גם הכלב המשוגע לא הצליח לשכנע את טראמפ שהוא טועה

הפעם אלה לא היו פיטורים מהסוג שהורגלנו אליו, או אפילו התפטרות רגע לפני הסילוק. גנרל ג'יימס מאטיס, שר ההגנה, היה המבוגר האחראי - ביטוי ששמענו וכתבנו באופן תדיר בהקשר ממשל טראמפ. למרות כינויו מימי הצבא, "כלב משוגע", בחר להניח את המפתחות והתפטר. במכתב התפטרותו יש ביקורת, אפילו לא סמויה על מהלכי הנשיא, מנוסחת בלשון מכבדת, או אירונית: מגיע לך אדם שיסכים איתך. הנשיא הודה למאטיס על שירותו, כראוי, לפחות כרגע - הרי איש, אולי גם לא טראמפ עצמו, יודע מה יקליד בטוויטר על מאטיס, אופיו, אישיותו והחלטותיו עוד כמה ימים או שבועות.

הסיבה להתפטרות מאטיס ברורה ומובנת. שר הגנה של ארצות הברית לא הסכים עם הנסיגה החפוזה, כמעט המבוהלת מסוריה ומאפגניסטן. מתברר כי באותו יום עצמו החליט הנשיא לא רק להוציא את כל הכוחות האמריקניים מסוריה, בניגוד לדעת הצבא, אלא גם להוציא מחצית מהכוחות האמריקניים באפגניסטן - כ-7000 חיילים, בדרך להוצאת כל הכוחות משם.

לקריאה נוספת בנושא
דיווח: ממשל טראמפ יסיג חצי מהכוחות האמריקניים מאפגניסטן
גורמים אמריקניים: הנסיגה מסוריה תכלול הפסקת תקיפות אוויריות
המלחמה השקטה: מורה נבוכים לנסיגה של ארה"ב מסוריה

מאטיס לא הסכים ולא מסכים לכך. הוא איש הדור הישן, איש המלחמה הקרה, אדם הרואה בעולם כולו זירת מאבק בין המעצמות - אז ארצות הברית וברית המועצות והיום בעולם כאוטי יותר - מול רוסיה, סין, האסלאם הקיצוני ומעצמות אזוריות דוגמת קוריאה הצפונית. נסיגה אמריקנית לתפיסתו, ולדעתי בצדק מוחלט, רק תכניס לוואקום שיווצר חלופות גרועות - רוסיה, איראן, טורקיה והאסלאם הקיצוני, תחליש את ארצות הברית ובנות בריתה, ובטווח הרחוק תפגע בביטחונה.

הנימוק של הנשיא כפול - טראמפ מבקש לחסוך - החזקת כוחות אמריקניים סביב העולם 24/7 יקרה, הוא אומר ובצדק, מדוע העם האמריקני צריך לשלם עבור ביטחון העולם? הנימוק השני הוא בדלני, שזו תפיסת עולמו של הנשיא: מדוע אימהות מאיידהו ודקוטה צריכות לשלוח את בניהן לסכנת מוות בארצות רחוקות? מדוע ארצות הברית צריכה להיות השוטר של העולם?

יש בכך היגיון רב, כמובן. אבל גם מחשבה לטווח קצר. הרגש הזה, הבדלני, אינו חדש בפוליטיקה האמריקנית: הוא החל אם תרצו בדוקטרינת מונרו שאמרה בעצם למעצמות האירופיות - אתן תתעסקו בענייניכן ואנו בענייננו. אמריקה היא מגרש המשחקים שלנו, אל תגיעו לכאן, תשתעשעו בשאר העולם. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזרו החיילים האמריקניים הביתה, קונגרס בדלני טרפד את מדיניות הנשיא וילסון.

הכוחות הבדלניים היו חזקים במיוחד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ורק ההתקפה היפנית בפרל הרבור, והעבודה שהיטלר הכריז מלחמה ביוזמתו על ארצות הברית, הכניסו את אותה למלחמה. ובסיומה שוב - כמעט כל הכוחות חזרו הביתה. אבל לא כולם - דוקטרינת קינן, בלימת הקומוניזם הייתה למסמך המנחה את ארצות הברית. זה הצליח בדרך כלל - ברית נאט"ו - עם כישלונות צורבים - וייטנאם.

גם אחרי קריסת הגוש הקומוניסטי המשיכה ארצות הברית במעורבותה בעולם. בבחישה בפוליטיקה באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון. במכירת נשק ובתיווך להסכמי שלום. בסיוע למורדים ובסיוע חוץ למשטרים ידידותיים. שיא המעורבות המוצלחת היה מלחמת המפרץ הראשונה. היא הייתה למעצמה היחידה, העשירה, סמל לחופש, לשגשוג, להצלחה.

ואז בא 11/9, המלחמה הגלובלית בטרור. הפלישה לאפגניסטן, הסטת הכוחות ברגע קריטי, אולי לפני הבסת הטרור לעיראק, מלחמת המפרץ השנייה, אירועי האביב הערבי, עלייתה מחדש של רוסיה, התחזקותה של איראן, מלחמת האזרחים בסוריה. וארצות הברית מצאה עצמה, שוב, נגררת למזרח התיכון.

