הרגע שבו נדע שנפל דבר הוא כשהצי השישי האמריקני יתחיל לזוז, כשהכוחות באזור המפרץ הפרסי יתוגברו - אמר גורם אמריקני לוואלה! NEWS. "נפל דבר" אין פירושו מלחמה, ואפילו אין פירושו שנפל דבר בין איראן לארצות הברית. פירושו שהפור נפל בתוך הממשל האמריקני.
בחודשים האחרונים מתנהל מאבק, שכרגיל במקרים אלה הוא גם מאבק על כוח ויוקרה, על אידאולוגיה וגם קבלת החלטות. תמציתו, בהקשר הנוכחי, הוא מה דרך הפעולה הטובה ביותר מול המשטר האיראני.
משני צדי המתרס נמצאים שני נצים, שניים שנכון להיום מקורבים לאוזנו של הנשיא דונלד טראמפ - שר החוץ מייק פומפאו והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון. שניהם נצים, שניהם תומכים במדיניות תקיפה מול איראן. ההבדל הוא עד כמה תקיפה ועד כמה אגרסיבית. פומפאו נרתע מלנסות שינוי משטר בהנחיה אמריקנית, בולטון תומך בכך.
לקריאה נוספת:
רוחאני מזהיר את טראמפ: מלחמה עמנו תהיה אם כל המלחמות
הסנקציות מצופפות את שורות המשטר באיראן - ומקרבות את רוחאני לקיצונים
רוחאני מזהיר: נצמצם את שיתוף הפעולה עם האו"ם בשל מהלכי ארה"ב
שניהם אינם רוצים בהחלפת שלטון נוסח וייטנאם, אפגנסיטן או עיראק - בולטון אולי היה רוצה בכך, אבל מפוכח מספיק להבין שאין לכך שום תמיכה בציבור האמריקני. גם הנשיא טראמפ עצמו הטיף במשך כל מסע הבחירות ליציאה מעיראק, וממשיך לנקוט מדיניות של הפחתת החיכוך האמריקני עם העולם. הוא רוצה להחזיר את החיילים הביתה, לא לשלוח אותם למדבריות המזרח התיכון, לטרסות האורז של אסיה או למישורי מרכז ומזרח אירופה.
גם הימים שבהם נשלחו סוכני סוכנות הביון המרכזית (CIA) לפרס או ניקרגואה ותימרנו הפיכה צבאית חלפו מהעולם. מה שנותר הוא לתמוך בדיסקרטיות בכוחות אופוזיציה חזקים, שזה בעייתי באיראן כי האופוזיציה החזקה היא סונית בדלנית וטרוריסטית - המוג'האדין חאלק חסר התמיכה בציבור האיראני.
אופציה נוספת שנוקטת ארצות הברית היא לחץ כלכלי דרך סנקציות על איראן וסנקציות משניות על מי שיסייע לה - וכן בקשות מנומסות, בסגנון הצעות שאי אפשר לסרב להן, ממדינות בעולם לא לקנות נפט איראני. לא שכולן יצייתו לבקשה, או לתכתיב הזה - סין ורוסיה לא בדיוק נענות ללחצים אמריקניים, לא בלי תמורה, והאיחוד האירופי בימים אלה לא בדיוק שש לתמוך בטראמפ, ודאי לא מרצונו הטוב.
הלחץ הזה משמעותי מאוד וייתכן שיביא לתוצאה הרצויה.
לכך נוסף גורם קריטי במשוואה. ארצות הברית משתוקקת ודוחפת את איראן לתקרית מפרץ טונקין, לפי גורם בוושינגטון. זאת הייתה התקרית, שעדיין לא ברורה עד הסוף גם עשרות שנים אחרי שהתרחשה, שבמהלכה נפתחה אש על כלי שיט אמריקני במפרץ טונקין על ידי צפון וייטנאם. זה היה הגורם הסופי שאותו חיפש ממשל ג'ונסון לתירוץ להסלמת מלחמת וייטנאם: "הם התחילו".
זאת לא בדיוק הייתה הצלחה היסטורית מסחררת להיתלות בה, בהתחשב בעובדות המעטות שתמכו בדיווח על התקרית, ובהמשך המעורבות האמריקנית בווייטנאם ותוצאותיה העגומות.
אם ניתן לקרוא משהו בציוץ באותיות גדולות של הנשיא טראמפ, שאמנם בא אחרי הודעה תוקפנית של נשיא איראן רוחאני, אולי האסכולה של בולטון מנצחת - ארצות הברית דוחפת את איראן לפעולה ולפרובוקציה כדי להגיב.
התגובה לא חייבת להיות מהלומה אווירית. הנצים בממשל שואפים להטיל מצור ימי אפקטיבי על איראן. למנוע ממנה לייצא נפט. לכך תהיה השפעה מידית וקריטית על הכלכלה האיראנית. תקרית שבה, באופן תיאורטי, תפגע סירת נפץ איראנית באוניה אמריקנית, נוסח הפגיעה במשחתת "קול" בשנת 2000 בתימן, השפלת מלחים אמריקנים על ידי שבייתם והצגתם לראווה או כל תקרית אחרת יכולה להיות הדבר שלו ממתין בולטון כדי להתחיל במצור.
ארצות הברית יכולה גם להטיל מצור כזה מבחינה צבאית. כרגע אין לה נימוק משכנע מדינית לעשות זאת ולא ברור מה עושים אם הנפט האיראני יועמס על מכליות סיניות או רוסיות. בנוסף לכך, איראן שבה ומזהירה שאם הנפט האיראני לא יזרום במצרי הורמוז שום נפט לא יזרום בהם - כלומר איראן תחסום, או תפגע באספקת הנפט הסעודית, הכווייתית וכו'. והיא ודאי יכולה לעשות זאת, אך פירוש הדבר הוא מלחמה במזרח התיכון וזה כבר תרחיש מרחיק לכת.
התרחיש האידאלי מבחינת טראמפ ובולטון הוא קריסה של המשטר האיראני עקב הסנקציות, אולי קבלה בהכנעה של מצור שיהדק סופית את חבל התלייה סביב צוואר שלטון האייתוללות. לא סביר שהם ילכו בשקט אל הגורל שוושינגטון מתכננת להם.
ארצות הברית מאותתת שהיא מוכנה לעימות - איראן גם. בשנים האחרונות העימותים היו מילוליים, לפחות בין שתיהן. כעת יש ממשל חדש בוושינגטון, ואנו בשלב אחר של היחסים המורכבים ממילא, חשדנים ומלאי טינה ממילא בין המדינות.
כשנראה הצבר כוחות מתחיל להתכנס לכיוון מיצרי הורמוז נדע שאולי נפלה ההחלטה בוושינגטון, להעביר את הלחץ שלב נוסף - מסנקציות כלכליות ואותיות מודגשות בטוויטר לספינות מלחמה ועצירת היצוא האיראני - על כל המשמעויות שבכך.