הקלישאות מדברות על תחושת הביטחון שנופצה אתמול בקרב יהדות ארצות הברית. אבל תחושת הביטחון, אם היתה, נסדקת והולכת זה זמן. יהדות ארצות הברית, זו שהשתלבה טוב יותר מכולן, ודאי במאה העשרים, זו שממנה יצאו כמה מהאישים הנערצים ביותר בארצם, ובעולם - חתני פרס נובל בכל תחום, אמנים בכל תחום, שופטים עליונים, מנהיגים רוחניים ומה לא אולי כבר חשבה שהנגע הממאיר של האנטישמיות עבר. אבל הוא לא.
בשנה האחרונה שלגביה יש נתונים, 2017, תיעדה הליגה נגד השמצה ממוצע של שישה, נדגיש שוב שישה אירועים אנטישמיים מדי יום. נדגיש שוב - מדי יום. רובם ונדליזם. זאת כמובן חוץ מהרעל ברשתות החברתיות או בתקשורת השוליים.
לפני מאה שנה זו היתה הנורמה, כמעט. כשהנרי פורד, התעשיין הנודע הוביל קו אנטישמי ומימן את פרסום הספר היהודי הבין לאומי, כשהקו קלוקס קלאן צעדו ברחובות, כשיהודים לא יכלו להתקבל לחברות הותיקות והמבוססות בוול סטריט או מלשרדי עורכי הדין הנחשבים. אבל זה עבר, לכאורה, היהודים היו בצמרת החברה, הכלכלה, המדע, האמנות.
לקריאה נוספת:
הרוצח בבית הכנסת בפיטסבורג הואשם בפשע שנאה: "כל היהודים צריכים למות"
טראמפ על הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג: "מעשה אכזרי של רשע טהור"
הקהילה היהודית בפיטסבורג בהלם מהטבח: "ייקח זמן לעכל את האסון"
ואולם, האנטישמיות תמיד שם. ובניגוד לאירופה - שבה האנטישמיות מתחלקת בין אנטישמיות חדשה, של שמאל רדיקלי וקבוצות ערביות ומוסלמיות, לבין האנטישמיות הישנה, המזהה את היהודים עם גלובליזציה והון בינלאומי, האנטישמיות האמריקנית, במיוחד האלימה, באה בעיקר מהימין הקיצוני, האנטישמי.
מתקפת הטרור הרצחנית ביותר שאותה עשו אמריקנים היא הפיגוע באוקלהומה סיטי, שמבצעו, טימוטי מקוויי הוא בדיוק רוברט באוורס, בהפרש דור. מרבית פיגועי הטרור בארצות הברית לאורך המאה ה-20 וכיום הם פיגועים של הימין הקיצוני ביותר, הניאו-נאצים או הנאצים, תומכי עליונות הגזע הלבן, אנטישמים קיצונים, תומכי תיאוריות קשר. ובשנים האחרונות יש עלייה מתמדת במספר האירועים האנטישמיים ההמקבילה לכניסת טראמפ למערכת הפוליטית.
האם מדובר בסיבה ותוצאה או צירוף מקרים? קשה להוכיח. ובכל מקרה הנשיא טראמפ עצמו אינו אנטישמי. אבל בשולי בסיס התומכים של טראמפ בהחלט נמצאים גורמים הלוקחים את הסיסמה להפוך את אמריקה גדולה שוב, המתנגדים - כמו הנשיא - לגלובליזציה, להגירה, ומזהים את העמדות האלה עם יהודים בכלל וג'ורג' סורוס בפרט. ואירועי שרלוטסוויל הראו שאין גיוני נחרץ, חד משמעי ותקיף נגד האלמנטים האלה.
וכמובן, אנו שבוע לפני בחירות. שוב - באוורס מאגף את הנשיא מימין. אבל כאשר ברשת פוקס מארחים אדם האומר ששיירת המהגרים העושה דרכה לארצות הברית ממוממנת בידי מחלקת המדינה הנשלטת בידי סורוס, ומנחה הדיון לא אומר מילה - זה משמעותי. המסרים מחלחלים. ויהדות ארצות הברית אכן מזוהה עם מטרות ליברליות. עם תיקון עולם ועם חמלה לחלש. אם אתם מחשפים את השנאה למטרות האלה אל תלכו לאתרי הימין הקיצוני האמריקני. זה קל. פיתחו כמעט רנדומלית את הפיד שלכם, בפייסבוק או בטוויטר ותגלו במהירות ישראלים, יהודים עם שמחה לאיד. החוגגים ומסבירים איך השמאל הביא למתקפה הנוכחית.
בנוסף לכך, קיים גם עניין הנשק. באוורס הגיע לבית הכנסת עם רובה AR-15 ושלושה אקדחים. הציוץ הראשון של הנשיא טראמפ הודיע שאם רק היו בבית הכנסת אנשים עם נשק הפיגוע היה נמנע. הפיתרון, בעיני הנשיא, וכמחצית ארצות הברית לכל רצח, לכל פיגוע הוא יותר נשק ברחובות. יותר נשק משוכלל. לא, נניח, בדיקות רקע שבהן אדם כמו באוורס לא יוכל לקנות נשק, אני כבר לא מדבר על אמצעים אחרים - למשל שאדם רגיל לא יהיה בעל גישה לרובים שעקרונית אמורים להיות בידי צבא, לא אזרח פרטי.
אנו חושבים על יהודי אירופה הנמצאים בסכנה. וזה אכן המקרה. אבל שני הפיגועים הקשים ביותר נגד יהודים - להבדיל מישראלים, הבדלה מלאכותית לעתים נעשו דוקא ביבשת אמריקה - הפיגוע בבית אמיה בארגנטינה והפיגוע אמש. הפיגוע בבית אמיה היה נקודת מפנה איומה ליהדות ארגנטינה, קהילה חמה, מלוכדת שנאבקה בהתמוטטות כלכלית של מדינתה, בחונטת גנרלים, בשלטון אוהד איראן, ולא לגמרי התאוששה מאירועי הדור האחרון.
הפיגוע אמש לא זהה במספר הקורבנות ויש הבדלים בכל תחום בין יהדות ארצות הברית לבין יהדות ארגנטינה - או כל קהילה יהודית אחרת. עם זאת אתמול המציאות האמריקנית בקיצונותה - בדמות מעשה טבח של יורה אחד, חולני בעל גישה בלתי מוגבלת לנשק, בשילוב תיאוריות קונספירציה אנטישמיות הכתה בפיטסבורג וביהדות ארצות הברית.