פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסיכוי להצלת רוחאני מידי השמרנים טמון בידי אירופה המושפלת מטראמפ

      הנשיא שנקרא לדגל להציל את איראן אחרי שלטון אחמדינג'אד אכזב רבים מתומכיו ואיבד את המנדט לצאת נגד משמרות המהפכה. את תקוותו האחרונה הוא יכול לתלות באירופה, שלא נואשה מהצלת הסכם הגרעין. ספק אם נחישותו של טראמפ מותירה לו מקום רב לאופטימיות

      הסיכוי להצלת רוחאני מידי השמרנים טמון בידי אירופה המושפלת מטראמפ
      צילום: רויטרס, עריכה: ניר חן ויאיר דניאל

      כשהוא עוקץ את הנשיא חסן רוחאני, אמר השבוע המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי כי הוא התריע על כך שאסור לסמוך על ארצות הברית, אחרי הפרישה המהדהדת של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ מהסכם הגרעין. ה"אמרתי לכם" של חמינאי נועד להפנות את האש כלפי הנשיא המתון שכפוף אליו ולא יכול היה לגבש את העסקה עם המעצמות ב-2015 ללא אור ירוק ממנו, גם אם בהסתייגות מסוימת.

      הקריעה החד-צדדית של טראמפ את ההסכם, שהתקבלה באושר רב בישראל ובמדינות המפרץ אך בחרדה במרבית מדינות העולם האחרות, התניעה מחדש את המאבקים הפנימיים ברפובליקה האסלאמית, בין האגף המתון הפוזל מערבה לבין האגף השמרני-קיצוני החרד לאיבוד אחיזתו בשלטון. אחרי שנדמה היה שהכף נוטה לטובתו של רוחאני, שבאמתחתו הישגים בדמות הוצאת איראן מהחרם הבינלאומי, רפורמות חברתיות מסוימות וניצחון סוחף בבחירות אשתקד שהובילו לכהונתו השנייה, הנשיא הולך ומאבד גובה.

      לקריאה נוספת:
      אלפים הפגינו ברחבי איראן נגד פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין
      בכיר איראני: "תל אביב וחיפה יושמדו אם ישראל תנהג בטיפשות"
      שומרים את חיזבאללה על אש קטנה: איראן חוששת מתגובה חריפה מדי

      נשיא איראן רוחאני, 7 במאי 2018 (AP)
      הבשורה הכלכלית שהבטיח בוששה להגיע. רוחאני (צילום: אי-פי)

      כבר עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן, קיבלו השמרנים באיראן חיזוק נוכח הצהרותיו החוזרות ונישנות בדבר רצונו לקרוע את ההסכם "הגרוע ביותר אי-פעם", שעליו חתם קודמו ברק אובמה. אווירת הפיוס שאפיינה את שלהי הממשל הקודם בוושינגטון, שכללה חיוכים ודיונים תכופים בין שרי החוץ ג'ון קרי ומוחמד ג'וואד זריף, התחלפה במהירות ושבה לעוינות המסורתית בין הצדדים.

      הבשורה הכלכלית שהבטיח רוחאני לציבור באיראן כדי להצדיק את הוויתורים הרבים שעשה בוששה להגיע. חברות בינלאומיות גדולות שקלו שנית אם לעשות עסקים עם הרפובליקה האסלאמית נוכח החשש מהתמוטטות ההסכם, שהיה תלוי על בלימה מאז ניצחונו של טראמפ בבחירות בנובמבר 2016. התנהלותו הלא צפויה של הנשיא האמריקני, ונטייתו לחרב את כל מה שעשה קודמו בתפקיד גם בניגוד לעצת יועציו, קרבה את קצו של הסכם המעצמות.

      דונלד טראמפ במהלך נאומו על הסכם הגרעין, בבית הלבן 8 במאי 2018 (רויטרס)
      נחוש לבודד את טהראן. טראמפ (צילום: רויטרס)

      רוחאני נאלץ להחריף את הטון מצדו, כדי לא להראות כמתרפס בפני האמריקנים, ומשמרות המהפכה המשיכו בדרכם שלהם - פיתוח תכנית הטילים ותמיכה במיליציות שיעיות ברחבי המזרח התיכון. אלו הובילו לסנקציות אמריקניות מרובות, שלא סתרו את הסכם הגרעין אך הקשו עוד על היכולת לסחור עם טהראן. התקווה של הנשיא המתון לצבור די תמיכה וכוח בזכות שיפור המצב הכלכלי וכך לפעול לריסון משמרות המהפכה הסוררים נגוזה, לפחות לעת הקרובה.

