הערעורים נדחו: עונשו של אזריה נותר שנה וחצי מאסר

* השופטים דחו את ערעור התביעה וההגנה, עונשו של אזריה נותר על כנו
* עדותו של אזריה נמצאה לא מהימנה: "התנהלותו אופיינית למטווח ולא לזירת פיגוע"
* השופטים: עדותו של המ"פ, רס"ן תום נעמן, בעייתית
* חמישה שופטים, ובראשם אלוף דורון פיילס, מקריאים את הכרעת הדין
* עשרות תומכים מפגינים מחוץ לבית הדין בעד אזריה
* בית הדין יכריע בערעורים שהגישו שני הצדדים על גזר הדין

בית הדין הצבאי המיוחד לערעורים בקריה בתל אביב דחה היום (ראשון) את הערעורים הקשורים לפרשת החייל אלאור אזריה, והרשעתו בהרג מחבל פלסטיני פצוע ועונשו - שנה וחצי מאסר - נותרו על כנם. הם קבעו כי עדותו לא נמצאה מהימנה, אך דחו את החמרת עונשו והתחשבו במעצר הממושך שלו.

סנגורו של אזריה, עו"ד יורם שפטל, ביקש לאחר ההחלטה לעכב את ביצוע העונש ב-30 יום, עד להחלטה אם לערער לבית המשפט העליון, אך השופטים הקצו להגנה לקבל החלטה עד ל-9 באוגוסט, יום רביעי הבא - ולא יתחיל לרצות את עונשו באותו היום.

אושרה אזריה, אמו של אלאור, אמרה לאחר החלטת בית הדין כי מדובר ב"ברוע בהתגלמותו. כמה רוע", והתמוטטה. במהלך הדיון הממושך, היא הפריעה לדיון וצעקה והרכב חמשת השופטים, בראשות נשיא בית הדין אלוף דורון פיילס, איימו להוציא אותה מהאולם.

לקריאה נוספת:
ערעורים סותרים עשויים לרכך ההכרעה: התרחישים האפשריים במשפט אזריה
לכלא או לחופש: ההחלטה שתשפיע על צה"ל הרבה אחרי שאזריה יישכח
אזריה שוחרר מצה"ל והפתיע את משפחתו: "שמחים שהוא בבית"

השופטים דחו את בקשת ההגנה לבטל את הרשעתו, וקבעו כי עדותו של אזריה נמצאה לא מהימנה. "התנהלותו אופיינית למטווח ולא לזירת פיגוע", אמרו. עם זאת, השופטים קבעו כי יש להתחשב בזמן המעצר וכן בהתנהגותו של "חייל מסור ומצטיין", ולכן לא החמירו את עונשו כפי שדרשה התביעה.

בדעת המיעוט במשפט נאמר כי היו "הראיות מספקות להגיש כתב אישום חמור יותר - אך התביעה הצבאית הפעילה את שיקולה". עוד נאמר כי העונש הראוי היה שנתיים וחצי שנות מאסר.

מחוץ לבית הדין התקהלו כמה עשרות מתומכיו של אזריה, ובהם גם הזמר אריאל זילבר, יועץ התקשורת שרון גל וחבר הכנסת אורן חזן, וקראו לזיכויו. ח"כ חזן ביקש לשהות במחיצת אזריה ומשפחתו באולם, אך סורב על ידי המשטרה הצבאית.

אחרי ההחלטה, אמר שר הביטחון אביגדור ליברמן כי הוא ביקש ממשפחת אזריה לא להגיש ערעור נוסף, אלא לפנות לרמטכ"ל בבקשת חנינה. "אין לי ספק כי הרמטכ"ל יתחשב בכל הנסיבות הקשות ובהיותו חייל מצטיין", אמר. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי עמדתו נותרה דומה, וכי הוא תומך בחנינה.

