מנמל אשדוד לבלפור: זיכוי אלון חסן צריך להדליק נורה אדומה

אלון חסן שימש כיושב ראש אחד מוועדי העובדים בנמל אשדוד, והיה לאחד האנשים המשפיעים והחזקים בו. היום זוכו מכל אשמה שלושה נאשמים - אלון חסן, קרוב משפחתו דוד חסן, ומי ששימש מנכ"ל הנמל, יהושע סגיס, שהועמדו לדין בשורה של עבירות שוחד ומרמה. הכרעת הדין ארוכה מאוד, והיא אינה בהכרח סוף פסוק, שכן היא תילמד בוודאי בפרקליטות המדינה, שם תתקבל החלטה האם לערער עליה. בכל מקרה, ראוי להתעכב על כמה קביעות עקרוניות מתוך פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן.

בית המשפט הדגיש, כי האישומים בתיק התבססו בעיקר על חיבור בין ראיות נסיבתיות שונות, ולא על ראיות ישירות לביצוע עבירות. חשוב לומר שפעמים רבות בעבירות שוחד והפרת אמונים אין לתביעה ראיות ישירות לביצוע העבירות והיא מנסה לבנות מעין פאזל של ראיות שמובילות למסקנה כי נעשו מעשי שחיתות.

עוד בוואלה! NEWS:
לא רק הפגנות על הגדר: "סינוואר יוביל מלחמת התשה שתימשך חודשים"
לראשונה: פעיל "תג מחיר" שתקף פלסטינים הורשע בחברות בארגון טרור
אדלשטיין לח"כים: הכנסת תחרים את טקס המשואות אם נתניהו ינאם

על כך אמר השופט עדן שלא קיימת כמובן בעיה עקרונית עם ראיות נסיבתיות, ומוסיף שמשקלן אינו נופל ממשקל ראיות ישירות, אבל, וכאן מגיע סייג חשוב - מתחייב ש"ניתן יהיה להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת, ואחת בלבד, וכי אין במכלול הנסיבות כדי להביא למסקנה בדבר אפשרות אחרת לזו המועלת בכתב האישום".

במילים אחרות, בית המשפט צריך לבחון אם לא ניתן להסיק מהראיות מסקנה שאינה מפלילה, שתוביל לזיכויו של הנאשם. "אם הנאשם מציע הסבר תמים, שאינו תיאורטי או מרוחק, אלא הסבר סביר המתיישב עם חפותו, לא יהיה די בראיות הנסיבתיות לשם הרשעתו". הדברים האלה יפים, מן הסתם, לכל פרשה של שחיתות ציבורית, ולאו דווקא למקרה זה.

נקודה נוספת שעולה מפסק הדין היא עדי המדינה, שהם חלק מהחבורה העבריינית. בתמורה לקבלת טובת הנאה כזו או אחרת הם מוכנים להפליל את חבריהם. באופן טבעי מתעורר החשש שמא, כדי להציל את עורם, הם יהיו מוכנים "למכור" לחוקריהם פרטי מידע שהחוקרים משתוקקים לשמוע, אפילו אם מדובר במידע שקרי.

מסיבות אלה נדרשת המדינה, כמעט בכל מקרה, להצליב מידע, ולהביא ראיות נוספות לחיזוקה של עדות עד מדינה. בעניינו של אלון חסן מדבר בית המשפט על חשיבותו של המניע שעמד בבסיס הסכמתו של עד להפוך לעד מדינה ו"לשנות מהקצה אל הקצה את הגרסה שהוא מוסר". קיימת חשיבות רבה מאוד בתיעוד המשא ומתן שקדם לרגע הפיכתו של החשוד לעד מדינה, אומר בית המשפט, כדי שנבין אם בבסיס החלטתו עמדו איום, או ש"הבטחה היתה זו, הסרת חשש לחקירה בעניינים חמורים הרבה יותר, או כל סיבה אחרת".

