שלושה ימים לאחר האסון בערבה, המים עדיין ממלאים את הבורות בנחל צפית. היום (ראשון) כבר לא היה זכר לשיטפון ההוא שגרר עמו עשרה בני נוער אל מותם. אפיק הנחל, המשתרע על פני 25 קילומטרים מדרום לים המלח - נראה היום פסטורלי: הנוף עוצר נשימה, ואילו השקט הממכר נותר כשם שהיה. דבר אינו מעיד על הטרגדיה הנוראית, מלבד ציוד הטיולים של הנערים - סנדלים, מזרונים ובקבוקי מים - שנותרו מונחים על גבי הסלעים והצמחייה באזור.
ככל שמתקדמים על תוואי הנחל, במסלול בו צעדו הנערים במסגרת הטיול שערכו עם המכינה הקדם צבאית "בני ציון", ניתן להיווכח בכוחם של המים. בנקיקים עצמם כבר ניתן לצפות בזרימה ובחלק מהמקומות גובה המים עומד על כמטר וחצי. "אין כמעט איפה להתחבא מהשיטפון בנחל הזה" אמר לנו אחד ממתנדבי יחידת החילוץ בערבה.
אסון בערבה | לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
"אובדן עצום וכאב בלתי נסבל": עדי, גלי ורומי יובאו למנוחות
"העיניים אומרות הכול": האסון רודף את הנער ששרד את השיטפון
"תומכים וכואבים יחד": אלפים התכנסו לזכר הרוגי האסון בערבה
כשעולים במעלה המסלול בין הנקיקים, השקט מקנה תחושת שלווה ורוגע. המעברים צרים מאוד ומקשים על ההליכה - זאת בשל הסלעים הרבים שנסחפו עם הזרם וחוסמים את הדרך. המסלול שעשו הנערים לא ארוך במיוחד. כוחות החילוץ מספרים כי הם היו כבר לקראת סופו כשגל קטלני הדף אותם. היום כבר אין זכר לכך, מלבד רשרושי מים עדינים. הסימן האמיתי לעוצמת הזרימה בא רק לאחר כמה מאות מטרים, בדמות בריכה גדולה בה נקוו המים. אין מעבר אחר. כאן, כבר מתחילים להבין מה התרחש.
מניחים אבנים בכניסה למסלול
במרכז הארץ ובשרון, התקיימו הלוויותיהן של שלוש מהנערות שנספו באסון: גלי בללי מגבעתיים, עדי רענן ממכמורת ורומי כהן ממושב מאור. בדרום הארץ, סמוך למקום שבו חייהן נגדעו, אין מטיילים היום. רק קולות הרוח מפלחים את השקט האופייני כל כך לנחל, ומדי פעם רועים את העופרים שמדלגים בקלילות בין הנקיקים. כמה עשרות סקרנים הגיעו בשעות הבוקר המאוחרות על עמדת התצפית לעבר הנחל כדי להדליק נרות לזכר הנערים. חלקם אף הניחו אבן בכניסה למסלול, משל הייתה מצבה. איש מהם לא העז להיכנס למסלול.
לאחר היציאה מאותה בריכת מים מגיעים אל הסולמות המותקנים על גבי הסלעים. יתדות ברזל שנראות כאילו שום דבר לא יכול להזיז אותן. בנקודה זו, כך לטענת אנשי יחידת החילוץ, היו הנערים שניות לפני שנסחפו בשיטפון הקטלני. רק שניים מהם הצליחו להיחלץ. הם החזיקו בגזעי עץ בהם הבחינו תוך שניות, התרוממו מעל לאיתני הטבע. "אל תלכו קרוב לנחל, מי יודע מה יקרה", מבקש אחד מהעיתונאים שהיה בסיור. "אל תשכחו מה קרה פה". בדרך חזרה מהמסלול, נגלים שוב השמיים מבין הנקיקים. עוצמת השיטפון ניכרת גם ביציאה מהמסלול עם ההבנה שחלק מבני הנוער נסחפו קילומטרים רבים עד לנחל צין.
מבט לעבר אל עבר קו הרקיע חושף את המדבר במלוא תפארתו. הרים מחודדים וצחיחים, המחביאים מפלי מים בגדלים שונים. לא הרבה מטיילים שמגיעים לכאן זוכים לראות את הנחל מלא במים. לרוב הוא נותר יבש, והזרימה כאן היא לתקופות קצרות ביותר. "כשהנחל מתמלא - זה אחד מהנופים היותר יפים שיש", אומר אורי, תושב האזור שהגיע אף הוא לעמדת התצפית. "אני מכיר את האזור הזה, לא היה להם (לנערים - י"י) לאן להימלט. לחברים שהתלוו אליו כדי לראות היכן האסון התרחש הסביר: "כשהנחל מתמלא ושוצף הוא אחד המסוכנים שיש".
שאר המבקרים נרתעים אף הם מירידה מעמדת התצפית לסיור בנחל, כשברקע מהדהדות אותן אזהרות של החברה להגנת הטבע ושירות המטאורולוגי. "באנו לראות מה קרה פה, הכול נראה רגוע ושקט עכשיו", ציינה דנה, שעצרה אף היא להתרשמות. "זה אסון נוראי, ברגע אחד הנחל השקט הפך למלכודת מוות". רמי שהגיע אף הוא למקום טוען כי למרות האווירה הרגועה, הוא מעדיף להימנע מטיול במסלול. "רק מרחוק", הוא אומר. "זה הכי יפה פה וגם הכי כואב לראות מה יכול לקרות בשנייה אחת".
