלה, ובשמרנים התהווה פלג של ימין קשה, בעיקר כלכלי שהותיר בור גדול במרכז.


      עוד בעולם
      בכיר איראני תוקף את ארה"ב ומצהיר: השגנו 90% ממטרותינו בסוריה
      בין בורות לאנטישמיות: חברת הקונגרס הדמוקרטית שמטלטלת את המפלגה
      "בית הזוועות" בקליפורניה: ההורים הודו בעינוי 13 ילדיהם

      מנהיג מפלגת הלייבור של בריטניה, ג'רמי קורבין, במהלך נאומו בוועידת מפלגתו בליברפול 26 בספטמבר 2018 (רויטרס)
      השתלטות עוינת על הלייבור. קורבין (צילום: רויטרס)

      הפרישה של שמונה חברי לייבור לסיעה עצמאית אינה חסרת תקדים. כל הפרשנים הזכירו את הקמת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשנות ה-80, מפלגה שהייתה ההבטחה הגדולה של אמצע הדרך והתפוגגה. ארבעת הפורשים מהלייבור אז עשו זאת בגלל פנייתה החדה של המפלגה שמאלה, ולימים המפלגה שלהם התאחדה עם המפלגה הליברלית שעדיין קיימת. אם מקימי המפלגה ההיא היו אישים בולטים בפוליטיקה הבריטית, לעומת שמונת הפורשים כיום, אך עזיבתם מצביעה על אי-נחת גוברת בלייבור.

      קורבין ביצע השתלטות עויינת על המפלגה. בדיוק כמו טראמפ מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הלייבור היום היא מפלגת קורבין, כמו שהרפובליקנים הם מפלגת טראמפ. לשניים יש בייס קנאי, המוכן ללכת באש ובמים למען המנהיג הנערץ, ולנהל מסעות שיסוי ועלבונות נגד כל מי שנתפס כאיום. יש פער גדול בין חברי הלייבור בפרלמנט, ברובם מייצגים את הזרם המתון מפעם, לבין חברי הלייבור, בעיקר החדשים, אנשי קורבין החולקים איתו את האידיאולוגיה שלו.

      ומהי האידיאולוגיה הזו בעצם? התנגדות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. ומכאן גם תמיכה בברקזיט, כמו הימין הקשה, אבל בנושא זה קורבין שומר על עמימות, בעוד שבריטניה דוהרת על עבר הדד-ליין. קורבין לא בדיוק הודיע מה עמדותיו, וכל התבטאויותיו היו רפות מאוד, וזאת בנושא המדיני והפוליטי הקריטי ביותר שידעה בריטניה שנים רבות.

      האנטישמיות משנה צורה

      לצד האידיאולוגיה קיימת גם האנטישמיות. חברת הפרלמנט לוסיאנה ברגר, יהודיה, שבה והכריזה על האנטישמיות הממשיכה ללחוש בלייבור. הלייבור, שיהודי בריטניה היו תומכיו הנאמנים, הפך למפלגה שמנהיגה מצהיר הצהרות, די חלולות, בגנות האנטישמיות. היא אולי נוקטת פעולות - גירוש כמה אנטישמים בוטים ביותר - אבל לא חופרת מספיק בתוך עצמה כדי לראות מה מקור המוגלה ואיך מנקזים אותה.

      אם בעבר האנטישמיות הבריטית הייתה זו המסורתית נוצרית-שמרנית ממעמד גבוה, חלקה תומכי היטלר בשעתו, כיום האנטישמיות בבריטניה באה מהשמאל. אותה ברית של שמאל קיצוני והאסלאם הרדיקלי, כשהסיסמאות מוכרות היטב, גם מצרפת שמעבר לתעלה.

      קבוצת מחוקקים שפרשה ממפלגת הלייבור של בריטניה, 18 בפברואר 2019 (רויטרס)
      תמרור אזהרה לקורבין. המחוקקים הפורשים מהלייבור (צילום: רויטרס)

      כרגע לא נראה שיש לפורשים סיכוי להקים תנועה חדשה שתסחוף המונים. זו גם שאלה של ארגון, פריסה ברחבי המדינה, משאבים, להציב מועמדים חדשים בכל מחוז בחירה בבריטניה זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אבל כולם זוכרים שהמערכת הפוליטית הבריטית הרי לא נולדה כשמרנים ולייבור.

      לפני מאה שנה היא היתה השמרנים והליברלים. הלייבור נכנס לזירה המרכזית ודחק ממנה את הליברלים. ובמדינות נוספות בכל רחבי אירופה שבהן החלוקה היתה בין מפלגה שמרנית ללייבור, בין נוצרים דמוקרטים לסוציאל דמוקרטים - ספרד, יוון, איטליה, צרפת כמובן ועוד ועוד המערכת קרסה לחלוטין, כשמפלגות פופוליסטיות קמו על חורבות הפויטיקה הישנה. גרמניה ובריטניה הן האחרונות למעשה שבהן המאבק נותר בין שתי היריבות האידיאולוגיות הישנות שהפכו עם השנים דומות יותר ויותר - בגרמניה. בבריטניה הן החלו להתרחק שוב, כשהלייבור מושך שמאלה, והשמרנים ימינה. ובוחרים רבים מבקשים את המערכת המתונה של פעם.

      שני מנהיגי המפלגות - ראשת הממשלה תרזה מיי וקורבין לא אוהדים בציבור הרחב, ועוד פחות בקרב חברי הפרלמנט במפלגותיהם. שניהם ניצבים בפני אתגרי הנהגה. שמונת חברי הפרלמנט מבקשים לחולל מפץ, להיות נחשון המזנק לפני המחנה כדי להקים את הלייבור החדש, מפלגת שמאל מתונה, פרו אירופית ופרו נאט"ו, שבה נוצרים, מוסלמים, אתיאיסטים ויהודים יכולים להרגיש בבית. הם כנראה לא יצליחו.

      ראשת ממשלת בריטניה מיי בדאונינג 10, 20 בפברואר 2019 (רויטרס)
      ניצבת בפני אתגר הנהגה. מיי (צילום: רויטרס)

      פרישתם היא תמרור אזהרה לקורבין, אבל התגובה הסבירה ביותר של קורבין ובעיקר תומכיו תהיה אנחת רווחה על שקוראי התיגר האלה, החושפים שהמלך הוא עירום כבר לא נמצאים במפלגה ומפריעים לגיבושה סביב קורבין ורעיונותיו. אלא שעל פי כל הסקרים רוב מוחלט בקרב הציבור הבריטי לא חושב שקורבין ראוי להיות ראש ממשלה. אולי גם בזה מעריצי קורבין יאשימו את היהודים.

      וישנו תרחיש נוסף, ואולי הוא החשוב מכל, גם אם סיכויין כרגע לא נראית גבוהים: אם חברי פרלמנט לא מרוצים מהשמרנים, ויש רבים כאלה בקרב תומכי ההישארות באיחוד האירופי יצטרפו אל שמונת הפורשים ויקימו גוש מרכזי ובו כמה אישים כריזמטיים ומוכרים לציבור ניתן יהיה להגיד עוד כמה שנים שהשבוע החל המפץ ששינה את הפוליטיקה הבריטית.