ניצב בדימוס משה אדרי הוא הקצין השני בתולדות ועדות המינויים לתפקידים הבכירים שמועמדותו נפסלת. קדם לו, ב-2011, המועמד לנציבות שירות בתי הסוהר, גונדר אלי גביזון, שוועדת המינויים בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל פסלה בעקבות תלונות על התנהגותו. השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ', שהחליט על מינוי גביזון, נאלץ לחזור בו בעקבות החלטת ועדת טירקל והציע מועמד אחר, ניצב אהרון פרנקו ממשטרת ישראל, שזכה ללא קושי באישור הוועדה והממשלה. אדרי כיהן באותה עת כמזכירו הביטחוני של אהרונוביץ.
תקדים גביזון יכביד על הממשלה לנוכח עתירה נגדה לבג"ץ, אם תתעקש להצביע בעד אישור מינויו של אדרי למרות החלטת ועדת המינויים בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג לפסול אותו. מקרה גביזון משמעותי, כי בכל הפרשיות האחרות של ביטול מינויים לאחר הגשתם לוועדת טירקל אירע הביטול לפני הדיון בוועדה (רב-גונדר יעקב גנות למפכ"ל, 2007; יעקב פרנקל ולאחריו ליאו ליידרמן לנגיד בנק ישראל, 2013) או אף לאחר שהוועדה אישרה את המועמדות (אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל, 2010).
עוד בוואלה! NEWS:
הוועדה למינוי בכירים פסלה את מועמדותו של אדרי למפכ"ל המשטרה
אלשיך בטקס הפרידה: "העיכוב באישור מינוי אדרי לא קשור לעדותי"
מהישיבה בקריות לצמרת המשטרה: סיפורו של השוטר מס' 1
לא תמיד כיבדו הממשלות את המלצותיהן של ועדות בראשות שופטים ואף נשיאים מבית המשפט העליון, ככתבן וכלשונן, אך מעולם לא העזו להפוך "לא" ל"כן". דוגמה מובהקת: ועדת כהן לחקירת הטבח בסברה ובשתילה המליצה לשר הביטחון אריאל שרון ש"יוציא מסקנות אישיות" וכי אם לא יתפטר, שמנחם בגין "ישקול האם עליו להשתמש בסמכותו לפי סעיף 21א(א) של חוק יסוד הממשלה", המאפשר לראש הממשלה לפטר שר. בגין שלל משרון את תיק הביטחון, אך השאירו בממשלה ללא תיק, לפי חלק שני באותו סעיף בחוק.
בהתחכמות אחרת, שסתרה חלקית את כוונת דוח כהן, נקט שר הביטחון הבא, משה ארנס, כלפי מפקד האוגדה בביירות, עמוס ירון. ועדת כהן המליצה למנוע מתת-אלוף ירון תפקיד פיקודי בשלוש השנים הבאות. ארנס מינה אותו לראש אגף כוח אדם במטכ"ל, בטענה התמוהה שראש אכ"א - שכפופים לו קציני חיל ראשיים ויחידות גיוס, קליטה ושלישות - אינו מפקד אלא קצין-מטה. לאחר שנה הועלה ירון לדרגת התקן של ראש אכ"א, אלוף. בשני המקרים, של שרון וירון, הבינה ממשלת בגין שאין ביכולתה להתכחש כליל להמלצות.
"קציני משטרה בכירים צריכים לשמש דוגמה לפקודיהם"
בנוסף לכך, עו"ד שחר בן מאיר, המרבה בשנים האחרונות, בהצלחה לא מבוטלת, לעתור לבג"ץ נגד החלטות שונות של ממשלת נתניהו ומשרדיה, אזכר היום את נימוקי בג"ץ להחלטה שדחקה החוצה את המפכ"ל רפי פלד בפרשת המתנות, שנודעה עממית כפרשת הג'קוזי. אף שבג"ץ נמנע אז מקבלת עתירות נגד סירוב שר המשטרה משה שחל לפטר את רב-ניצב פלד ונגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, שלא להעמידו לדין באשמות שוחד, הפרת אמונים ועבירה על חוק המתנות), הוא קבע כי דימוי המשטרה בעיני הציבור חיוני לאמון בה ולכן עליה להקפיד, כדברי נשיא העליון מאיר שמגר בתיק אחר, "על כך שלא יהיו בשורותיה אנשים בהם דבק רבב". פלד התפטר לאחר ששופטי בג"ץ, וביניהם גולדברג, ציינו כי "קציני משטרה בכירים צריכים לשמש דוגמה לפקודיהם. המפכ"ל צריך להקרין מופת לכלל השוטרים. הוא צריך להיות בעל סמכות מוסרית ואישית לשכנע, להנהיג ולצוות. את שהוא חילל יקשה עליו לדרוש מפיקודיו לקדש".
בסוף השבוע נחשפו שתי טענות נוספות בדבר התנהגות כוחנית חריגה של אדרי בעשור שעבר, בהיותו מפקד תחנה ומרחב. הטענה הראשונה נבדקה בידי מבקר המדינה ונמצאה מוצדקת. השנייה לא טופלה עד כה.
במאי 2005 הוגשה למבקר המדינה, בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור, תלונת יו"ר ועדת הביקורת במועצת עיריית כפר סבא, שמעון פרץ, נגד מפקד משטרת כפר סבא, סנ"צ אדרי. בעת הגשת התלונה כיהן גולדברג כמבקר וכנציב התלונות, אך בירור התלונה הושלם לאחר פרישתו.
