דיון ההוכחות במשפטו של אלי בר זכאי, הנאשם שדרס את הנער אילון שלו אמסלם בצפון תל אביב לפני כמה חודשים, החל היום (שני). העד הראשון שעלה להעיד מטעם התביעה הוא גיא פריימן, עד ראיה שעמד ברמזור בצומת בזמן התאונה. "עמדנו ברמזור בצומת של רחוב שי עגנון, סמוך לשעה 01:00 בלילה. לפתע שמעתי רעש מחריש אוזניים. סחרור כזה. הרמתי את העיניים לראות מה קורה, ותוך שניות ראיתי את האוטו פוגע בעמוד חשמל. לא ראיתי אותו פוגע או משהו", סיפר פריימן.
"הנהג יצא מהאוטו, אז החלטתי לא לעמוד ברמזור. חיכיתי שהאור התחלף, חניתי מצד ימין, וניגשנו לאזור של הפגיעה. אחד הילדים שכב על הרצפה עם הראש על שפת הכביש. כבר היו שם אנשים - היה אופנוע אחד, פקח של סיור עירוני", סיפר.
לקריאה נוספת:
"חוסמים מאיתנו גישה לחומרי החקירה": אביו של אילון שלו-אמסלם מאשים
אביו של אילון שלו-אמסלם נגד הנהג הדורס: "ירא שמיים בתחפושת"
החל משפטו של הנאשם בהריגת הנער אילון שלו אמסלם
לדבריו, "הנהג יצא מהרכב, ראיתי אותו ושאלתי אותו אם הוא בסדר, אם הוא צריך משהו, והוא כל הזמן שאל אותי 'איפה אני? איפה אני? מה הכתובת? איפה אני נמצא?'. הוא דיבר בטלפון, והיה נראה שהוא בסדר. ניגשנו לפצוע, שאלנו אותו דברים אבל הוא לא ענה, לא הגיב. רצינו להביא לו מים מהאוטו, אבל היו שם כבר אנשים שטיפלו בו ואמרו שלא צריך. אחר כך היה שם בחור עם טלפון נייד ששאל את הפצוע אם זה שלו, והוא אמר שזה של חבר שלו - ככה הבנו שהיה שם עוד מישהו, עוד בן אדם, והתחלנו לחפש אותו. בסוף מצאנו אותו על הדשא, והבחורה שהייתה איתי אמרה שאין לו דופק. זה מה שהפרמדיק אמר לה".
ביחס לתנאי הדרך, אמר פריימן כי "הכביש לא היה רטוב כמו שאומרים, אבל בדרך חזרה הוא כן היה רטוב". הסנגור אורי קינן שואל אותו מי אומר שהכביש היה רטוב, והוא משיב ששמע כך בתקשורת. לדבריו הכביש "היה יבש והייתה תאורה מלאה בשני הצדדים". הסנגור שואל האם היה שמן על הכביש, והעד משיב שאינו יכול לדעת.
"לא יכולתי ללכת, הרגליים השתתקו לי"
לאחר פריימן עלתה על דוכן העדים אסנת בן דוד, ידידתו של פריימן ששהתה עמו באותו הערב. לדבריה, כשהגיעו לזירת התאונה, החליטו השניים לעצור ולהביא מים לפצועים. "רצתי עם בקבוק מים קטן, ניגשתי לשם, ואז ראיתי את הילד הפצוע עם הראש על שפת המדרכה והגוף שלו מוטל על הכביש. באתי אליו ושאלתי אותו מה קרה, עם מי הוא היה - והוא אמר שהוא היה עם עוד חבר".
"שאלתי אם הוא יודע איפה החבר, והוא אמר שלא וביקש שאחפש אותו. הוא אמר לי 'תעשי טובה תחפשי את החבר שלי'. רציתי לתת לו לשתות ואז אחד השוטרים אמר לי שאסור לתת לו ואסור להזיז אותו. אמרתי לשוטר שחבר שלו נמצא פה, שצריך להיות עוד חבר, ואז ראיתי את הטלפון שלו מונח על הרצפה. ראיתי את הנהג ואמרתי לו 'תראה מה עשית', והוא כל הזמן דיבר בטלפון בלי הפסקה. אמרתי לו שישתף פעולה עם המשטרה, שיראה מה הוא עשה, הוא לא התייחס והמשיך לדבר בטלפון בלי סוף", סיפרה.