שר החינוך נפתלי בנט אמר כי ההכרעה קשה, אך יש לכבד את בית המשפט וקרא גם הוא לחון את החייל. "למען לוחמינו המצויים בקו העימות ולמען מניעת אובדן כוח ההרתעה שלנו, אלאור אזריה חייב לשוב לביתו".הוא הוסיף כי על אף ההכרעה הקשה הוא פונה לאזרחים בדרישה להימנע מהתקפות על צה"ל ומפקדי. "יש לי אמון מלא ברמטכ"ל איזנקוט ובמפקדי צה"ל. בשום תרחיש אין מקום לקריאות כפי שנשמעו בעבר".

אזריה הגיע בשעות הצהריים מלווה בבני משפחתו לבית הדין שבקריה. לפני הדיון פנה אביו של אזריה, צ'רלי, למשפחה ולחברים בבית הדין וביקש מהם "להמשיך ולהתנהג כראוי ולשמור על איפוק כמו שנהגו לאורך המשפט". עו"ד שפטל אמר לפני הדיון: "לבית הדין הצבאי לערעורים תהיה הזדמנות פז לתקן את העוול הממלכתי".

השופטים התייחסו לתקופת המעצר הארוך של המערער ועל הפגיעה באורך חייו של בני משפחתו, וכן להידרדרות הרפואית של בני משפחתו של אזריה לאורך המשפט.

הדיון בבית הדין הצבאי הופרע בעקבות חלוקת חולצות תמיכה באזריה של הפעילים. מממרת בבכי וצועקת: "למה אתם לא מזכירים לאיפה נעלם המעיל של המחבל? שלושה ימים לא קיבלו את המחבל, שלושה ימים לא הכניסו את המחבל למכון הפתולוגי למה? למה?". השופט מאיים להוציא אותה מהאולם.

בית הדין הצבאי מקריא את החלטתו על ערעור התביעה להחמרה בעונשו של אזריה: "מידת הפגיעה של מעשי הנאשם בערכים רבה מאוד. אין זו דרכה של מדינת ישראל, אין זו דרכו של צה"ל. מדובר במעשה אסור ולא מוסרי".

בית הדין קבע כי לא תהיה הקלה בעונשו של אזריה - 18 חודשי מאסר. השופטים דחו את ערעור ההגנה פה אחד, שכן כל צוות השופטים הסכים שהייתה הפרה ברורה של ערכי צה"ל.

השופט פיילס החל בהקראת הנימוקים להחלטתם על הערעורים על גזר הדין - 18 חודשי מאסר. ההגנה והתביעה הגישו ערעורים על כך. "על חיילים מוטלים חובות שאינם מוטלים על אזרחים. לפי כללי הצבא, החיילים מחויבים לפעול אותם ערכים של רוח צה"ל - הקוד האתי של הצבא. צה"ל הוא צבא העם, ערכים אל העמוד השדרה המוסרי של צה"ל שמבדילים אותו מאויבינו. ערכים אלה בבואנו לבחון את עונשו של החייל עלינו לבחון את פגיעתו באתוס המוסר והלחימה".

שופטי בית הדין דוחים על הסף את הערעור על הרשעת אזריה בהריגה. "לכל טענות המערער לא היה ביסוס, ולכן ההחלטה לגשת לכתב אישום על הריגה. למעט עדותו של רס"ן נעמן לא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטת בין הדין המחוזי. עדותו של המערער אינה ראויה לאמון".

בית הדין מתח ביקורת על בעלי תפקידים ואישי ציבור "שחרצו את דינו את של המערער. התבטאויות אלה פסולות בהחלט - מדובר בתופעה חמורה המחבלת בעשיית הצדק. נציגי הציבור צריכים להביא בחשבון את משקלם הסגולי הכולל כדי למנוע השפעה על בית המשפט, התבטאויות אלה צריכות להיות מרוסנות. התבטאיות בהליכים מאוחרים יותר ומעשים אקטיביים פסולים - זה מערער את יסוד בית המשפט, בפרשה זאת נחצו גבולות.

עם זאת, הוא ציין כי "ההתבטאויות של הרמטכ"ל ושר הביטחון טרם החלטת השופטים לא השפיעו על החלטת בית המשפט המחוזי".

במהלך הקראת ההכרעה אושרה, אמו של אזריה, מסננת בקול: "זה תפור!".

