זה רגע ניצחונה הגדול, ההיסטורי, של אנגלה מרקל. היא נבחרה בפעם הרביעית להנהיג את גרמניה, ואם תישאר קנצלרית עד תום הקדנציה תעבור את משך כהונתו של המנטור שלה, מאחד גרמניה מחדש, הלמוט קוהל. אבל לא כך היא ראתה את הלילה הזה בעיני רוחה.
הכותרת של הבחירות בגרמניה בשנת 2017 אינן בחירתה מחדש הכה צפויה של מרקל - אלא החזרה מלאת העליצות והאיומים של מפלגת הימין הקיצוני AfD ללב השיח, אל תוך בית הנבחרים הגרמני. את הברכה הראשונה הם קיבלו מהקולגה, מארין לה פן, מנהיגת החזית הלאומית בצרפת. "אלטרנטיבה לגרמניה" תיכנס לבונדסטאג עם כ-13.5% מקולות הבוחרים ומבטיחה לשנות את השיח בגרמניה; ובלי שום ספק היא תעשה זאת.
השמרנים של מרקל ניצחו אבל במספרים קטנים יותר מבעבר. זאת, למרות שגרמניה משגשגת, האבטלה נמוכה, האינפלציה כמעט לא קיימת, זו המדינה היציבה והמשגשגת ביותר באירופה, אולי בעולם וזוכה קבועה במשאל המדינה שהכי טוב לחיות בה. מרקל חתומה על חלק ניכר מההישג הזה, אבל יש תחושת מיצוי לקראת הקדנציה האחרונה שלה.
לקריאה נוספת:
עם מצע גזעני ואנטישמי, הימין הקיצוני מסתער על הפרלמנט
רק אל תגידו פליטים: גרמניה מצעידה את מרקל לניצחון, גם כשהיא טועה
הסוציאל-דמוקרטים נחלו אכזבה. הניסיון לשלוף ג'וקר בדמותו של מרטין שולץ ששאף לבדל את עצמו ממרקל לא הצליח והמפלגה לא זכתה בקרדיט על ההצלחות, שאחרי הכל הייתה שותפה זוטרה להן כחברה בקואליציה הנוכחית. וכך, ההודעה הראשונה והחשובה מכל שבאה ממטה מפלגת SPD היא שהם הולכים לאופוזיציה, כדי לבנות את עצמם מחדש.
עולה השאלה עם מי בדיוק תרכיב מרקל קואליציה, ועוד אחת יציבה? "אלטרנטיבה לגרמניה פסולה". "די לינקה" מהשמאל הקיצוני, יורשת המפלגה הקומוניסטית פסולה, כמובן. נשארה המפלגה הליברלית שנדחקת לבונדסטאג, אבל גם היא, כמו הסוציאליסטים, כמעט ונמחקה לאחר שהייתה שותפה זוטרה של השמרנים בממשלת הקואליציה הקודמת. לא חוויה שהם ששים לחזור עליה, מן הסתם. וכך גם הירוקים, שלא בדיוק מחזיקים באג'נדה המקובלת על מרקל, ולהפך.
כמובן, המשא ומתן הקואליציוני טרם החל, ותמיד ישנה "טובת המדינה", אמיתית או צינית, כתירוץ או נימוק לכניסה לקואליציה. כרגע לפחות נראה שגרמניה, סמל היציבות, עומדת לחוות תקופה של אי-יציבות, שלא ברור כמה תימשך.
על אף השגשוג והאיזונים החוקתיים הימין משגשג בגרמניה
ובחזרה למפלגה שבלב מערכת הבחירות הזו. "אלטרנטיבה לגרמניה" ניצחה, בדיוק כמו שמפלגת העצמאות האנגלית ניצחה בלי להכניס נציגים לפרלמנט, או שחירט וילדרס ניצח בהולנד למרות שהובס בבחירות. לכאורה פרדוקס אבל לא, הרעיונות שלהם הם שניצחו. השמרנים ההולנדים שרדו כי אימצו חלק ניכר מסדר היום הימני קיצוני. UKIP הבריטית הובסה אבל ניצחה במשאל העם על הברקזיט.
כעת הוכח שבגרמניה, על אף החוקה שהתקבלה אחרי המלחמה על מנת למנוע מצב כזה בדיוק, ולמרות הבלמים והאיזונים, השגשוג, הסדר והביטחון הימין הקיצוני משגשג. מדוע עכשיו? משבר הפליטים, כמובן. ההבטחה של מרקל להכניס מיליון פליטים בשנת 2015. אבל לא רק. לכל דבר שקורה, אומר הפתגם הציני יש שתי סיבות סיבה טובה וסיבה אמיתית.
הפליטים, המהגרים, ההבטחה של מרקל - הם הסיבה הטובה. אמיתית, בלי ספק, אבל זה לא כל הסיפור. "אלטרנטיבה לגרמניה" היא הסיפור, בדיוק כמו החזית הלאומית בצרפת, ומפלגות דומות באוסטריה, בהולנד, בעצם בכל מקום - מתיחת הפנים היא הסיפור. "אלטרנטיבה לגרמניה" היא הפנים המכובדות, לובשות החליפות, של הימין הקיצוני החדש. מעמד בינוני-נמוך שלא היה חושב להצביע עבור מפלגות של גלוחי ראש - של נאצים ותיקים החולמים בערגה על הפיהרר - יכול להצביע עבור רעיונות דומים המובעים ברהיטות על ידי אנשים משכילים, הנראים "ממש כמונו" ואומרים דברי טעם. נגד מהגרים, נגד האיחוד האירופי, נגד רגש האשמה על השואה ומלחמת העולם השנייה, נגד גרמניה החדשה. הם כבר לא קוריוז.
השאלה הגדולה באמת הערב הזה איננה כיצד ישפיעו על גרמניה בשנים הקרובות, בדמדומי שנותיה של מרקל. השאלה הגדולה, השאלה המפחידה באמת, היא האם יישארו כקוריוז בלבד או שמא בבחירות הבאות, בלי מרקל, עם מנהיגות חיוורת יותר, אולי משבר כלכלי ושאר חששות הם אכן יצדיקו את שמם ויהיו אלטרנטיבה לגרמניה.
