"תודה שלא נתת לי למות": האמנית שזכתה בחיים חדשים קברה את לבה

שמה של האמנית שרון פידל עלה לכותרות לפני כמה חודשים, לאחר שקיבלה בתרומה את לבה של הצעירה בת ה-16 ליאל בבלר, שמתה בערב חג השבועות לאחר שנפגעה בתאונת דרכים ליד קניון הסינמה סיטי בראשון לציון. במותה הצליחה בבלר להציל את חייהם של חמישה בני אדם. מבין חמשת האנשים שזכו לקבל את אבריה של בבלר, בגופה של פידל הושתל ליבה של הצעירה.

"תודה לך על 46 שנים ביחד, על הילדות ביחד, על ההתבגרות ביחד, על התסכול ביחד, על הפחד ביחד, על הבכי ביחד, על כל הסודות ביחד, על האהבות ביחד, ועל הצחוק וההומור שנתת לי, תודה על כמה שהיית חזק והכי תודה שלא נתת לי למות איתך". במילים אלה פתחה היוצרת פידל את עבודת הווידאו-ארט שלה, במרכזה היא קוברת את לבה הישן.

עוד בוואלה! NEWS:
הממשלה אישרה רכבל מנצרת עילית לתבור - סמוך לרכבל שכבר תוכנן
עקב ניסוי הגרעין של הצפון: דרום קוריאה ערכה תרגיל בטילים בליסטיים
הלך לעולמו אליהו סלע, ממפקדי הפלמ"ח הבולטים במלחמת העצמאות

כמה חודשים לאחר שהתאוששה מהניתוח שהציל את חייה, פרסמה פידל את אחת מהעבודות הווידאו-ארט שיצרה שנקראת, "המועמדת, המושתלת נפרדת", בשיחה עם וואלה!NEWS סיפרה פידל בהתרגשות על תהליך הכנת היצירה יוצאת הדופן, "בתור אמנית יוצרת בשנה האחרונה, מאז שלקיתי בדום לב לא הייתי מסוגלת לעשות כלום, לא רציתי לצאת מהמיטה ואז אושפזתי. בגלל שאני לא יכולה לא ליצור, הגוף שלי הפך להיות הקנבס והניירות עליהם אני רושמת ויוצרת, ממש תיעדתי את כל התהליך עד להשתלה".

כשהיא נזכרת ביצירתה הנועזת הנוכחית שבמהלכה היא קוברת בלב היער את לבה הישן, מספרת פידל על סערת הרגשות שאחזה בה במהלך הצילומים, "ברגע שסיימתי לקבור ולכסות את הלב, פשוט התיישבתי על האדמה והרגשתי שכל החיים חולפים בעייני לפני שהם מתים, איכשהו משהו רץ – כל החיים רצו לי בעיניים, הכל התחיל לצוף לי, זה היה רקע שהצלחתי להבין מה חוויתי בתקופה האחרונה, זה לא קורה לי ביום יום. אני לא מצליחה לעכל את התחושה הזאת, זה לא נראה לי הגיוני, זה נגד דרך הטבע. הבלבול הזה, איפה הרגשות שלי נמצאים? אני נפרדת או לא?".

פידל סיפרה על ההחלטה יוצאת דופן לקבור את לבה, "היה לי ברור שאעשה את זה, עוד לפני ההשתלה פניתי לרופאים וביקשתי הביתה את הלב המלאכותי שלי, ואת הלב הישן שלי. עוד בבית חולים לאחר ההשתלה, כשהתחלתי להתאושש פניתי למחלקה הפתלוגית. לא יכולתי לחשוב שמישהו אחר יקבור אותו במקומי – הייתי חייבת להיפרד ממנו".