השופט מדגיש כי גם אם נשמעו דברי ביקורת מהרמטכ"ל ושר הביטחון דאז - אין בהם שיקולים זרים. דברים אלה לא השפיעו על ההליך המשפטי.

השופט פיילס התייחס לטענה בדבר הגנה מן הצדק. "בהגנה טענו כי דבריהם של הרמטכ"ל, שר הביטחון וסרטון 'בצלם' מהווים זיהום חמור של התהליך המשפטי". בהגנה טענו כי נעשתה באזריה אכיפה בררנית. "לא מצאנו שהמקרים שהציג שפטל לסוגיית אכיפה בררנית קרובים למקרה".

השופט פיילס מדגיש כי לא נשקפה מהמחבל סכנה ממשית. הוא התייחס לעקרונות המנחים בהוראות הפתיחה באש: "הם נגזרים מטוהר הנשק, וקובעים שחובה להפעיל אש אך ורק נגד איום ממשי". חרף הדברים הקשים שמקריא פיילס, עו"ד שפטל מהנהן ומחייך לכיוון הרכב השופטים.

לפי בית הדין, אזריה כלכל את צעדיו באופן מחושב. "פעולת הירי בוצעה באופן מסודר ומושכל, נכנס בין כוונות וירה במחבל השכוב".

השופט פיילס אמר כי אזריה פעל שלא בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש. הוא הוסיף כי "עדים ניסו לסייע למערער לפעמים במחיר של 'הטיית האמת'".

לדברי השופטים, אזריה היה יכול לצעוד כמה צעדים קדימה להתייעץ עם מפקידו על איום. "העובדה שאזריה פסע כמה צעדים לפני שירה במחבל, אם הירי נועד למנוע הפעלה של מטען, הוא בזבז זמן יקר מהירי המיידי. לכן, גרסתו של המערער ביחס לשני האיומים היא גרסה תלושה. התנהגותו של המערער מיד לאחר האירוע רחוקה שנות אור מהמצופה. לו אכן פעל כדי לנטרל את המחבל בשל המטען שנשא. אזריה גם שוחח עם חבריו ומשפחתו לאחר האירוע ולא שוחח איתם על הסכנה מן המטען.

"לא מצאנו את הסייגים המקיימים את עילת ההגנה העצמית בטח שלא במקרה של מחבל חסר אונים ששוכב על הרצפה ולא מהווה סכנה. התנהגותו של אזריה מתאפיינת התנהגות במטווח ולא בזירת פיגוע".

השופטים מדגישים שצפו שוב ושוב באקט שלפיו העביר המערער את הקסדה לחברו כדי אולי לגלות משמעויות נסתרות. "לא גילינו שוב בהילות", אמרו, "אמנם שמענו את קריאות הגנאי בזירה, אבל לא מצאנו את הסיבה לירי".

עם דחיית טענות ההגנה הביעה אמו של החייל המשוחרר, אושרה אזריה, אכזבה בקול רם מדבריו של השופט פיילס.

השופטים מקבלים את הטענה של אזריה שלפיה העובדה שהמחבל לבש מעיל בזירה אכן הייתה מחשידה, אך לדבריהם, אין מדובר בלבוש חריג. נראים בסרטון עוד אנשים שלובשים אותם.

בית הדין קבע כי "העברת הקסדה לחברו של המערער בזירה, אינה מתיישבת עם הטענה כי חשש ממטען שעל המחבל. נקבע - ובצדק - כי בנסיבות אלו לא הייתה הצדקה לירי. צפייה בסרטונים מעלה כי לכל אורך הזמן נראה המערער בשוויון נפש. הוא לא הפגין פחד או היה בסערת רגשות".

השופט: "מחומר הראיות עולה שהמ"מ העיף את הסכין של המחבל כמה מטרים מן המחבל. צפייה בכל הסרטונים המתארים את מהלך ההתרחשות בזירה מלמדת כי גרסאות המערער נסתרת בנתונים העולים מהם. צפייה בסרטונים אף מלמדת כי הסכין הייתה במרחק מהמחבל שלא מאפשר את תפיסתה או הושטת יד".

