האדומים צהובים זה לזה, יודע כל צנחן המתבגר מהפשיטות הקטנות מול אויב ערבי לשדות הקרב האמיתיים, אלה הניטשים על מעברים חיוניים במסלול הקידום וסביב שולחן המטכ"ל. אלוף (במיל') דורון רובין, בן 74 במותו אתמול (שישי), למד על בשרו עובדה מרה זאת. ככל שהתבלט כמפקד בצנחנים, כך ניסו לעצור את טיפוסו לצמרת.
רובין היה בני גנץ של זמנו, אך היה סוער מהרמטכ"ל הקודם. זו גם אחת הסיבות שלא היה לרב-אלוף, אך לא העיקרית, שכן היו אלופים ראויים לא פחות ממנו, שלא כולם התקדמו. ליהוק מושלם להוליווד, אם המדד הוא קצינים תמירים כמו ויליאם ווסטמורלנד, שנכשל בווייטנאם.
בשנות ה-60 ייצרה שפלת החוף הצפון-מערבית, בדגש על מפרץ חיפה והקריות, סגל מוכשר של מפקדים-לוחמים, ילידי שנות ה-40, ליחידות הקו הראשון של צה"ל. אורי שגיא ואילן בירן לגולני, אביהו בן-נון לחיל האוויר, משה יעלון לצנחנים. דורון רובין, מבוסתן הגליל, היה מהבולטים שבהם, וממשיכם בדור הנוכחי הוא אביב כוכבי.
עוד בוואלה! NEWS
ליברמן: "הנחיתי לא לשתף באירועים את הרב הראשי שתקף גיוס נשים"
"שימוש חריג בגז פלפל": שני נאשמים בתקיפת שוטר זוכו בשל מעצר אלים
כתף אל כתף: המשלחת הישראלית שמסייעת לרופאים בזמביה לטפל בכולרה
רובין מגנט אליו בצנחנים חיבה והערכה כמפקד פלוגה, גדוד וחטיבה. לשיאו הגיע כמח"ט 35, הנכסף בתפקידי הצנחנים. בכל עשור יש בערך חמישה מפקדים לחטיבה, או ליחידה מיוחדת. התחרות קשה, אך גם הזוכים בה בשעתם לא בהכרח ייזכרו לימים. רובין, בתקופה שראתה בין השאר את מתן וילנאי, אמנון ליפקין-שחק ויורם יאיר, ייזכר.
בין עשרות התצלומים בלשכת המח"ט בבית ליד, מאריאל שרון (כשהחטיבה הוקמה ומוספרה 202) ועד להווה, שמור לרובין מקום של כבוד בתולדות הצנחנים. לזכותו עמדה גם קירבתו לרפול, הרמטכ"ל רפאל איתן, לשעבר מג"ד 890 ומח"ט 35 נערץ, שלרוב קינא בקציני הצנחנים הצעירים ממנו והתנכר להם. כלפי רובין, קצין המבצעים שלו בהיותו אלוף פיקוד הצפון, היה לרפול יחס חריג, דומה ליחסו של שאול מופז כמח"ט 35 ורמטכ"ל לגנץ.
אלא שקרבתו לרפול גם נזקפה לרעתו, כשהזמנים והשלטונות השתנו. רפול לא התפעל מקציניה הפיקחים של סיירת מטכ"ל, דוגמת אהוד ברק ועוזי דיין (שלדודו משה נטר טינה על מאמציו להרחיקו מצה"ל כתת-אלוף ועל התנגדותו למינויו לרמטכ"ל, ואולי פעלה כאן גם קינאת תל עדשים בנהלל). הוא ניסה לסכל את קידום ברק לאלוף ונכנע לבסוף ללחצו ולתמריצו של אריאל שרון בעסקת אלופים.
רובין, שלחם בקו הקדמי - לעתים קדמי מדי - בכל תפקידיו, נתקל בתקרת החאקי כשהתמנה לראשות מחלקת ההדרכה (מה"ד) במטכ"ל. ראשות מה"ד, או אה"ד כשאלוף יצחק רבין היה ראש האגף, הייתה תמיד תחנת ביניים בדרך לאלוף פיקוד או לגייסות השריון, התמחות לקצין מבטיח בתפקיד אלוף ראשון. אחריותה על תורת הלחימה ועל ההכשרות הייתה עמומה מדי, במיוחד לאחר חידוש פעילותה של המכללה לביטחון לאומי, שמפקדה הוגדר גם כמפקד-על של המכללה לפיקוד ומטה, ועם הקמת מפקדת חילות השדה (כיום מפקדת זרוע היבשה).
