מיכאל מיכאלוביץ', שהיה לוחם ומדריך ביחידת הכלבנים הצה"לית, השתתף במרץ 2013 באירוע המרתון שנערך בתל אביב. באותו היום צפתה תחזית מזג האוויר עומס חום כבד, ולכן הוחלט לבטל את מקצה המרתון השלם, ולהגביל את שעת הריצה עד לתשע וחצי בבוקר.
מיכאלוביץ' השתתף במקצה חצי המרתון שמרחקו 21 קילומטרים, אך קרוב לסיום המרוץ אמר לאחד מחבריו כי הוא מרגיש שהוא עומד להתמוטט, וכ-600 מטרים לפני קו הסיום הוא קרס. מיכאלוביץ' הובהל לאוהל הרפואי, ובשעה 08:48 נקבע מותו ממכת חום.
בני משפחתו של מיכאלוביץ' ביקשו להכיר בו כחלל צה"ל, אולם ביוני 2014 החליט קצין התגמולים לדחות את הבקשה בנימוק כי מותו של מיכאלוביץ' לא היה קשור לשירותו בצה"ל. כנגד החלטה זו עתרו בני המשפחה באמצעות עורכי הדין שלומי ועירית צפורי.
משפחתו של מיכאלוביץ' טענה כי מפקדיו עודדו את חיילי היחידה להשתתף במרתון, וכי היה מצופה מהם לשמור על כושר גופני גבוה. הם הוסיפו כי באותו אירוע רצו עוד כעשרים מאנשי היחידה, בהם גם מפקדה דאז, סא"ל א'.
עוד בוואלה! NEWS
"נשות הטליבאן" ערכו חתונה לבת 13: המשטרה עיכבה שבע מעורבות
פרשן CNN שלל את קיומה של מדינת ישראל - ופוטר מעבודתו
השליח האמריקני לענייני איראן: "מפרה את אמברגו הנשק"
לערעור צורפה גם חקירתו במצ"ח של קצין חי"ר וצנחנים ראשי דאז, תא"ל איתי וירוב, שטען כי לדעתו יש לראות בריצת המרתון "פעילות תומכת צורך מבצעי" באופן חד משמעי. הוא הוסיף כי בצבא נהגו בעבר לשלוח יחידות שלמות להשתתף במרוצי חצי מרתון, ואף שבשנים האחרונות נמנעו מכך, שמחו בצבא לראות כי בכל מרוץ שכזה משתתפים קצינים, נגדים וחוגרים. המפקדים, לדבריו, "מעודדים זאת ורואים בכך נורמה ראויה לכל שבח".
וירוב אף התייחס מפורשות ליחידת עוקץ, והעיד כי היה מודע לאווירה ששררה בה, שעודדה את אנשיה לעסוק "בפעילות גופנית ככלל ובריצות ארוכות בפרט". בתחילת החודש החליטה ועדת הערר שבבית משפט השלום בבאר שבע, לקבל את הערעור ולהכיר במיכאלוביץ' כחלל צה"ל, אף שנהרג כאשר היה החופשה. המשמעות היא כי בני משפחתו יזכו לתגמולים כמו כל משפחה שכולה שאיבדה את בנה בשירות.
ממשפחתו של מיכאלוביץ' נמסר כי "מיכאל ז"ל יצא למרתון ת"א אחד מיני רבים מהיחידה שבה שירת, וזאת כחלק מהערכים והאמונה השלמה שכאשר הנך לוחם ומפקד ביחידה מיוחדת מצפים ממך להיות בכושר קרבי מעולה, גם אם זה בא על חשבון שעות הפנאי שלך. מיכאל ז"ל שאף למצוינות, כמו כולם ביחידה, ונהג כך לגבי העיסוק בספורט, באילוף כלבים ובכל מה שיכול היה לתרום לכך שיבצע בצורה אופטימאלית את המטלות הנדרשות מלוחם ומפקד ביחידה. הופתענו והתאכזבנו שמשרד הביטחון דחה את בקשתנו להכיר במיכאל כחלל צה"ל, אך לשמחתנו קחצ"ר ומפקדיו ביחידה, יחד עם עו"ד צפורי עזרו לנו במאבקנו. אנו שמחים שבית המשפט עשה אתנו צדק וארבל, בנו של מיכאל ז"ל שלא זכה להכיר את אביו, יוכל להתגאות בו כשיגדל ויבין".