רוסיה לא המתינה רגע וכבר במסיבת העיתונאים אחרי המתקפה המשותפת של ארצות הברית, בריטניה וצרפת על אתרי הנשק הכימי של אסד לפני כשבועיים, הודיעה כי בכוונתה לספק מערכת הגנה אווירית מתקדמת מסוג S-300 לצבא הסורי. כבר בשנת 2010 חתם משרד ההגנה הרוסי עם משרד ההגנה הסורי על עסקת המכירה של מערכת S-300.
ישראל נעמדה על הרגליים האחוריות וטענה כי המהלך יפגע במרחב האווירי שלה ויפר איזונים במזרח התיכון. הבית הלבן התערב והרוסים ירדו מהעסקה. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בסוריה והעניין נשכח. אסד היה עסוק בהישרדות משטרו ופחות בשדרוג מערך ההגנה האווירי שלו שנשחק וחלקו נפגע על ידי המורדים.
עוד בוואלה! NEWS:
רוסיה: אחרי התקיפות, אין מניעה מוסרית להעברת S-300 לאסד
איראן: אין תכנית ב' להסכם הגרעין - זה הכול או כלום
"מי שמזלזל בעפיפון - יקבל רחפן": כך מתמודד צה"ל עם צעצוע הנפץ
הצעד הרוסי נועד בעיקר להתריס נגד ארצות הברית ושאר מדינות המערב, אך גם לחזק את מערכת היחסים עם משטר אסד שלא עמד במתקפת הטילים על אתרי הנשק הכימי שלו. כך גם במקרה של עסקת מכירת מערכת S-400 לידי הצבא הטורקי עליה דווח לפני כמה שבועות בתום פגישה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן.
פוטין מנסה לעצב מחדש את סוריה והסביבה, וכדי להגדיל את המכנה המשותף עם הטורקים הוא צריך גם להתפשר במכירת מערכות מתקדמות. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי עדיין לא התקבלה החלטה סופית בעניין מסירת המערכת לצבא הסורי ומאחורי הקלעים מתקיים מסע לחצים כדי לבטל את העסקה.
לפחות לפי משרד ההגנה הרוסי, המערכת מסוגלת להוות איום על העליונות האווירית הישראלית באזור. כזו שתשנה את כללי המשחק באזור ותגביל את חופש התנועה של מטוסים במרחב. לכן רצוי מאוד שהיא לא תהיה בידי משטר עוין כמו של אסד שמוגדר כחלק מציר רדיקלי הכולל את איראן וחיזבאללה. לפי הגדרת היצרן הרוסי, המערכת יכולה ליירט טילי שיוט, מטוסי קרב ומל"טים בטווח של מאות ק"מ.
יתרה מזאת, המכ"ם של מערכת זו יכול לשרת בתחום הגילוי, המעקב והיירוט את כלל מערכות ההגנה של הצבא הסורי ואף להתריע בפני האיראנים על פעולות חריגות באזור כמו כוונה ישראלית לתקוף מתקני גרעין. במקרה של מלחמה בין חיזבאללה לצה"ל יכולה מערכת שכזו להוות איום על מטוסי חיל האוויר הישראלי. בתרחיש שכזה יחשוף את עצמו אסד למתקפה ישראלית ולסכן באופן ממשי את שרידות משטרו.
יחד עם זאת, אסור להפריז בחשיבות המערכת בהשוואה לכוחו של חיל האוויר הישראלי שלפחות לפי פרסומים זרים מחזיק ביכולת לתקוף באיראן ואמור להתמודד עם מערכת S-300 אותה מכרו הרוסים לצבא האיראני.
נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון היא תהליך האספקה והרמה המקצועית. משרד ההגנה הרוסי יכול להעביר תוך פרק זמן קצר יחסית את מערכת ה-S-300 לצבא הסורי מאחר והוא לא מייצר מערכת חדשה אלא לוקח מסדר הכוחות הקיים הצבא הרוסי, משדרג אותו ומוכר. מערכת ה-S-400 עבור הצבא הטורקי זה כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר במערכת חדשה שיש לייצר מההתחלה. לאחר מכן מתחיל תהליך ההכשרה והעלאת הרמה המקצועית. גם לכך נדרש פרק זמן משמעותי.
אם לא די בכך, יש להדגיש כי חיל האוויר השתדרג במטוסי ה-F-35 החמקניים שיאפשרו לו לפעול לפי הערכות בנוחות יחסית מתחת לאף של קרני המכ"ם של מערכות מתקדמות. טכנולוגים נועזים וטייסים יצירתיים יאמרו כי מערכת שכזו תאפשר למערכת הביטחון הישראלית ללמוד על פעילות המכ"ם ותכונותיו כדי לסייע להתמודד איתה ברגע האמת. גם את זה הרוסים צריכים לקחת בחשבון כשהם מוסרים מערכת שכזו. הפעלתה בצורה פזיזה עשויה להביא להשמדתה על ידי חיל האוויר הישראלי.