ראש מה"ד שונמך, אך התנחם במינוי נוסף - ראשות מפקדת השליטה על המבצעים המיוחדים (משמ"ם). זה היה גלגול מוקדם של מפקדת העומק ופיתוח של מפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי מימי רפול ודן שומרון. כשיצחק מרדכי כיהן כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, אך איבד חלק מממלכתו למפח"ש בפיקוד שומרון וחלק אחר, כמפקד אוגדה, ליורם יאיר, הוא דבק בכל כוחו בפיקוד על המשמ"ם. כשמרדכי קודם לאלוף, כראש מה"ד, הוא לקח את המשמ"ם איתו. שם קיבל אותה רובין כשמרדכי הורץ הלאה, לפיקוד הדרום.
ושם, במשמ"ם, גם הצליחו יריביו ובראשם ברק, מפקדו הישיר כסגן הרמטכ"ל וראש אגף המטה, לשים קץ לטיפוסו לצמרת. התירוץ היה כישלונו של מבצע "כחול וחום" בעומק לבנון, בפיקוד רובין, עם המג"ד האהוב מגולני, אמיר מי-טל והעובדה שארבעה לוחמים כמעט נפלו בשבי. יוקרתו המקצועית של רובין אכן נפגעה, אך לא הייתה בכך סיבה אמיתית לגזור עליו פרישה טרם זמנה.
לפי אותה שיטה, היה מוצדק לבלום את מרוצו של ברק לרמטכ"ל, דרך ראשות אמ"ן, פיקוד המרכז וסגנות הרמטכ"ל, לאחר כשלון הגיס שבמינוי החירום שלו כיהן כסגן-מפקדו בקרב סולטן יעקב. טוב שצה"ל התבגר מאז וקידם לאלופים קצינים מוכשרים שבגיזרת אחריותם נפל אי-פעם פגם: כוכבי, רם רוטברג מחיל-הים, מיקי אדלשטיין (הנספח הצבאי בוושינגטון, שבפנטגון מתמוגגים ממנו), נדב פדן.
למעשה, "כחול וחום" היה שלב ב"אדום אדום" - הכומתה האדומה של סיירת מטכ"ל נגד זו של חטיבה 35. זה חתך פשטני, כמובן, כי היו ששירתו ופיקדו בשתיהן, בהם האחים דוביק ונחמיה תמרי, וילנאי, מופז ויעלון, אבל ככל שהתקרבו שנות ה-90 היה לכך מובן תכליתי - איוש המטכ"ל בראשות ברק, סגנו של שומרון ויורשו.
כבר בהכנות לפעולה קרקעית במערב עיראק, לאחר פלישת סדאם חוסיין לכוויית וכששומרון עדיין היה הרמטכ"ל, אך ברק הוכרז רשמית כרמטכ"ל המיועד, נדחק רובין למאבק על מקומו כמפקד המשמ"ם מול מועדפי ברק מסיירת מטכ"ל - התא"לים נחמיה תמרי ועמירם לוין. לשניהם, יחד עם עוזי דיין, ייעד ברק קידום לאלוף כשיתמנה לרמטכ"ל. כדי לפנות את השטח חתר להזיז הצידה את אלוף פיקוד הדרום וילנאי ואת רובין, ולחסום את קידומו המובטח של תא"ל מאיר דגן.
הפעולה בעיראק, שנועדו להשתתף בה גם כוחות מחטיבה 35 בפיקוד יעלון ושלדג בפיקוד גנץ, לא בוצעה. אך ברק המתין שבועות מעטים בלבד לאחר כניסתו ללשכת הרמטכ"ל לפני שארגן מחדש את המטכ"ל. החידוש היה ביטול מה"ד, ושינוי המסגרת לחטיבת תורה והדרכה (תה"ד), עם תקן לתת-אלוף שיעמוד בראשה. כך, כדי לסלק את המנכ"ל, סגרו את המפעל.
שנותיו האזרחיות של רובין לא הוסיפו לו נחת. ליוותה אותו תחושה תמידית של החמצה וחוסר מיצוי. חייליו ורבים ממקביליו בשירות הצבאי מאמינים שאכן צה"ל יצא נפסד מהוצאת רובין לגמלאות, תפקיד טבעי אחד לפחות מוקדם מדי, כאלוף פיקד הצפון בשנות ה-90.