את תיק 4000, שהמשטרה והרשות לניירות ערך הגישו היום (ראשון) בו את המלצותיהם, אפשר לדמות לגוף בעל שתי זרועות: האחת היא ההטבות שניתנו כביכול לבזק על ידי משרד התקשורת ביוזמת ראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו, והשנייה היא הסיקור המיטיב שניתן כביכול לנתניהו באתר וואלה! NEWS, שהיה בשליטת בזק. כדי שניתן יהיה להרשיע בשוחד, לא די בהוכחה ששתי "הזרועות" התקיימו - על הפרקליטות להוכיח מעל לכל ספק סביר גם כי הדברים נעשו זה תמורת זה.
כדי להוכיח זאת, הפרקליטות הייתה מוכנה ללכת רחוק מאוד בגיוס שני עדי מדינה בכירים ביותר: שלמה פילבר וניר חפץ. האם הם סיפקו את הסחורה? באופן כללי, נראה שהתשובה חיובית - השניים נתנו ראיות שחיזקו מאוד את התיק נגד ראש הממשלה נתניהו ובעל השליטה לשעבר בבזק, שאול אלוביץ'. ועדיין, לא בטוח שבידי המשטרה יש אקדח מעשן. זה לא אומר שאי אפשר יהיה להשיג הרשעה בתיק - אלא רק שבפרקליטות יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה.
הראשון שחתם על הסכם עד מדינה (אם לא סופרים את ארי הרו, שגויס בכלל בתיק 1000) היה שלמה פילבר, ששימש בעברו כמנכ"ל מועצת יש"ע וראש המטה של נתניהו, שהוצנח על ידו לכס מנכ"ל משרד התקשורת. בגלגולו הראשון של התיק שנחקר על ידי רשות ניירות ערך, המליצה הרשות להעמידו לדין בשל יחסיו הפסולים לכאורה עם ראשי בזק. אך החקירה לא המשיכה לטפס במעלה הסולם, ונשארה במישור היחסים הפסולים בין חברת התקשורת למנכ"ל משרד התקשורת. נתניהו, שהחזיק אז בתיק התקשורת, כלל לא נחקר.
לקריאה נוספת:
תיק 4000: המשטרה ממליצה להעמיד לדין את בני הזוג נתניהו בחשד לשוחד
נתניהו: ההמלצות לא מפתיעות, וגם לא העיתוי השקוף של פרסומן
סיקור מטיב עבור מיליונים: כך התגלגל הקשר נתניהו-אלוביץ' לפרשת שוחד
עם גיוסו כעד מדינה, סיפק המנכ"ל לשעבר ראיה חשובה. הוא קשר את נתניהו ישירות להחלטות שהתקבלו במשרד התקשורת בנוגע לבזק, ולפי התביעה היו שוות לאלוביץ' מאות מיליוני שקלים. זו פיסה הכרחית בפאזל, שקידמה מאוד את החוקרים בכל הנוגע ל"זרוע" שעסקה בהטבות הרגולטוריות שהשיג נתניהו, לכאורה, עבור אלוביץ'.
העסקה שהשיגו פרקליטיו של פילבר, עורכי הדין דרור ארד אילון ויובל נחמני, עבור הלקוח שלהם, מלמדת על החשיבות שנתנו החוקרים לעדותו: אם קודם לכן עמד בפני המלצה לכתב אישום, כעת נקבע כי לא יעמוד לדין פלילי, אלא רק לדין משמעתי שירחיקו משירות המדינה. מחיר סמלי לכל היותר.
