יחידת שכירי חרב מדרום אפריקה מואשמת על ידי אחת מחבריה לשעבר בניסיון להפיץ באופן מכוון איידס במדינה בשנות ה-80 וה-90. את הטענות הציג אלכסנדר ג'ונס בסרט דוקומנטרי שהוקרן בסוף השבוע האחרון בפסטיבל הסרטים סאנדנס. ג'ונס סיפר כי בילה שנים כקצין מודיעין במכון למחקר ימי בדרום אפריקה (SAIMR) לפני שלושה עשורים, כשתכנן הפיכות ואלימות ברחבי היבשת.
הסרט חוקר את הרצח הבלתי-פתור של צעירה שגויסה למכון בשנות ה-90, שמשפחתה מאמינה כי נרצחה בשל עבודה על פרויקט שקשור באיידס שערכה הקבוצה בדרום אפריקה ובמוזמביק. עוד הוא טוען כי למנהיג הקבוצה לשעבר הייתה אובססיה גזענית ואפוקליפטית עם נגיף ה-HIV. המנהיג, קית' מקסוול, כתב על מגפה שקיווה שתביא להכחדת האוכלוסייה השחורה, תחזק את השליטה הלבנה ותשיב את הערכים הדתיים, כך לפי מסמכים שנאספו על ידי יוצרי הסרט.
למקסוול לא הייתה הכשרה רפואית, אולם הוא הפעיל מרפאות באזורים עניים, ברובם שחורים, בסמוך ליוהנסבורג, בזמן שהתחזה לרופא. ג'ונס אמר כי בכך ניתנה לו האפשרות לבצע ניסוי זדוני. יוצר הסרט Cold Case Hammarskjöld חקרו את מעשי המכון SAIMR בשל הטענות לאחריות להתרסקות מטוס מסתורית בשנת 1961, שבה נהרג מזכ"ל האו"ם דאז דאג המרשלד.
"איזו דרך קלה יותר יש להשיג שפני ניסיוני מאשר כשאתה חי באפרטהייד?", שאל ג'ונס בסרט. "לאנשים שחורים אין זכויות, והם צריכים טיפול רפואי. יש 'פילנתרופ' לבן שמגיע ואומר: 'יודעים מה, אני אפתח את המרפאות האלה ואטפל בכם'. ובזמן הזה הוא בעצם זאב בעור של כבש".
עוד בעולם
מזכ"ל האו"ם ביום השואה הבינלאומי: האנטישמיות מתגברת ומחמירה
האי הקטן באבל: הברווז "הבודד ביותר בעולם" מת בתקיפת כלבים
איראן: אין לנו כוונה להגדיל את טווח הטילים - אלא רק לדייק אותם
שלט שעליו רשום "דוקטור מקסוול" עדיין תלוי לצד משרדו בפוטפנטיין שבפאתי יוהנסבורג, שם המקומיים עדיין זוכרים אדם מכובד שהיה כמעט האחראי הבלעדי על בריאות האזור. הוא הציע טיפולים מוזרים, שבהם העביר מטופלים דרך "צינורות", שלדבריו אפשרו לו לראות דרך גופם. הוא גם נתן "זריקות שווא", סיפר איברהים קרוליה, בעל חנות ברחוב.
בפומבי, מקסוול הפגין עניין באיידס מתוך נדיבות לבו לכאורה. קלוד ניוברי, רופא המתנגד להפלות שהכיר את מנהיג שכירי החרב, אישר כי הוא לא היה בעל הכשרה רפואית, אך תיאר אותו כפעיל הומניטרי מסור. "הוא היה נגד רצח עם וניסה למצוא תרופה לנגיף ה-HIV", אמר ניוברי ליוצרי הסרט.
בריאיון ביזארי מאוגוסט 1989 בעיתון "יוהנסבורג סאנדיי טיימס" עם סמל הארגון, הנערה דבי קמפבל, יש תמונה של נערה עם תלתלים, שמודדת זיהום מים ומשוחחת על החיפוש אחר תרופה לאיידס. עם זאת, התמונה הכוללת מציגה מציאות קשה - היא מתארת כי גויסה מחוץ לבית ספרה כשהייתה בת 13, וקשה לדמיין איזה עניין תמים יש לשכירי חרב בינלאומיים בגיוס נערות.
מסמכים שנאספו על ידי יוצרי הסרט מראים כי השקפותיו האישיות של מקסוול היו שונות מאוד מדמותו הציבורית. המסמכים הציעו התענגות מבעיתה מהתגלות של מגפה. באחד מהם כתב: "(בדרום אפריקה) יכול להיות אדם אחד, קול אחד עם רוב לבן עד שנת 2000. הדת והמסורת ישובו. להפלות בהזמנה, לשימוש בסמים וחומרים נוספים בשנות ה-60 עד ה-80 לא יהיה מקום בעולם פוסט-איידס".
המסמכים הציגו את חלומו הרטוב של מי ששאף להיות יוזף מנגלה - המדען הנאצי הידוע לשמצה - של דרום אפריקה. יש שם הסברים מפורטים, ולעיתים מעוותים, של הדרך שבה רצה לבודד את נגיף ה-HIV, להרבות אותו ולהשתמש בו נגד השחורים באפריקה.
מה שפחות ברור זה אם היה בעל מומחיות או מימון ליישם את חזונו המבעית. ג'ונס, חבר לשעבר ב-SAIMR, טוען שכן. "פעלנו במוזמביק, הפצנו את וירוס האיידס בזכות התנאים הרפואיים בשטח", אמר.
לפחות חבר אחד של SAIMR ככל הנראה העלה את חששותיו מפני התכניות הרפואיות של היחידה. דאגמאר פייל הייתה ביולוגית ימית כשגויסה בידי בן זוגה. ב-1990 היא נרצחה מחוץ לביתה ביוהנסבורג. קרוביה מאמינה כי למותה היה קשר לעבודתה בתכנית האיידס של המכון.
"אחותי הגיעה אליי, ואמרה כי היא צריכה לספר לי סוד", סיפר אחיה קארל ליוצרי הסרט. "היא ישבה איתי ואמרה כי היא חושבת שהם עומדים להרוג אותה". היא אמרה כי שלושה או ארבעה אחרים בצוות שלה כבר נרצחו, אך כשנשאלה באיזה צוות, דאגמאר אמרה כי "אין ביכולתה לספר לי".
"הנושא של חקר האיידס עלה כמה פעמים, באופן רופף בשיחות. אף פעם לא חיברתי שתיים ועוד שתיים ביחד", סיפר פייל בסרט. במקום זאת, דאגמאר ביקשה מאחיה ללוות אותו לכנסייה, כדי שתוכל "להשלים עם אלוהים". שבועות לאחר מכן היא מתה.