פעם אחר פעם מנסה ארצות הברית לשרטט את קווי הביטחון הלאומי שלה. פעם הם עברו באוקיינוסים האדירים המגנים עליה. בעידן הסייבר והטרור גם אוקיינוסים אינם מגן מספיק. גם לא בריתות צבאיות מסורתיות נוסח נאט"ו, למרות חשיבותן. צריך להסתמך על בני ברית - כולל בני ברית בשטח, שיסכימו לשפוך את דמם למען האינטרסים שלהם, החופפים לאמריקניים, תמורת סיוע וגיבוי. הכורדים. צבא סוריה החופשית. כוחות ממשלת עיראק וממשלת אפגניסטן, הקורסים והולכים. אמריקה תספק יועצים, נשק, ציוד. כוחות מיוחדים ותקיפות אוויר אם צריך, בעידן הנוכחי, הייתה הדוקטרינה.

המצחיק הוא שאובמה וטראמפ, שונים בכל, דומים במעט בנטייתם האינסטינקטיבית לא להתערב בכל מקום, לסגת ולא להישאב לעוד ביצה מזרח תיכונית מדממת. בהבדל חשוב - אובמה עשה זאת כי לתפיסתו שיווי המשקל העולמי משתנה, ואמריקה צריכה להתמקד יותר באוקיינוס השקט, בסין ולא באוקיינוס האטלנטי ובמזרח התיכון. טראמפ רוצה לסגת מכל מקום. כולל אפגניסטן וכולל קוריאה הדרומית (דבר שעליו דיבר, אבל עדיין לא הורה עליו).

מאטיס, שבלם אותו במעט איננו בממשל. גם לא קלי, בן בריתו של מאטיס, אח לאחוות הגנרלים הוותיקים והמוערכים. יהיה שר הגנה. תמיד יש בסופו של דבר מישהו שימלא את התפקיד, ולא, הוא ממש לא חייב להיות גנרל. ישראל זוכרת היטב גנרלים שהיו שרי ביטחון גרועים, ואזרחים שהיו שרי ביטחון מצויינים.

השאלה היא אם יהיו שר הגנה, או שר חוץ, או יועץ לביטחון לאומי שיוכלו לשכנע את הנשיא שהוא טועה, לשכנע אותו לשנות את דעתו בעתיד. וזה מוטל בספק.

אמריקה בנתה מערכת נשיאותית שהיא כמעט קיסרית וזה עבד, ועבד היטב. לא תמיד, כמובן, אבל בהצלחה. כעת אנו רואים את מגבלות השיטה.

ארצות הברית לא לבדה בעולם, כמובן. וכשהיא נסוגה מישהו ימלא את החלל. בסוריה אלה כבר רוסיה ואיראן, וטורקיה גם. ומי במזרח התיכון בעתיד יסמוך על ארצות הברית? מי יאמין להבטחות שהיא תגבה את בנות בריתה, אחרי ההסתלקות והשארת בנות בריתה לחסדי איראן, אסד וארדואן? יש חשש כבד בקרב העולם הסוני, ובצדק, ואולי גם בישראל, המסתמכת לחלוטין לא רק על ארצות הברית, אלא גם על טראמפ אישית.

ברגע שארצות הברית תצא סופית מאפגניסטן יקרה בדיוק מה שקרה כשיצא הצבא האדום ב-1989 - המיליציות הגי'האדיסטיות יקומו מחדש. אז היו אלה המוג'אהידין, ולימים הטליבאן, נותני החסות לארגון טרור צעיר שכינויו אל-קעידה. מנהיג הטליבאן, מולה עומר, אף חיתן את בתו עם צעיר סעודי גבה קומה מהארגון החדש, אוסמה בן לאדן שמו. אפגניסטן תהיה שוב לארגון טרור שיש לו מדינה. ואם ארצות הברית משלה את עצמה שברגע שתצא משם, או מסוריה, ארגוני הטרור הג'יהאדיסטים יניחו לה לנפשה - זו אשליה ממש מסוכנת.

ולא רק בזירות האלה. מה אמורה סין להבין מהרמזים העבים האלה, שקצה נפשה של ארצות הברית מהעולם והיא לא מוכנה יותר להפעיל כוח? שהיא יכולה לפלוש לטייוואן בלי שום תוצאות? להיכנס ביתר עוצמה לים סין הדרומי? לקבוע עובדות באזור הקוטב הצפוני?

מה אמורה להבין קוריאה הצפונית, זו שקיבלה תעודת הכשר מטראמפ שאינה מהווה עוד סכנה, והודיעה רק השבוע שאינה מתכוונת כלל להתפרק מנשקה הגרעיני - ולא שמעה על כך מילה מוושינגטון? שהיא יכולה לפלוש לקוריאה הדרומית? אולי לא כעת, אבל כשארצות הברית של טראמפ תסיג את כוחותיה מהאזור?

ובעיקר - מה אמורה להבין מכך רוסיה? כבר עתה פוטין אגרסיבי מאוד, מוסקבה מתערבת בגסות בבחירות דמוקרטיות - מארצות הברית עד מונטנגרו והוא מקבל בתמורה הכחשה של טראמפ. היא שולחת כוחות לכל מקום, מאיימת על מדינות אירופיות ומקבלת מארצות הברית גינויים רפים, אם בכלל? האם האיתותים האלה לא ימחישו לפוטין שארצות הברית של אובמה, וביתר שאת של טראמפ, היא נמר של נייר? מה המשמעות לגבי אוקראינה, למשל, הנמצאת על סף פיצוץ?

מוקדם לדעת.

הדבר הבטוח היחיד, שאפשר לומר בוודאות הבוקר הוא שהעולם מקום בטוח עוד פחות משהיה אתמול. השוטר העולמי עייף, רוצה לסיים את המשמרת. אבל הוא שוטר של שכונה קשה, ובשכונות קשות כשאין שוטרים מישהו אחר ישתלט עליהן. ותמיד, תמיד, זה יהיה מישהו גרוע יותר.