ההכרעה בערעורים ההדדיים במשפטו של החייל אלאור אזריה שהורשע בהריגה מתעכבת, נוכח כישלון המגעים להגיע להסכמות בין התביעה להגנה, כפי שהמליץ הרכב השופטים. בית הדין לערעורים ייאלץ לפסוק בעניין, ועם המשך ההליך, עולה השאלה לגבי תנאי מעצרו של אזריה אם המשפט לא יושלם עד לתאריך שחרורו הרשמי מצה"ל ב-20 ביולי.
סמל אזריה ישוחרר רשמית מהצבא בתאריך זה, למרות שהוא נמצא תחת הליך משפטי צבאי. על פי הנהלים, אזרח לא יכול לשהות בבסיס צבאי, ולכן לא יהיה ניתן להמשיך ולהחזיק באזריה בתנאי מעצר פתוח בבסיס נחשונים, בו הוא נמצא משך רובו הגדול של ההליך נגדו.
עוד בוואלה! NEWS:
מו"מ ברגע האחרון - כשלא נותרו קלפים בשרוול: משפט אזריה לקראת הכרעה
דובר צה"ל היוצא: "אמרנו אמת בפרשת אזריה, לא ניסינו להתערב"
נמשך הערעור במשפט אזריה: "אין דבר מידתי מירי בראש של המחבל"
ברגע שנפתח הליך משפטי נגד חייל, הוא נותר כפוף לחוק השיפוט הצבאי עד לסיום ריצוי עונשו, ללא קשר למועד שחרורו מהצבא. שופטי בית הדין הצבאי לערעורים ייאלצו, לפיכך, להכריע בנוגע לתנאי מעצרו של אזריה עד להכרעה סופית בערעורים, בדומה לתיקים מורכבים אחרים שההליך לגביהם נמשך זמן רב.
השופטים - אם לא יכריעו בערעורים עד למועד שחרורו - יוכלו לקבוע כי אזריה יועבר למעצר בית, או שישוחרר באופן מלא עד למתן ההכרעה ואז יישאר בחוץ אם יזוכה, או יישא את עונשו בכלא צבאי אם ערעור ההגנה יידחה. על פי ההערכות, התרחיש הסביר ביותר הוא העברתו של אזריה למעצר בית.
שחרור מוחלט אינו סביר, למרות עברו הנקי של החייל, בשל חומרת ההרשעה נגדו. אפשרות נוספת, של העברה לכלא צבאי, קלושה מאוד, במיוחד נוכח העובדה שבית הדין קיבל את בקשת עיכוב הביצוע שהגיש סנגורו של אזריה, עורך הדין יורם שפטל, עד להכרעה בערעורים השונים.
לפני כשבוע נמסר מדובר צה"ל כי התביעה הצבאית וסנגורו של אזריה לא הצליחו להגיע להסכמות בתיק, לאחר שבפגישה בין התובעת הצבאית הראשית, אל"ם שרון זגגי פנחס, וסא"ל (במיל') נדב ויסמן לשפטל, התברר כי הפערים בין הצדדים לא מאפשרים להגיע לפשרה. אזריה הורשע בחודש ינואר האחרון בהריגת המחבל עבד אל-פתאח א-שריף בזירת פיגוע בחברון במרץ 2016. חודש וחצי לאחר מכן גזר עליו בית הדין 18 חודשי מאסר בפועל.
עמדות שני הצדדים נמצאים לפחות לפי דבריהם במהלך הדיונים בערעור בקצוות מנוגדים. התביעה סבורה כי נוכח מעשיו של אזריה והכרעת הדין החד-משמעית והקשה חייבים להחמיר בעונשו כדי לשדר מסר ברור שמעשה כזה לא ייעשה ולא יעבור בשתיקה. מנגד, אזריה וסנגורו דבקים בדעתם כי הגשת כתב האישום נעשתה בחטא וכך גם הרשעתו וגזר דינו.