בית הדין לא מצא קשר בין ההפרעות הנפשיות של אזריה שנטענו בערעור לבין ההתפתלויות שלו בחקירה. "דחינו בנוסף את העדות של הפסיכיאטר שהוגשה על ידי ההגנה", אמר השופט. הוא הדגיש כי "הסימפטומים הפוסט-טראומטיים של המערער אינם גורמים לבעיות בזיכרון". בית הדין דוחה גם את הטענה כי אזריה ביצע את הירי בגלל חוסר שינה, "טענה שאיננה מהימנה".

השופט פיילס אמר כי מבין 22 העדים בזירה אף אחד לא אישש את הטענה של אזריה, שלפיו המ"פ סטר לו בפניו. פיילס: "ההתפתחות הדרמטית בנוגע לסטירות מלמדת כי מדובר בגרסה בלתי מהימנה".

לדבריו, "בתחילת חקירתו הראשונה ציין המערער כי לשאלת המג"ד השיב כי ירה מכיוון שהמחבל הזיז את היד. בחקירה השנייה מסר שכלל לא זוכר שדיבר עמו. בפני בית הדין הציג גרסה אחרת, שלפיה דיבר עם המג"ד וסיפר לו על שתי הסכנות - מהסכין, ומהמטען שעל המחבל".

הרכב השופטים לא מקבל את עדותו של אזריה כמהימנה. לפי השופט פיילס, גרסתו של אלאור בבית הדין לא רציפה אלא מפותלת.

השופט אמר כי "לאחר עיון מדוקדק בחומר הראיות ובפרוטוקולים, מצאנו כי עדות של המ"פ, רס"ן תום נעמן, היא בעייתית ויש קושי להטיל עליה משקל מלא". פיילס אמר כי הוא מוצא בעיות בעדויות של המ"פ. "בעדות הראשונה חזר בו בחלק מהדברים שאמר לחוקרי מצ"ח. בעדות השנייה טען שזאת הייתה עדות ראשונית ורק בשנייה החליט לרדת לפרטים".

בעדות מצ"ח טען רס"ן נעמן כי הסכין הייתה במרחק קצר, ובבית הדין טען שהסכין הייתה במרחק של 80 ס"מ. המ"פ טען שלא ראה שאזריה פועל מתוך נקמה, ורק כמה שעות לאחר מכן נתן עדות אחרת. ההסבר של המ"פ היה שהחוקר לא שאל אותו לעומק. אך לדבריהם, יש לתת לדברים משקל מועט יותר.

השופט אומר כי מהסרטונים שהוגשו לבית הדין שבו אוחדו כל קטעי הווידאו מהזירה, ניכר כי בדקה הרלוונטית שבה מתחיל הירי, ניתן לשמוע לאחר מכן את המ"פ צועק על אזריה, והוא עונה "אני". בדקות אלה אזריה נשאר מחוץ לפריים ולא ניתן לשמוע אם הוא צעק את האמירה המיוחסת לו.


לדברי השופט, עדות השמיעה לא מאפשרת לקבוע את שטענה ההגנה כי הוא לא נשמע לאירוע המתרחש. "אין בידינו לקבל את הטענה כי מדובר בחקירות שנתפרו, לא מצאנו טענות מוצדקות לכך שהחוקרים תפרו למערער תיק".

השופט פיילס אומר כי לגבי עדותו של רב"ט מ', קבע בית הדין שאין מחלוקת על מהימנותו אף שההגנה דרשה לקעקע את המהימנות של העדות במהלך הערעור. רב"ט מ' אמר בעדותו כי אזריה אמר לו: "הוא דקר את חבר שלי ומגיע לו למות".

לפי השופט, בית הדין לא מצא לקבל את התזה שרב"ט מ' מסר את דבריו כדי לרצות את חוקריו והושפע מהלך הרוח של הדברים שפורסמו באותה עת. בית הדין התייחס כאן לדבריו של שר הביטחון משה יעלון בגנות הירי במחבל המנוטרל.

