פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "דברים לא נבדקו - וזה לא מזיז לאף אחד": 12 שנה לרצח תאיר ראדה

      ביום השנה לרצח בתה, מספרת אילנה ראדה על הסערות הציבוריות שלא נותנות לה לשקוע בכאב הפרטי ועל הכעס כלפי הרשויות שלדבריה לא עשו עבודתן. עם זאת, היא אופטימית שהפרשה עוד תגיע אל סיום אחר. "ממשיכה להילחם, לשים על סדר היום הציבורי כדי שהרצח לא יישכח"

      "דברים לא נבדקו - וזה לא מזיז לאף אחד": 12 שנה לרצח תאיר ראדה
      עריכה: יוסי אלטר

      היום לפני 12 שנים שוטרי משטרת קצרין פרצו את תא השירותים הקטן של בית הספר "נופי גולן" בקצרין ומצאו בו את תאיר ראדה בת ה-13 מתבוססת בדמה, ללא רוח חיים. גרונה של תאיר שוסף פעמיים, ועל ידיה נמצאו פצעי התגוננות. לחוקרים היה מיד ברור שנרצחה, ונותר להם למצוא מי שם קץ לחייה של הנערה.

      שבוע לאחר הרצח עצרה המשטרה את רומן זדורוב, פועל בניין אוקראיני בן 29. יום הרצח היה עבורו היום האחרון בעבודת ריצוף מקלט בית הספר. בחיפוש בביתו נמצא אוסף סכינים והיסטורית חיפוש ושיתוף של סרטי סנאף ואלימות. למדובב זדורוב סיפר למדובב של המשטרה שראדה היא "חוצפנית", והוא לא נעתר לבקשתה לתת לה סיגריה. זדורוב הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. באמצעות עורכי דינו הוא ערער על ההחלטה, אולם בית המשפט העליון הרשיע אותו בשנית. זדורוב הגיש בקשה לדיון נוסף, אך בקשתו נדחתה.

      לקריאה נוספת:
      אילנה ראדה ליד קבר בתה: "לא אנוח עד שהמשפט ייפתח מחדש"
      מי אשם? ספר המתח של עורך דינה של א"ק בהשראת פרשת ראדה
      שי ניצן ברקע תיק ראדה: לא נשנה את עמדתנו בגלל לחץ ציבורי

      אזכרה לתאיר ראדה 22 בנובמבר 2018 (מערכת וואלה! NEWS , אלי אשכנזי)
      אילנה ראדה בטקס האזכרה לביתה (צילום: אלי אשכנזי)

      באותו אחר הצהרים של ה-6 בדצמבר 2006 התקשרה אילנה ראדה, אמה של תאיר למשטרת קצרין ודיווחה שביתה לא שבה מבית הספר. היום הזה הוא אחד מרצף תאריכים קשה שהופך את חייה כבר 12 שנה - האזכרה בתאריך העברי, יום ההולדת של ביתה בתחילת ינואר, ולאחרונה, האזכרה של שמואל, אביה של תאיר. 12 שנה חלפו, ואילנה מתקשה למצוא מנוחה. היא משוכנעת שרוצח ביתה טרם נלכד.

      בשיחה עם וואלה !NEWS, אילנה ראדה אמרה שהיא עדיין אופטימית ומשוכנעת שהפרשה הזו עוד תסתיים, ובינתיים לתחושתה היא לא יכולה להתחיל להשתקם. "בכל פעם ביום הרצח אתה נופל נפילה מאוד חזקה שמחזירה אותך ליום ההוא, כי זה לא פתור. כי זה עדיין בסערה גם ציבורית, גם משפטית, וזה קשה, קשה מאוד".

      אמה של תאיר הפנתה אצבע מאשימה לרשויות: "קודם כל המשטרה, אחר כך זה התגלגל לפרקליטות ואחר כך, הגרוע ביותר, האכזבה הכי גדולה שלי - בית המשפט". כבר שנים שהיא מנסה בכל דרך לבטא את האמת שלה, ולספר לכל מי שמוכן לשמוע, שרוצח ביתה עדיין לא נלכד. "אני לא מאמינה שאני עד כדי כך טיפשה שלא יכולתי לראות את האמתות של הדברים", היא מספרת בכאב. "מנגד, אני כותבת בדף הפייסבוק שלי וסיפרתי את הדברים בספר שהוצאתי יחד עם שרון רופא, אבל אף אחד לא מתייחס, ולאף אחד לא מזיז. יש דברים קשים, ואחרים וחשובים שלא נבדקו שאף לא שם עליהם את היד ואף אחד לא טרח לפתוח את זה".

      תאיר ראדה, רפרודוקציה (ג'יני)
      "מדמה שהפכה לרקדנית מצטיינת". תאיר ראדה (צילום: ג'יני)

      עוד הוסיפה כי "12 שנה אחרי, ואנחנו באותה נקודת פתיחה. התאריך הזה מהדהד. כי זה נשארנו איפה שהיינו. מילא אם השנים מאז היו יותר רגועות ואז גם אנחנו היינו נשארים בתוך הכאב שלנו. אבל היום הזה מביא עוד פעם את הסערות הקשות שלו . והיום הזה מסמן שתאיר נרצחה ועדיין לא נפתר דבר, עדיין ממשיכים להתל בנו ולמשוך אותנו בחוטים. הכעס עוד יותר גדול. אז נולד נכד בדרך והתחתן ילד, ואתה רואה כאילו החיים ממשיכים אבל אתה תקוע בתאריך הזה כל שנה".

      לו הייתה בחיים, תאיר הייתה מציינת בעוד כחודש את יום הולדתה ה-25. "בדמיון שלי רואה אותה גדלה מתקדמת", מספרת אמה בכאב. "חושבת על איפה היא הייתה ולאן התקדמה, מדמה שהפכה לרקדנית מצטיינת, שירתה בצבא, היא אהבה צבא, מפתחת איזו קריירה. הראש תמיד לוקח אותי דווקא למקומות האלה ופחות תקועה במקום בו נעצרו החיים של תאיר".

      אזכרה לתאיר ראדה 22 בנובמבר 2018 (מערכת וואלה! NEWS , אלי אשכנזי)
      קברה של תאיר באזכרה שנערכה בחודש שעבר (צילום: אלי אשכנזי)

      למרות התסכול הגדול. היא מסרבת לאבד תקווה. "אני עדיין ממשיכה להילחם ועדיין ממשיכה לשים את זה על סדר היום גם בחיים שלי וגם בחיים הציבוריים כדי שרצח תאיר לא ישכח, זה משהו שלא נתפס שילד הולך ללימודים ונרצח בתוך בית הספר, וכל העולם ממשיך כהרגלו".

      בזמנה הפנוי, אילנה ראדה מספרת את הסיפור של ביתה בהרצאות ברחבי הארץ. "אני מנסה לשנות סדרים וחוקים במדינה שלנו, בנושא מי נותן לנו את הביטחון בחיים. אני פוקחת קצת את העניים לאנשים על דברים שלא נכתבו בעיתונים ולא ראו אותם בטלוויזיה ולא עלו בבית המשפט. אני שומעת את הציבור והוא פשוט מפחד, מפחד מהמקום הזה בו אני נמצאת, מפחד שיעבדו עליו, מפחד שלא מגנים עליו, מפחד שעושים עליו קומבינות. ולו הצלתי נפש אחת - אם נתתי לאדם אחד לבוא ולהיסחף ביחד איתי ולעזור לי במלחמה הזאת, אז רצח תאיר לא היה לשווא".