השופטים הסירו את הכפפות: המסר התקיף בהכרעת הדין של אזריה

נדירים המקרים שבהם מקריא שופט בית המשפט את כל פרטי הדיון וההכרעה שהובילו למתן פסק דין מסוים, ונדירה עוד יותר היא ההחלטה להקריא גם את דעת המיעוט, אולם כך היה אתמול (ראשון) במתן ההכרה של בית הדין הצבאי בעניינו של אלאור אזריה, שהורשע בהריגתו של מחבל מנוטרל. בית הדין דחה את ערעורי ההגנה והתביעה, והותיר על כנן את ההרשעה ואת העונש שנגזר על אזריה, 18 חודשי מאסר בפועל.

את ההחלטה הלא מובנת מאליה אפשר אולי להבין כתוצאה של קונפליקט בתוך ההרכב, שמנה חמישה שופטים, בין השלושה שחשבו שהעונש אמנם קל אולם תואם את הנסיבות, לבין שני שופטי המיעוט שחשבו שיש להחמירו. איש מהשופטים לא מצא לנכון להקל בעונש, כפי שביקשה ההגנה.

עוד בוואלה! NEWS:
שפטל: אם תהיה פנייה רשמית לחנינה - נשקול שלא לערער לעליון
הרמטכ"ל: "אם אזריה יגיש בקשה להקלה בעונש - אשקול זאת בכובד ראש"
נתניהו: "אמליץ לחון את אזריה"; ליברמן: "בטוח שהרמטכ"ל יתחשב בו"

נראה כי לעומת הערכאה הקודמת כאן הוסרו הכפפות. ההרשעה של אזריה, כפי שכתבו השופטים, שבה והזכירה את ערכי המוסר והלחימה של צה"ל, שעומדים יציבים גם אם אינם אהודים בקרב חלקים בציבור, בעת מסוימת. זהו החשוב במסרים, נכתב בפסק הדין, וזהו גם המסר של הרכב השופטים שחס על אזריה פחות משופטי הערכאה הקודמת ובא להזכיר שמדובר בהרשעה חמורה מאין כמותה.

פסק הדין הזה, לעומת קודמו - שהיה נחרץ אמנם, אולם נדמה שהילך על קצות האצבעות בשל האווירה הציבורית הטעונה - בא לשים נקודה בסוף משפט. דע לך אלאור, דעו לכם עורכי דינו, יועציו, פוליטיקאים וטרמפיסטים למיניהם - העונש הוא קל, וכפסע היה בינו לבין החמרה. הסיבה לכך היא בעיקר שקריו של אזריה. לא עורכי דינו, לא יועציו, אלא הוא, החייל הגיבור, הבן של כולנו, הוא העבריין.

התלבטנו, כתבו שופטי הרוב. האין העונש שנגזר מקל מדי והאם לא ראוי יהיה להחמירו? החלטנו שלא: גם החמרה תהיה החמרה קלה בלבד, ומלבד זאת, קיימת העובדה כי אזריה היה במעצר פתוח בבסיס כשנה וארבעה חודשים. זוהי תקופה ארוכה, שראוי להתחשב בה. לכך תצטרף תקופת מאסר של שנה וחצי, שאינה תקופה של מה בכך.

שלישית, "כלל הוא, שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור במידת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם העונש שנגזר חורג במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים או כאשר דבק פגם מהותי בגזר הדין", הבהירו השופטים. ההחלטה שלא להחמיר בעונש לא הייתה עניין של מה בכך.

גם אנחנו התלבטנו, כתבו שופטי המיעוט. איננו שועים לסקרים בנוגע למה חפץ הרוב באוכלוסייה שנחליט, אלא מבקשים למצוא את הסטנדרט שעולה בקנה אחד, באופן המיטבי והמרבי האפשרי, עם הערכים והסטנדרטים אליהם מחויבת החברה הישראלית. אולי כקונטרה לפסק הדין של הערכאה הקודמת, אשר חומרתו לא הלמה את השורה התחתונה שלו מבחינת העונש שהוטל, אולי מתוך רצון - גם אם לא הודו בכך השופטים - לצנן את להבות האווירה הציבורית שבתקופה ההיא יצרה קרע בעם.

אחד משופטי המיעוט כתב כי מחבל הוא לא חיה ולא חפץ, הוא אדם - אחד מאותם דברים לא פופולריים, שמצליחים ברגעים אלה ממש להבעיר את הרשתות החברתיות. סכר המילים נפרץ, ומה שהערכאה הקודמת נזהרה מלעשות, עושים השופטים כאן ואף מקריאים את השורה הזו בדיוק, כי למישהו היה חשוב מאוד שהיא תיאמר בקול רם ותישמע, והמילים "טוהר הנשק" יחזרו למקומן הטבעי בשיח.


(עדכון ראשון: 22:02)