"אמרתי לשוטר שחבר של הפצוע צריך להיות פה, והוא אמר לי 'לא, אולי הוא ברח מההלם'. אמרתי לו שלא יכול להיות שילד השאיר את הטלפון שלו וברח. ואז הסתובבתי ואמרתי לגיא (פריימן, ד.ד.) שחבר שלו חייב להיות פה, הוא לא יכול להיעלם. נעמדתי, ופתאום ראיתי דמות של ילד שוכבת מאחורי הסלע בתנוחת עובר, וצרחתי 'אמא'לה, הנה החבר שלו'. אז בא מישהו ממד"א ורץ ואמר שאין לו דופק, וצרחתי 'הוא מת, הוא מת'. לא יכולתי ללכת. הרגליים השתתקו לי. שבועיים לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לתפקד, מאז שראיתי את הילד בעיניים שלי. הפצוע שכב עם המון דם ואמרתי לו שיהיה בסדר".
לאחריה עלה להעיד אלי דניאלי, אחד החברים שבילו בערב התאונה עם הנאשם, אלי בר זכאי. דניאלי מעיד כי הערב התחיל בדירה שלו בפתח תקווה, וכי בר זכאי הגיע עם חבר נוסף בשם הלל. "הלל ואלי שתו", סיפר, "את השתייה הם הביאו איתם. שתו וודקה. כוס אחת בוודאות הם שתו. עוד חצי כוס... בעיניים ראיתי כוס וחצי כל אחד מהם. היינו בדירה 40-50 דקות. ישבנו בסלון".
לאחר מכן, לדבריו, נסעו לדירה של חבר אחר בגבעתיים. דניאלי עצמו היה הנהג התורן, הוא נהג לשם ברכב של בר זכאי, משום שהאחרון שתה. בדירה בגבעתיים לא שתו, והוא מספר שהיו שם כמה חברים ששיחקו פיפ"א. הוא והלל רצו להישאר, אך בר זכאי רצה לצאת למועדון. "היה לו משעמם, הוא לא התחבר יותר מדי לאנשים שהיו שם, והוא רצה לצאת. הוא אמר משפט שאני לא יכול לשכוח: 'כולם פה סחים, אין לי מה לעשות פה'. הוא רצה לצאת למועדון שלוותה בתל אביב".
עוד מספר העד כי הלל, החבר הנוסף, ירד למטה עם בר זכאי וניסה לשכנע אותו לא לנהוג, אך ללא הצלחה. כשנשאל על ידי התובע כמה שיכור היה בר זכאי, להתרשמותו, הוא ענה: "הוא היה שתוי, אבל לא ברמה מוגזמת יותר מדי. היה עם מי לדבר. הוא כן שתה. אבל אם היית מדבר איתו בגובה העיניים, הוא היה מדבר איתך. הוא היה קשוב. יכולת לדבר איתו".
בהמשך סיפר כי הלל קיבל שיחת טלפון מבר זכאי, שבה סיפר על התאונה. בהתחלה היו בטוחים כי בר זכאי ניסה לעבוד עליהם כדי לגרום להם לנסוע למועדון. רק בסביבות השעה שתיים וחצי, כשפתחו את האינטרנט, הבינו. "אני רואה שהייתה תאונה, ושזה הרכב של אלי. אנחנו איבדנו את זה. בכינו. ישבנו שלושתנו בסלון, היינו בהלם. הלל לקח את זה מאוד מאוד קשה". בהמשך הוסיף: "זה משהו מאוד קשה. כל לילה אתה עושה חשבון נפש עם עצמך. אתה היית הנהג תורן, יש לך חלק משמעותי בתאונה. זו תקופה מאוד קשה שאתה עובר עם עצמך. זה לא קל בכלל".
הסנגור, אורי קינן, חוקר נגדית ומתעקש על פרטי הפרטים של הכוסות שהיו מונחות על השולחן ובאיזה צבע הן היו. בשלב מסוים דניאלי, שקודם לכן אמר שהוא זוכר בוודאות שבר זכאי שתה כוס וחצי של וודקה, אמר שהוא לא יכול להיות בטוח בזה בוודאות, ושהיה צריך להגיד גם במשטרה שזה לא ודאי.
(עדכון ראשון: 11:58)