      בשלב זה רוחאני חלש מכדי לשחרר את הכלכלה מידי הגוף שהוקם להגנה על המהפכה האסלאמית, אך הפך במרוצת השנים למפלצת כלכלית המתנהלת כמעט כמו ממשלה מקבילה לזו הנבחרת. נשיא איראן איבד מעשית את המנדט שהיה לו לצאת נגד משמרות המהפכה, ועתה הוא נואש להציל את מה שנותר מהסכם הגרעין. ואולם, גם הוא הודה שהסיכוי שאירופה תצליח בכך הוא קלוש.

      המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, 14 באפריל 2018 (AP)
      עקץ את רוחאני. חמינאי (צילום: אי-פי)

      עד שיהיה ברור מה יעלה בגורל ההסכם, חמינאי ישקיף מהצד על דעיתכו של רוחאני. באופן מסורתי, נשיאי איראן נחלשים בכהונתם השנייה עד שהם הופכים לברווז צולע. וכבר בשנה האחרונה, הראשונה לקדנציה הנוכחית, חווה האחרון שורת משברים שהסיתו את הפוקוס מהסוגיות חברתיות-דתיות-כלכליות אל הביטחוניות-לאומיות, שמטבע הדברים מחזקות את הממסד הצבאי-דתי.

      פיגועים בטהראן וגל הפגנות אזרחיות

      מתקפת הטרור של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בטהראן ביוני האחרון הביכה את הממשל, אחרי שהחמושים הצליחו להסתער על הפרלמנט ולהתקרב למוזילאום של מייסד הרפובליקה האסלאמית, רוחאללה חומייני. 18 בני אדם נהרגו באחד הפיגועים הקשים שידעה איראן, ומשמרות המהפכה עטו על המציאה כדי לעשות מפגן שרירים ושיגרו שישה טילים לעבר עמדות דאעש בסוריה. אלו לפי ההערכות המודיעין בישראל ובארצות הברית לא ממש פגעו במטרותיהם, אך הירי נועד לאותת גם לאויביה האחרים על יכולות המשמרות.

      אותם אויבים יכולים להיות גם מבית, וחצי שנה לאחר מכן נדרשו משמרות המהפכה והמיליציה האזרחית שלהם לדכא גל של הפגנות ברחבי המדינה נגד המשבר הכלכלי, שבמהרה לבש צורה של מחאה כללית נגד שלטון אנשי הדת. בעוד שרוחאני הבין את הסיבות שבגינן יצאו האזרחים המתוסכלים לרחובות, משמרות המהפכה ראו בכך המרדה נגד הסדר החוקי ומזימה חיצונית נגד איראן. הם אפילו לא נדרשו להפעיל את היקף האמצעים העומדים לרשותם כפי שעשו ב-2009, כשמאות אלפים גדשו את רחובות איראן נגד ניצחונו המפוקפק של מחמוד אחמדינג'אד.

      אנשי כוחות הבטחון האירניים רצים בזמן מתקפת הירי בטהרן, 7 ביוני 2017 (רויטרס)
      אנשים נמלטים מאזור המוזילאום של חומייני במהלך הפיגוע בטהראן, ביוני (צילום: רויטרס)

      אותו רוחאני, שנקרא לדגל להציל את המשטר ב-2013 אחרי שמונה השנים האיומות של אחמדינג'אד, אכזב רבים מתומכיו מאז. הרפורמות החברתיות שהבטיח תקועות, וגם כשחל שיפור בתחומים מסוימים כמו צמצום השימוש בעונש המוות והקלה באכיפת חוקי הדת, הוא כמעט שנמחק בחודשים שחלפו מאז ההפגנות. מערכת המשפט, הנשלטת בידי השמרנים, מפעילה יד קשה נגד מארגני המחאה וכן נגד פעילים שונים אחרים, אפילו בתחום איכות הסביבה. גם ההקלות המסוימות באכיפת לבישת הרעלה דומה שנעלמו, ולאחרונה נפוצו סרטונים על נשים שהוכו ברחובות טהראן כי החיג'אב שלהן לא היה הדוק מספיק.