העד שסיפק חומר נפץ לחוקרים
בעדותו סיפר פילבר לא רק על ראש הממשלה, אלא גם על כמה פגישות שקיים בעצמו עם חפץ, בהן העביר לו כביכול מסרים מנתניהו בעניין בזק. אותן פגישות, ניתן לשער, נתנו לחוקרים תחמושת שאפשרה להם ללחוץ עוד על חפץ בחדר החקירות. חפץ נעצר לשבועיים, ונראה כי השילוב של תנאי המעצר הקשים והדברים שהוטחו בו בחדר החקירות גרמו לו להבין שהמוצא היחיד הוא הסכם עד מדינה. שבועיים לאחר חתימתו של פילבר - חתם גם יועץ התקשורת חפץ, אחד האנשים הקרובים ביותר לבני הזוג נתניהו, על ההסכם.
חילופי עורך הדין של חפץ סימנו את המעבר: תחילה יוצג על ידי עו"ד ירון קוסטליץ, שאינו מייצג עדי מדינה מתוך עיקרון. עם החתימה עבר לידיו של עו"ד אילן סופר, שמייצג גם את מיקי גנור - עד המדינה בפרשת הצוללות. סופר הצליח להשיג עבור לקוחו עסקה חריגה - ובה הבטחה לחסינות מוחלטת. בתמורה ציפו ממנו החוקרים, שידעו שבידיו הקלטות רבות מהשנים שבהן עבד עבור בני הזוג נתניהו, לעדות שתסגור את התיק.
חפץ מסר במשך שבועות עדות מפורטת ביותר, שאף הובילה להשלמות חקירה בתיקי משפחת נתניהו האחרים: תיק המתנות (1000), תיק נתניהו-מוזס (2000) ותיק המעונות, בו כבר הוגש כתב אישום נגד אשת ראש הממשלה. אגב, סנגורו הראשון של חפץ, קוסטליץ, הצטרף מאז לצוות ההגנה של שרה נתניהו.
בנוגע לתיק 4000, עיקר עדותו של חפץ נגעה לזרוע "העריכתית", זו שחושפת אילו לחצים הופעלו על אתר וואלה!NEWS כדי להטות את הסיקור לטובת משפחת נתניהו. הראיות שמסר, כולל הקלטות וחילופי מסרונים, חיזקו מאוד גם את התיק נגד שרה נתניהו, שגם אותה הומלץ להעמיד לדין בגין שוחד, ונגד אשתו של אלוביץ' - איריס. אך הנקודה החשובה ביותר נותרה ההוכחה כי נתניהו היה מודע לשני צידי העסקה, וכי ההטבות והטיית הסיקור נעשו זה תמורת זה. גם בהיבט הזה תרם חפץ רבות לחוקרים.
הוא סיפר, למשל, על פגישה בארבע עיניים בין נתניהו לאלוביץ', שנערכה ברגע קריטי מאוד בציר הזמן הפלילי, כפי שמציירים אותו החוקרים. קיומה של הפגישה הוצלב גם על ידי ראיות נוספות, שאינן תלויות בחפץ. הוא עצמו לא נכח בפגישה, אולם סיפק ראיות נוספות, מאירועים שקרו סביבה, שהעידו על תוכנה. בנוסף, יש לזכור שחפץ ופילבר רחוקים מלהיות העדים היחידים בתיק. כך, למשל, מנכ"ל וואלה! NEWS אילן ישועה מסר לחוקרים חומרים רבים - ששכנעו את הרשויות להעביר את התיק מהרשות לניירות ערך לחקירת משטרה, בה נחשד גם ראש הממשלה עצמו.
בין אולמרט, דנקנר ונתניהו
הדבר היחיד שלא ברור כעת הוא אם יש בידי החוקרים ראיה ישירה שתוכיח כי גם לראייתו של נתניהו, הפעולות הרגולטוריות והסיקור המיטיב היו שני הצדדים של אותה עסקה. ראיה כזו יכולה להיות, למשל, הקלטה כמו זו שמתעדת את שיחת נתניהו-מוזס בתיק 2000. בהנחה שאין בידי הפרקליטות ראיה ישירה, אלא צבר ראיות נסיבתיות, יעמדו מול עיניה שני מקרים הפוכים מהשנים האחרונות.
