אם היו שואלים את הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, מה היה מעדיף לעשות ביום השישי לפני האחרון שלו בצה"ל, אפשר להעריך כי הדבר האחרון שהיה רוצה הוא לקיים שיחת בירור עם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, תת-אלוף אבי בלוט. לכלי התקשורת הודלפה שלשום (חמישי) ידיעה אודות טעות מקצועית שביצע בלוט בעניין ההתנהלות שקדמה לפינוי המבנים היבילים שהוצבו באופן לא חוקי במאחז עמונה. במהלך השיחה, הבהיר הרמטכ"ל למזכיר כי טעה בטיפול באירוע, ולכן החליט להעיר לו הערה פיקודית.
לפי הודעת דובר צה"ל, בלוט אמור היה להעביר את הנחיית ראש הממשלה בנימין נתניהו בזמן אמת לידיעת הגורמים המוסמכים בצה"ל. מעצם ההחלטה לטפל במקרה בציר משמעתי ומהפינוי עצמו עולות שאלות רבות.
עוד בוואלה! NEWS:
גנץ עונה למתקפת גלנט: "עם ישראל צריך שיח אחר ומנהיגות אחרת"
דקר מחבל פצוע וצלף באזרחים: חייל אמריקני מצטיין מואשם בהרג עיראקים
אחרי מעצר שלושת תלמידי הישיבה: נער נוסף נעצר בחשד לטרור יהודי
ראשית, צריך להבין כי תפקיד המזכיר הצבאי (מזכ"ץ) הוא בעל משקל כבד ואחריות אדירה בתחומים הטקטיים, האופרטיביים והאסטרטגיים, הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית. המזכ"ץ הוא הגורם שאמון על סנכרון ראש הממשלה עם גופים וגורמים בארץ ובחו"ל בהם מדינאים, גורמי מודיעין, צבא וביטחון ואף בכנסת, תוך השפעה על לוח הזמנים. בשל רגישות התפקיד והאינטימיות בין ראש הממשלה למזכיר, תהליך בחירתו מתחיל בבחירת כמה מועמדים שמוצעים על ידי הרמטכ"ל, מתוכם בוחר ראש הממשלה את המועמד שמוגדר על סף משרת אמון.
בכל בוקר מקבל המזכ"ץ עדכונים על אירועי הלילה, ולאורך כל שעות היום מתעדכן באופן שוטף. מתוך כלל המידע שמגיע אליו, הוא בורר ובוחר מה להעביר לראש הממשלה בהתאם לסדר העדיפות ושיקול הדעת. עם זאת, תרומתו לתפקיד לא נמדדת ביכולת זו, אלא בזיהוי אירועים, הבאת אינדיקציות מהשטח שלא בהכרח בצינורות המקובלים, הצגת חוות דעת מנומקת, מניעת משברים וכיבוי שריפות במהירות.
איזנקוט היה בעצמו המזכיר הצבאי לשר הביטחון וראש הממשלה, אהוד ברק, ולאחר מכן עבור אריאל שרון בין השנים 1999-2001. בתקופה זו נכח ברגעים מורכבים מאוד תחת לחצים פוליטיים, ביטחוניים ומדיניים, בהם נסיגת צה"ל מלבנון ופרוץ האינתיפאדה השנייה. לא בכדי הזכיר הרמטכ"ל בהזדמנויות רבות את תרומת תפקיד המפכ"ץ עבורו בהבנת המערכת המדינית והפוליטית. לכן, ניתן להעריך כי אם החליט לרשום הערה פיקודית לבלוט - מכאן שהייתה זו טעות רצינית ולא אירוע שניתן להחליק.
למרות זאת, עדיין נשאלות השאלות: מדוע לראש הממשלה היה כל כך חשוב למקסם את החיכוך בין הדרג הצבאי הבכיר לדרג המדיני? האם היה זה בשם ביטחון המדינה, או בגלל סיבה אחרת? האם נתניהו פעל תחת לחץ פוליטי? ואיך הוא מתכוון לעבוד עם בלוט ביום שאחרי ההערה הפיקודית?
המקרה לכשעצמו מעיד על המתחים והפערים שנוצרו בעקבות החלטתו של נתניהו לקבל על עצמו את תיק הביטחון, לאחר התפטרותו של אביגדור ליברמן. למשרד הביטחון ולצה"ל נחוץ בעת רווית המתחים הזו במזרח התיכון ובעולם כולו שר ביטחון במשרה מלאה. כמו כן, ראוי ונכון לבחון מחדש את הדינמיקה, הסנכרון והאחריות בין המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, תא"ל בלוט, לבין המזכיר הצבאי בלשכת שר הביטחון, תת-אלוף עופר וינטר, כדי למנוע תקריות דומות בעתיד.
בלוט נולד בירושלים וגדל בחלמיש, בוגר המדינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי מזרם הציונות הדתית. הוא התגייס לגדוד 890 בחטיבת הצנחנים, יצא לקורס קצינים והתקדם בסולם הדרגות. לאחר שסיים את תפקיד סגן מפקד יחידת מגלן, כיהן כראש לשכתו של מפקד זרוע היבשה, אלוף בני גנץ. במבצע עופרת יצוקה שימש כמפקד גדוד 101, נפצע וחזר לפקד לאחר כמה שבועות. בהמשך מילא שורת תפקידים נוספים, בהם מפקד חטיבת יהודה, מח"ט מילואים ומפקד חטיבת הקומנדו.
תוך פחות משנה מאז מונה לתפקיד היוקרתי, הוחלט לפי בחירת נתניהו למנות אותו לתפקיד המזכיר הצבאי. הערה פיקודית מהרמטכ"ל לקצין ברמתו של בלוט, שכל עתידו הצבאי עוד לפניו, היא בעלת משקל משמעותי בדיוני שיבוצים בעתיד, אלא אם כן הכול היה הצגה אחת גדולה.