      סיכויו האחרון להימנע משיתוק נשיאותו טמון בבריסל. האיחוד האירופי ושלוש המדינות האירופיות שהיו חתומות על ההסכם - בריטניה, צרפת וגרמניה - הפעילו לחצים רבים על טראמפ כדי שזה לא ינטוש את העסקה שעליה עמלו שנים כה רבות. מנהיגיהן עלו לרגל לוושינגטון כדי לשכנעו שלא לעשות מעשים כה דרמטיים מבלי שיש אלטרנטיבה טובה יותר, והבטיחו לו כי יעבדו יחד לגיבוש הסכם חדש, שייגע גם בתכנית הטילים, בהתרחבות האיראנית במזרח התיכון ובפעילות הגרעינית של טהראן אחרי 2025, אז יפוגו כמה מהמגבלות הנוכחיות.

      אולם, כל זה היה לשווא. חודשים של מגעים דיפלומטיים קדחתניים ירדו לטמיון במחי נאומו הלוחמני של טראמפ, שבחר ב"פרישה קשה" - לא רק יציאה של ארצות הברית מהסכם הגרעין, אלא גם חידוש הסנקציות על חברות בינלאומיות שיסחרו עמה. נשיא ארצות הברית מפציר בתקיפות בהנהגה האיראנית לשבת לשולחן המשא ומתן על הסכם חדש, ולא, הזהיר, "משהו יקרה". ההיתכנות שבטהראן יסכימו לדבר שכזה היא אפסית, ואפילו רוחאני לא יעלה על דעתו לקבל תכתיבי הכנעה שכאלו.

      מפגינים מפוזרים על ידי המשטרה בטהראן, איראן, 31 בדצמבר 2017 (צילום מסך , טוויטר)
      הפגנות בטהראן, בינואר (צילום מתוך טוויטר)

      בשבועות הקרובים ישוחח רוחאני רבות עם מנהיגי שלוש המדינות - ועם מנהיגי רוסיה וסין, שגם הן התנגדו לפרישה האמריקנית - כדי להכריע בדבר ההשלכות של החלטת טראמפ. באירופה המושפלת גוברים הקולות המתנגדים למדיניות האנוכית והאימפולסיבית של נשיא ארצות הברית, ומקרון ומרקל הבהירו כי בעיניהם ניתן להושיע עוד את ההסכם. אם אכן תימצא נוסחה כזו, מי שעלולה להיות מבודדת מבעלות בריתה המערביות היא ארצות הברית, ורוחאני יוכל לקבל זריקת מרץ לממשלו ולאג'נדה המתונה שלו.

      ואולם, הנחישות של וושינגטון לבודד את טהראן ולדחוק אותה לפינה, בגיבוי העוצמה הכלכלית שלה והעידוד מירושלים ומריאד, לא מותירים הרבה מקום לאופטימיות אצל מי שסבור כי ההסכם - על אף פגמיו - הוא הרע במיעוטו ובלעדיו הנפיצות במזרח התיכון תתנפח לממדים מבהילים. ללא הצורך לפייס את המערב יותר, הרפתקנות משמרות המהפכה - כפי שהעיד המטח הכושל לעבר ישראל השבוע, בהוראת קאסם סולימאני - עלולה להחריף.

      גם התיאבון בישראל, המוזן על ידי ממשל טראמפ, לנקוט פעולות אקטיביות יותר נגד איראן עולה מדרגה. ובעוד שהפעולות בדרג הצבאי נותרו יעילות, מדויקות ופרופורציונליות, הרטוריקה השחצנית של חלק מאנשי הדרג המדיני מחייבות גם את האיראנים להכריז הצהרות אפוקליפטיות חסרות שחר. ככל שרוחאני ייחלש, כך יישמעו בתפילות יום השישי באיראן עוד ועוד הבטחות "למחיקת חיפה ותל אביב".

      קנצלרית גרמניה מרקל ונשיא צרפת מקרון במסיבת עיתונאים בבריסל, 23 במרץ 2018 (רויטרס)
      הבהירו כי עוד ניתן להושיע את ההסכם. מקרון ומרקל (צילום: רויטרס)