נאומו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בפני העצרת הכללית של האו"ם אתמול היה דומה מאוד מבחינת התוכן שלו לנאום שהוא נשא מעל אותה במה בשנה שעברה, אבל שונה מאוד מבחינת הטון שלו. במרכז הנאום עמדה אותה הגישה שמלווה את טראמפ מן היום בו נכנס לחיים הפוליטיים - "אמריקה תחילה". הנשיא הציג שוב את הטיעון לפיו כל מדינה צריכה להתנהל כראות עיניה באופן ריבוני ולא להסתמך על מוסדות גלובליים שינהלו את העולם. עשר פעמים הופיעה המילה "ריבונות" בנאום שלו בשנה שעברה, ושש פעמים בנאומו השנה. "אמריקה נשלטת על ידי אמריקנים, אנחנו דוחים את רעיונות הגלובליזציה", אמר הנשיא.
בזמן שהטיעון היה אותו הטיעון, הטון הפעם היה שונה מאוד. נאומו בשנה שעברה היה סוער ותוקפני והתאפיין באיום ישיר על קוריאה הצפונית. "איש הטילים במשימת התאבדות", הוא אמר אז והוסיף כי "אם לא תהיה לנו ברירה נשמיד את צפון קוריאה". בנאום אמש השורה התחתונה הייתה זהה, אך המנגינה אחרת ונינוחה בהרבה. טראמפ הבהיר כי ארצות הברית לא תקל בסנקציות כל עוד פיונגיאנג לא תנקוט בצעדים של ממש בדרך לפירוז מנשק גרעיני. ואולם, על רקע המגעים המתנהלים בין שתי המדינות בחצי השנה האחרונה, הוא נשמע מפוייס: "אנחנו במגעים עם צפון קוריאה במאמץ לשלום. אני רוצה להודות לקים על הצעדים בהם הוא נקט, אבל יש עוד הרבה לעשות".
עוד בנושא עצרת האו"ם:
רוחאני עונה לטראמפ: "לא תאלץ אותנו לשוב למשא ומתן בכוח"
מקרון באו"ם: יוזמות חד-צדדיות הן לא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני
ארדואן באו"ם: "נמשיך לעמוד לצד הפלסטינים המדוכאים"
ועל רקע ההתקדמות במגעים עם צפון קוריאה, טראמפ התמקד בנאומו בעיקר בתוקפנות האיראנית והשפעתה על האזור, והבטיח כי לאחר ה-5 בנובמבר, מועד כניסת הסנקציות על תעשיית הנפט האיראנית לתוקף, יבואו סנקציות נוספות. טראמפ התייחס גם למעורבות האיראנית בסוריה במונחים כלליים, בלי לנקוב בשמו של הפיל בחדר - רוסיה, אשר המשבר בינה ובין ישראל יעמוד במרכז השיחה שיקיים מחר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. "כל פתרון למצב ההומניטרי בסוריה חייב לכלול אסטרטגיה לטיפול במשטר האכזרי אשר מתודלק וממומן על ידי הדיקטטורה המושחתת באיראן", אמר טראמפ.
הבדל נוסף ניתן היה לראות בטון שבו דיבר טראמפ כלפי האו"ם עצמו. בשנה שעברה, נאומו היווה למעשה כתב אישום חריף כנגד עודף הביורוקרטיה והסרבול בארגון, והוא התעכב דקות ארוכות גם על סוגיית המימון כאשר הבהיר שארצות הברית מממנת 22 אחוז מתקציב הארגון, ואמר כי "אף מדינה לא צריכה לתרום תקציב באופן לא פרופרציונלי", במה שנראה כמו איום מרומז על המשך התקצוב האמריקני לאו"ם. גם השנה נשמע טראמפ ביקורתי, אולם התייחס לסוגיה בצורה תמציתית כשציין שארצות הברית החליטה לפרוש ממועצת זכויות האדם של האו"ם ולא תשוב אליו "עד שלא תתבצע רפורמה".
בנוסף לכך, ניתן היה להתרשם בנאום מן המקום המרכזי של ישראל בסדר היום של טראמפ. לא פחות מארבע פעמים הזכיר הנשיא את ישראל בהקשרים שונים: בהקשר לאיראן - כשאמר שלא ירשה למדינה אשר מאיימת בהשמדת ישראל להשיג נשק גרעיני; כשדיבר על הזכות של כל מדינה לריבונות, ציין בהקשר זה את הזכות של כל מדינה לקבוע את בירתה והזכיר את העברת השגרירות לירושלים; כשאמר שהממשל מחויב להשגת שלום בין ישראל והפלסטינים; וכשנתן מספר דוגמאות למגוון המדינות המיוצגות באו"ם ציין: "ישראל חגגה השנה בגאווה את יום העצמאות ה-70 כדמוקרטיה משגשגת בארץ הקודש".
את הנאום כתבו היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, והיועץ הבכיר סטיבן מילר, הנחשב לסמן הימני בממשל בעיקר בנושאי הגירה והתנגדות לגלובליזציה ומי שאחראי למדיניות "אמריקה תחילה". טביעות האצבעות של השניים ניכרו בו היטב: גם כאשר טראמפ שיבח את ירדן על שקלטה פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה ואמר כי עדיף לשכן פליטים סמוך ככל הניתן לביתם - ברמז עבה לגישתו כלפי קליטת פליטים. גם כשדיבר על מלחמת הסחר מול סין כהיבט של ריבונות והתייחס להטלת המכסים מיום שישי האחרון במילים "לעולם לא נתנצל על כך שאנחנו מגנים על אזרחינו", ולסיום כשהבהיר שארצות הברית לא תכיר ולא תשתף פעולה עם בית המשפט הפלילי הבינלאומי. "לעולם לא נמסור את הריבונות של ארצות הברית לגוף ביורוקרטי-גלובלי שלא נבחר ושאינו חייב דין וחשבון על פעולותיו", סיכם.
טראמפ אמנם משקיע את כל זמנו ומרצו השבוע באו"ם ובזירה הבינלאומית, אבל בסופו של דבר, ההבדל המרכזי מן השנה שעברה הוא שהפעם הוא מוטרד בעיקר מענייני פנים ופחות מענייני חוץ. מבחינתו, החזית הבוערת ביותר כרגע היא לא סין ולא רוסיה אלא מינוי השופט ברט קבנאו עליו נאבק טראמפ בכל הכוח, בניסיון להשלים את המינוי לפני בחירות אמצע הקדנציה. רמז לתשומת הלב שמקדיש טראמפ לנושא ניתן היה למצוא בהתיחסויות והציוצים המרובים שלו על כך לאורך היום. הוא התייחס לסוגיה מיד לפני שעלה לנאום, במסיבת עיתונאים מאולתרת, ומיד אחרי שסיים לנאום, במפגש עם נשיא קולומביה. עבורו, זהו הקרב המרכזי של השבוע, ואולי של השנה כולה.