השופט פיילס התייחס לעבירת ההריגה שבה הורשע אזריה ואמר כי נדרשת אחריות לביצוע העבירה. לדבריו, "הערעור לא חולק על כך שהמערער ירה בראשו של המחבל מטווח קצר. אין מחלוקת על הקשר הנסיבתי".

הפרשה החלה ב-24 במרץ אשתקד כשאזריה, לוחם מצטיין וחובש בחטיבת כפיר, הגיע לזירת פיגוע דקירה במחסום ג'ילבר בחברון. את הפיגוע, שאירע בחג הפורים, ביצעו שני מחבלים. אחד החיילים נפצע מדקירה, ושני המחבלים נורו. אחד נהרג במקום, ועבד אל-פתאח א-שריף נפצע באורח קשה. אזריה שסייע בפינוי הפצועים ירה 11 דקות אחרי הפיגוע באל-פתאח א-שריף לעבר ראשו והוא מת במקום. בתחילה מפקד הפלוגה של אזריה, תום נעמן, החזיר אותו לפעילות, אך בהמשך הוא נשלח למפקד חטיבת כפיר – ואז הוחלט לפתוח בחקירה ובהליך פלילי בעקבות הירי.

אזריה הורשע בתחילת השנה על ידי הרכב השופטים בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת, ונגזרו עליו שנה וחצי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי והורדה בדרגה לדרגת טוראי. בחודש מרץ הגישו סנגוריו של אזריה, יחד עם עורך דין יורם שפטל שהצטרף להוביל את צוות ההגנה, ערעור על הרשעתו וגזר דינו.

כתשובת נגד הגישה גם התביעה הצבאית ערעור על קולת העונש לעומת הכרעת הדין. לשיטת התביעה הצבאית, לנוכח העבירה שבה הורשע והכרעת הדין החד-משמעית, עליו להיכנס לכלא לתקופה של בין שנתיים לחמש שנים.

עתה יוכל אזריה לפנות ככל עבריין מורשע אחר בבקשת חנינה לנשיא ראובן ריבלין, שלו הסמכות היחידה בישראל לחון פושעים. במקרה כזה, המקרה יופנה אל מדור חנינות בבית הנשיא, שיגבש חוות דעת בעניין.

הבקשה תדרוש, בין היתר, גם חוות דעת של הפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף שרון אפק, ראש אכ"א אלוף מוטי אלמוז, הרמטכ"ל ושר הביטחון. עם זאת, ההחלטה הסופית תהיה בידיו של הנשיא בלבד.

אפשרות נוספת היא להגיש בקשה להקלה בעונשו. הקלה שכזו יכולה להיות בדמות המרת תקופת מאסרו בעבודות צבאיות, המקבילה הצבאית לעבודות שירות, או אפילו במאסר על תנאי. במצב של החלטה בבית הדין לערעורים רק הרמטכ"ל יורשה לקבל החלטה על הקלה בעונשו. בקשה כזו מתקבלת רק לאחר קבלת חוות דעת מהפרקליט הצבאי הראשי, שהיה במקרה זה המנוע המרכזי מאחורי כתב האישום נגד אזריה, ואמור לשקול את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות.

המשמעות של האפשרויות העומדות בפני אזריה היא כי אם יגיש בקשה להקלה, זה יקרה רק בעוד כמה חודשים. אין ספק כי יופעל לחץ פוליטי על איזנקוט להפעיל את סמכותו בנושא, אולם לאור ההתייצבות החד-משמעית שלו מאחורי כתב האישום, סביר להניח כי הרמטכ"ל לא יתערב בהחלטת בית הדין הצבאי.

במקביל, במערכת הפוליטית מקדמים צעדים לשינוי החוק, כך שתהיה אפשרות לחון את אזריה באופן מידי. אחת האפשרויות המוצעות לתקן את החוק כך שהסמכות לחנינת חייל צה"ל מורשע תהיה בידיו של שר הביטחון. שינוי החוק צפוי לסייע לאזריה, אולם יקשה על ישראל בזירה הבינלאומית ויפגע באפשרות להציג את מערכת המשפט בישראלית כעצמאית ונטולת התערבויות פוליטיות.