המקרה הראשון הוא השוחד שניתן כביכול לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד. כספי השוחד, בגובה חצי מיליון שקלים, הועברו לאחיו של אולמרט, יוסי, על ידי עד המדינה שמואל דכנר. לא היה ספק כי הכסף אכן הועבר, אך השאלה הייתה האם הדבר נעשה בידיעתו של אולמרט, והראיה הישירה היחידה לכך הייתה עדותו של דכנר עצמו. בבית המשפט המחוזי, השופט דוד רוזן הסתפק בכך והרשיע את אולמרט, אולם בית המשפט העליון הפך את ההכרעה וזיכה את אולמרט בפרשה זו, תוך שהותיר על כנה את הרשעתו בקבלת שוחד בפרשה אחרת.
סיפק מידע. חפץ (צילום: ראובן קסטרו)
שופט העליון ניל הנדל כינה את עדותו של דכנר, שנתפס לא פעם בשקרים, "משענת קנה רצוץ". הוא קבע כי משקלה של העדות אפסי, ודן ארוכות בשאלת ההרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד. מסקנתו היתה כי באופן עקרוני הדבר אפשרי, אלא שבאותו מקרה הראיות הנסיבתיות לא היו חזקות מספיק.
"אינני מתעלם מן ההלכה לפיה המסקנה המרשיעה יכולה לנבוע מצירוף של ראיות נסיבתיות", כתב הנדל, והוסיף: "הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות לא מחייבת כי ב'תצרף' העובדתי לא יישארו חללים. די בכך שהחללים המרכזיים והמהותיים יימצאו, ויובילו למסקנה מרשיעה ברורה... (ואצלנו), אם נמשיך את דימוי ה'פאזל' המורכב מראיות נסיבתיות, הרי שהחללים אינם בשולי הפאזל. תבניתו העיקרית והמרכזית - קישורו של אולמרט לאירוע העברת הכספים עצמו - חסרה".
מנגד, התקדים השני הוא הרשעתו של נוחי דנקנר בהרצת מניות, שאושררה על ידי בית המשפט העליון באוגוסט האחרון. גם שם, הראיה הישירה היחידה לעובדה כי דנקנר ושותפו, איתי שטרום, פעלו באופן לא חוקי - נשענה על עדותו של עד מדינה. גם שם נמצא פגם באמינותו של עד המדינה, שהותיר את השופטים להסתמך על ראיות נסיבתיות. גם שם ההרשעה בבית המשפט המחוזי התגלגלה בבית המשפט העליון לשולחנו של ניל הנדל.
במקרה של דנקנר, בניגוד לאולמרט, הנדל ושני שופטי ההרכב האחרים - ג'ורג' קרא ודוד מינץ - מצאו כי שפע הראיות הנסיבתיות הספיקו כדי לאשרר את ההרשעה. "מקובל לומר לגבי ראיות נסיבתיות כי ייתכן שכל ראיה נסיבתית כשלעצמה אין בכוחה להרשיע", כתב הנדל. "ואולם, בהצטרפותן יחדיו נוצר פסיפס שמוביל למסקנה אחת ויחידה של הרשעה... המסקנה הסבירה היחידה, העולה ממכלול הראיות שנבחנו לעיל, הינה כי דנקנר התכוון להשפיע על שער המניה, ופעל במסגרת תכנית משותפת עם שטרום לשם כך. מסקנה זו מעוגנת במכלול הראיות, ובתמונה הכוללת שהן מציירות... זהו המפתח להרשעתו של דנקנר".
האם תיק 4000 דומה יותר לתיק אולמרט או לתיק דנקנר? לפחות מבחינת המשטרה, ההמלצות שפורסמו היום מראות כי התשובה היא "דנקנר" מהדהד. כעת עובר הכדור לידיהם של פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), ליאת בן ארי שווקי, פרקליט המדינה שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט - כדי שיבחנו בעצמם את אותה השאלה. התשובה צפויה להתקבל בעוד כמה חודשים.