שופט העליון אלכס שטיין התייצב לצד הפרקליטות וקבע כי לא נכון לחייב אותה לתעד שיחות הכנה עם עדי תביעה. הנושא מסעיר בחודשים האחרונים את מערכת המשפט, ובקרוב צפוי להגיע לדיון עקרוני בבג"ץ. אולם, במסגרת החלטה שקיבל בשבוע שעבר בנוגע לתיק פלילי ספציפי, התייחס שטיין לנושא וכתב: "לא שוכנעתי שיהיה זה נכון לאמץ רעיון זה".
בחודש דצמבר פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, כי על הפרקליטות לתעד את שיחות ההכנה והריענון שהפרקליטים עורכים לעדי תביעה, כדי לוודא כי הן לא גולשות ליישוב סתירות ופערים שעלו בעדות. מדובר בהחלטה תקדימית ופורצת דרך, שאם תיושם תוכל לקדם את ההגנה על זכויות חשודים ונאשמים, אולם היא מנוגדת להנחיה שהוציא לפני שנה פרקליט המדינה שי ניצן. לפי הנחיית ניצן, אין חובה להקליט את השיחות, ומספיק שהתובע ינהל תרשומת של דברים חריגים שאירעו בשיחה, ככל שהיו כאלה.
לקריאה נוספת:
השופטת מול פרקליט המדינה: ההחלטה שעשויה להשפיע על כל תיק פלילי
הפרקליטות תעתור לבג"ץ נגד השופטת שחייבה לתעד ראיונות עדים
הפרקליטות עתרה לבג"ץ נגד השופטת שחייבה לתעד ראיונות עדים
החלטתה של אגמון גונן ניתנה במסגרת דיון בפרשת שוחד נרחבת בחברת "מי אביבים". עורכי הדין ינון סרטל, ציון סהראי וניר לזר, שמייצגים את אחד הנאשמים, ועו"ד מירי פרידמן, שמייצגת נאשם נוסף, טענו כי בראיונות שקיימה הפרקליטות לעד המדינה שאמור להעיד בתיק, בוצעו התובעים מעין "השלמות חקירה" או "סגירת חורים". בתגובה לטענותיהם ניתנה ההחלטה התקדימית.
באופן חריג, בפרקליטות החליטו לעתור לבג"ץ כדי להפוך את החלטתה של אגמון גונן. עד שבג"ץ יכריע בסוגיה, סנגורים בתיקים פליליים רבים החלו לדרוש לקבל לידיהם תיעוד משיחות ההכנה של עדי תביעה, בהתבסס על החלטתה של שופטת המחוזי. לא ברור מה דינה של דרישה כזו: מכיוון שמדובר בהחלטה של בית משפט מחוזי, היא אמורה להנחות החלטות של בתי משפט השלום, אך בניגוד להחלטה של העליון - אינה מחייבת.
פסיקת בית משפט או חקיקה
אחד התיקים שבהם התעוררה השאלה הוא ערעורו של ל', שבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עליו 24 שנות מאסר בגין עבירות מין בבתו. כהכנה להגשת ערעור ביקש סנגורו, עו"ד אריאל עטרי, לקבל מהפרקליטות חומרים רבים, ובהם "תיעוד מכל מפגש וראיון שערכו נציגי הפרקליטות והמומחים מטעמה עם המתלוננת במסגרת אשפוזה". בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי אין לו סמכות להכריע בבקשה - שהגיעה לשולחנו של שטיין.
אף ששטיין נדרש לקבוע רק אם לבית המשפט המחוזי יש סמכות להכריע בבקשתו של ל', הוא בחר להתייחס בהרחבה גם להחלטתה של אגמון גונן. "קביעה זו היא ללא ספק בשורה לנאשמים והרעיון שעומד ביסודה חשוב ואיכותי", כתב, אך הוסיף: "יחד עם כך, סבורני כי מדובר ברעיון מרחיק לכת שאינו מהווה חלק מהדין המצוי".
בדומה לעמדה שהביעה הפרקליטות בעתירתה, קובע שטיין כי הדרך הנכונה לבצע את השינוי היא באמצעות חקיקה, ולא בפסיקה של בית המשפט. זאת, אף שבתי המשפט בישראל הכירו כבר לפני עשרות שנים בצורך לערוך שיחות הכנה לעדים, אך עד היום אין לנושא שום התייחסות בחקיקה, והוא "הוסדר" אך ורק באמצעות הנחיית פרקליט המדינה.
שטיין מעיר עוד כי לטעמו, גם באופן עקרוני לא יהיה זה נכון להחיל בישראל חובת תיעוד לראיונות ההכנה. לדבריו, המודל המשפטי הישראלי מבוסס על חופש פעולה רב למשטרה ולפרקליטות, ומנגד על סנקציות שמטיל בית המשפט אם מתגלה בדיעבד התנהלות לא תקינה. בין הסנקציות האפשריות הוא מונה פסילת ראיות שהושגו שלא כדין, או אף זיכוי של הנאשם. חובת התיעוד, לפי שטיין, מתאימה יותר למודל משפטי אירופי שדוגל בפיקוח צמוד על המשטרה והפרקליטות בזמן אמת. כלומר - בעת הליכי החקירה וההכנה למשפט, ולא רק במשפט עצמו.
עו"ד אריאל עטרי, שמייצג את ל', מסר בתגובה להחלטתו של שטיין: "הערעור שהגשנו עסק בשאלה אחת ויחידה - האם בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהרשיע נאשם, היה מוסמך לדון בבקשת אותו נאשם, לקבל חומר חקירה לאחר שניתן פסק דין בעניינו ובטרם הגיש ערעור. בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו העקרונית וקבע שאכן הסמכות נתונה למחוזי ואנו מברכים על כך. כל יתר הנושאים בהם דן השופט שטיין - חסרי כל נפקות משפטית, מאחר שלא התקיים בהם דיון, לא נשמעו בהם טענות מטעם הצדדים, והם לא היו רלבנטיים להכרעה. אילו היינו משמיעים טיעון סדור גם בנושאים האחרים - יש להניח שהשופט שטיין היה מגיע למסקנות שונות גם בנושאים בהם עסקו אמרות האגב שלו".