פרץ ניהל מאבק לביטול מינויו של אייל יוניאן, חבר ילדות של ראש העירייה יהודה בן חמו, למנכ"ל העירייה. בפברואר 2005 פנה פרץ לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וביקש להורות על ביטול מינויו של יוניאן, בגלל השמטה שנועדה להיטיב איתו של תנאים במיכרז. לאחר שלושה חודשים זימן פרץ מסיבת עיתונאים, להצגת מימצאים בעניין מינוי יוניאן. עוד הוא נערך לפתוח בדבריו, ו"אף שמסר למשטרה שמסיבת העיתונאים עומדת להתחיל, הוא נדרש לבוא ללשכת מפקד התחנה לפני מסיבת העיתונאים. בפגישה בלישכת מפקד התחנה נמסר לו שעליו 'להיזהר בלשונו' במסיבת העיתונאים, מפאת מעמדו של מנכ"ל העירייה. (פרץ) קבל על התערבות המשטרה בעניינים פוליטיים".
מבקר המדינה מצא שערב כינוס מסיבת העיתונאים הגיע יוניאן לביתו של סגן-ניצב אדרי ומסר לו כי בידו תמלילי שיחות של פרץ איתו ובהן, לטענתו, איומים על יוניאן ועל משפחתו. אדרי הציע ליוניאן להגיש תלונה רשמית, אך יוניאן סירב ואדרי לא עיין בתמלילי השיחות. "אף שלא הוגשה תלונה, נפגש מפקד המשטרה (תחנת כפר סבא) עם קציני המודיעין של התחנה ומסר להם את המידע שקיבל ממנכ"ל העירייה. בפגישה הובהר לו ש(פרץ) הוא חבר מועצת העירייה ויו"ר ועדת הביקורת שלה. לטענת (אדרי), הוא קיבל בפגישה מידע מודיעיני על (פרץ) ולפיו יש חשש שיממש את איומיו על מנכ"ל העירייה, ולכן הורה לקצין המודיעין לזמן אותו לתחנה ללא דיחוי כדי לקיים איתו שיחת הבהרה".
לאדרי נאמר שפרץ עומד לכנס מסיבת עיתונאים בעניין מינוי המנכ"ל וכי יבוא בסיומה לתחנה, אך הוא התעקש שפרץ יבוא להיפגש איתו לפני מסיבת העיתונאים. פרץ נאלץ לציית. לאחר שיחת הבהרה-הרתעה בת עשר דקות חזר למסיבת העיתונאים. המידע שהיה בידיו על יוניאן, קבע המבקר גם מתוך עיון בחומרים שבידי המשטרה, "נגע בכישורי המנכ"ל, נסיונו, מידת התאמתו לתפקיד ודרך בחירתו אליו. אדרי פעל ללא סמכות, בהתערבו בפוליטיקה המקומית של כפר סבא, או בלשונו של מבקר המדינה, "בירור הנציבות העלה כי אין הוראות, נהלים או פקודות משטרה המסמיכים את מפקד התחנה לזמן את יו"ר ועדת הביקורת לשיחה בלישכתו, בנסיבות אלה. נציב תלונות הציבור קבע כי התלונה מוצדקת".
אדרי זימן את פרץ "בלי שהיו בידיו ראיות המוכיחות את נכונות טענותיו של (יוניאן), בלי התחשבות בתפקידו של (פרץ) ובלי שבחן את האפשרות ש(יוניאן) הלין על (פרץ) ממניעים פוליטיים. מאחר שעצמאות יו"ר ועדת הביקורת בעירייה היא רבת חשיבות, יש להימנע ככל האפשר מביצוע פעולות שעשויות להגביל אותו במילוי תפקידו. בעקבות הבירור זומן מפקד התחנה לבירור בעניין הליקויים שנמצאו בתפקידו, שיש בהם משום התערבות אסורה בהליכים פוליטיים-דמוקרטיים. בנוסף לכך, התנצלה המשטרה בפני (פרץ) על האירוע".
אדרי תבע מהקצין: בטל את התלונה שאביך הגיש למח"ש
כארבע שנים אחר-כך, ב-2009, כיהן ניצב-משנה אדרי כמפקד מרחב יפתח במחוז תל-אביב, החולש בין השאר על התחנה המרכזית. שוטרי המרחב עצרו שם, ללא הצדקה, את האזרח ד"ל והתעמרו בו. ד"ל התלונן נגדם למח"ש. לאדרי התברר במהרה כי בנו של ד"ל הוא סגן-ניצב המשרת כקצין חקירות במרחב ירקון - המרחב שלפיקוד עליו קודם אדרי. לטענת הסנ"צ, זימן אותו אליו אדרי, מפקדו הישיר והאחראי לחוות-הדעת עליו, ותבע ממנו ללחוץ על אביו לבטל את התלונה למח"ש. אם לא תעשה זאת, הזהיר אדרי, ייפגע קידומך.
הסנ"צ, שאינו מעוניין בחשיפת שמו מנימוקים מישפחתיים, לא נבהל. הוא פנה למפקד המחוז, ניצב שחר איילון, ולסגנו, תת-ניצב (לימים ניצב) מנשה ארביב, וזכה להגנתם. בפועל, לא קופח בשירותו המשותף עם אדרי ואף התמנה למפקד תחנה באותו מרחב; אך קידומו המהיר בדרגות, עד אז, נבלם והוא פרש לגמלאות כסגן-ניצב, עם טעם מר מאותה אזהרה של אדרי.