מה אנחנו צריכים לחשוב על התקיפה המערבית בסוריה? דבר אחד ברור למדי: איננו צריכים לתלות בה תקוות. אני טוען זאת לא משום שמדובר בהתקפה מערבית אמריקנית, אלא משום שאין היא מביאה עמה אף שינוי משמעותי. היא בסך הכול מציבה אותנו אל מול משוואה נוראית שמצביעה על המשבר הקשה המתחולל בסוריה, כמו בשאר אזורי המזרח התיכון. משוואה שמצד אחד שלה עומדת הקטסטרופה המתחוללת בשנים האחרונות לנגד עינינו, שללא ספק תימשך בלא התערבות צבאית זרה; ושמצדה שני ממתינה הקטסטרופה שבוודאי תהיה התוצר של התערבות צבאית שכזו. קטסטרופה מפה וקטסטרופה משם.
לפיכך, גם התגובות הערביות למתקפה האמריקנית היו צפויות למדי. מובן לחלוטין שסורים רבים מוכנים לתמוך במכה צבאית המכוונת נגד משטר שהשפיל, שכלא, שעינה ושרצח את משפחותיהם - בנשק כימי, בפצצות או בנשק אחר. מצד שני, הייתה צפויה גם ההתנגדות להתערבות הצבאית הזרה בהיותו של המשטר הסורי "מתנגד לציונות ולאימפריאליזם". אלו המצדדים בעמדה זו בעצם מבקשים מהסורים להפסיק להיות אנושיים ולהתנהג בניגוד ל"טבע האנושי".
עוד בוואלה! NEWS:
ליברמן לוואלה! TALK: לא ניתן לרוסיה להגביל את פעילותנו בסוריה
דיווח: היעד שהופצץ בבסיס האיראני בסוריה - מערכות נ"מ מתקדמות
אחרי ש"רוסיה חיבלה" באתר התקיפה הכימית: "הפקחים נכנסו לדומא"
לשיטתם, אזרח סורי שמתפוצצת עליו חבית נפץ צריך לשנוא את אמריקה ולא את בשאר אסד, ואזרח סורי שמותקף בנשק כימי צריך לקלל את ישראל ולא את בשאר אסד ומשטרו. אלה שמתנגדים לתקיפה בעצם אומרים לאזרח הסורי: אל תביט סביבך דרך עיניך, ואל תרגיש את מאורעות השנים האחרונות דרך בשרך, אלא תכנת את תחושותיך לפי מה שקובעת "הפרשנות" ולפי מה שגורסת "התיאוריה".
האם גם הפלסטינים צריכים לאהוב את הציונות?
השאיפה לשנות את הטבע האנושי לפי צרכים אידיאולוגיים היא שאיפה חוזרת ונשנית, והיא מושפעת מאותם "מיתוסים אידאולוגיים" ששולטים בחלקים נרחבים של המזרח התיכון. קחו למשל את חסידי התנועה הציונית, השואלים עצמם שוב ושוב "מדוע הפלסטינים שונאים אותנו?". זו שאלה שמבקשת גם היא להפוך את הטבע האנושי - שכן מדוע הפלסטינים צריכים לאהוב את הציונות אחרי שזו עקרה אותם מארצם, נלחמה והרגה בהם והשתלטה על אדמתם?
אותו ניסיון לגרום לאנשים להגיב בניגוד לטבע האנושי נעשה גם כלפי האזרחים הלבנונים: הם התבקשו לתמוך באינטרס הפלסטיני ולעודד את המרד הפלסטיני מארצם, אף על פי שזה גרם למותם והביא לגירושם מכפריהם. גם כשסדאם חוסיין פלש לכוויית היו כאלו שגרסו, בשם האידאולוגיה כמובן, כי הכווייתים צריכים להתנגד לניסיונות ארצות הברית ושאר מדינות העולם לשחרר אותם, שכן מעשי סדאם חוסיין היו למען "אחדות ערבית". וכך גם לגבי המלחמה האמריקנית בעיראק: גם כאן התחזק קולם של אותם חסידי מיתוסים ואגדות אידאולוגיות שהאמינו כי יש לתמוך בסדאם, גם אם טרם הספיק לנקות את חרבו מדם אזרחים ערבים, בתואנה כי הוא "עומד בפני האמריקנים ונלחם בהם".
הזרמים האידאולוגיים תומכי האגדות והמיתוסים המנוגדים לטבע האנושי ולתחושות אנושיות התקיימו ועודם קיימים במזרח התיכון. זאת ועוד, נדמה כי הם מעולם לא היו רחוקים יותר מהמציאות, ומעולם לא ביקשו בצורה ברורה יותר לשבש את הראייה ולתעתע בתחושות הגוף. הם ממשיכים לקרוא ליצירת בני אדם מכניים שצריכים להיות מתוכנתים על ידי מה שנקרא "הביקורת והפרשנות", אף על פי שהדבר היחיד שהשתנה לאורך השנים הוא שהשליטים נעשו אכזריים ורודניים יותר, ואילו האנשים עצמם הפכו למודעים ורגישים יותר לצרכים ולרצונות האישיים שלהם.
הצבת עמדה אינטלקטואלית שמנוגדת לחוויות האנושיות היא בגדר בקשה למימוש אגדה ופנטזיה. אותם אינטלקטואלים הם אלה שדורשים מקורבנותיו של בשאר אסד לתמוך בו מכיוון שהוא "נלחם באימפריאליזם", והם עוד עשויים למצוא דרך לתמוך גם ב"עמדה המורכבת" שכוללת את הכול: את הלאומיות והפטריוטיזם והדמוקרטיה והסוציאליזם ואת פלסטין והאסלאם והפאן-ערביות, וגם את המסורתיות והמודרניזם והפולקלור. והכול בשם האידאולוגיה. מי אמר שאגדות אלף לילה ולילה חדלו להתקיים?
חאזם סאע'יה הוא אינטלקטואל לבנוני ואחד הכותבים החשובים בעיתונות הערבית. המאמר המלא פורסם בעיתון "אל-חיאת" הרואה אור בלונדון. המאמר תורגם במסגרת "אופק לתקשורת הערבית" המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון-ליר. מערבית: ז'נאן בסול