אחת הסיבות לזיכויים של הנאשמים בפסק הדין שניתן היום הינה "שיחה עלומה, שתוכנה אינו ידוע, ושבוצעה בפרדס או במגרש" שתוכנה לא תועד, ושקדמה לחתימה על ההסכם. "כמוה היו שיחות נוספות של העד עם חוקריו, במסדרונות, ולא ידוע היכן עוד." בית המשפט מביא בחשבון שבשלב של גיוס עד מדינה מתנהלות שיחות לא מעטות כדי לעודדו לחתום על ההסכם. אולי דווקא לכן מדגיש פסק הדין שיש חשיבות קריטית בתיעוד אותם מגעים כדי לתת לסנגורים (ולבית המשפט, אם יוגש כתב אישום) כלים להבין את שינוי הלבבות שעבר מי שהפך מחשוד לעד מדינה, ולבחון האם גרסתו החדשה אמת היא או דבר שקר.

בית המשפט אומר בעניין זה אמירה לא פשוטה, לפיה "לא אחת נחקרים עדי מדינה באופן שאינו כולל תיעוד. מצב דברים זה מקשה על ירידה לחקר האמת, ואינו מאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות הקשורה בעדותו של עד המדינה, סיבת שינוי גישתו, הבטחות או שמא איומים כלפיו, או כל עניין אחר שהועלה באותה שיחה נעלמה".

אין ספק שהעניין הרב שבפסק הדין שניתן היום חורג בהרבה מעניינם של חסן ושני הנאשמים הנוספים, גם אם נמל אשדוד משך תמיד את העין הציבורית. דומה שאמירותיו של בית משפט בנוגע לעדי המדינה ייבחנו בפרקליטות המדינה גם בהקשר לחקירות ראש הממשלה, בהם גויסו לא פחות משלושה עדי מדינה. כך, למשל, הסכם עד המדינה שנחתם עם שלמה פילבר.

פילבר שימש בתפקיד בכיר מאוד בשירות הציבורי, מנכ"ל משרד ממשלתי. טובת ההנאה שניתנה לו בתמורה להפיכתו לעד מדינה משמעותית מאוד - חסינות מהעמדה לדין פלילי. איננו יודעים עדיין מה מסר בחקירותיו לפני הפיכתו לעד מדינה ומה חידש בגרסאותיו המאוחרות, לאחר שנכרת ההסכם. איננו יודעים גם אם הביא ראיות נוספות לתמוך את גירסתו החדשה. יש לקוות שמהלכי הפיכתו לעד מדינה, כמו גם של עדי המדינה הנוספים, תועדו מראשיתם ועד סופם, כמתחייב, ואין זה משנה אם הם נעשו בפרדס, במגרש, או בחדר החקירות.

עוד מעניין לציין, שבית המשפט מותח ביקורת על כך שהסכם עד מדינה נחתם דווקא עם העבריין "המרכזי ביותר בכל הפרשה". השופט עדן מוסיף וקובע, כי "ההטבה שקיבלו עדי המדינה במסגרת ההסכם שנחתם עימם, מפליגה ביותר, ויוצאים הם פטורים לגמרי, ממכלול המעשים העבריינים הקשים שביצעו, ללא כל ענישה, ואף ללא הגשת כתב אישום כנגדם. המשמעות הברורה הינה כי הסכם עד מדינה זה נעדר מידתיות, ובתמורה לעדותם שמטרתה לתמוך באישום נגד חסן, שאינו כולל אף לא אחת מהעבירות הקשות והחמורות שביצעו עדי המדינה, על פי גרסתם שלהם, הם אף לא מועמדים לדין".

כלומר, בחתימה על הסכם עד מדינה צריך לחשוב היטב על זהות המועמדים עימם כורתים את ההסכם, על מהימנותם, על מקומם בהיררכיה בחבורה העבריינית, על מידת מעורבותם במעשי העבירה, ולאחר כל אלה, על התמורה - טובת ההנאה אותה הם מקבלים בתמורה לעדותם המפלילה.

לבסוף, לאחרונה התעורר שיח ציבורי, שוב אגב תיקי 1000, 4000, בתנאים הפיזיים בהם מוחזקים עצורים. בפסק דינו מותח השופט עדן ביקורת קשה על כך שנעשה באיזוק שימוש ככלי חקירתי, גם כשדובר בחקירתו של חשוד שגילו יותר משישים, ושחשד אמיתי לבריחתו לא היה קיים. "איזוק אינו יכול להוות כלי להטלת אימה על נחקר, ואינו יכול להוות כלי להשפעה על נחקר" אומר בית המשפט, ושולח את רשויות החקירה לעשות חושבים בהקשר זה בערבו של חג החירות.

(עדכון ראשון: 23:29)